רבי יוחנן וסתם משנה
נכתב על ידי איתיאל, 21/4/2020
בסוגייתנו מקשים כיצד פסק רבי יוחנן כרבי יהודה, הרי הוא עצמו קבע ש"הלכה כסתם משנה", ובה משמע כרבי שמעון.
בניסוח מפליא עונה רבי זירא: "תהא משנתנו בשלא היו עליה כל ביה"ש, שלא לשבור דבריו של רבי יוחנן".
כלומר: רבי זירא מודע לעובדה שמדובר באוקימתא דחוקה. למעשה היא נוטלת את כל הטעם מהמשנה.
בניגוד לרוב המשניות המדוייקות בתכלית הדיוק, כאן שנו "בזמן שיש עליה מעות", ולאו דווקא. הוא הדין שהיו עליה מעות קודם. לכן הביטוי החריג "תהא", במקום "הכא במאי עסקינן" הרגיל. גם הנימוק מפליא: "שלא לשבור דבריו של רבי יוחנן".
אגב, נוסח זהה ("תהא משנתנו... שלא לשבור דבריו של רבי יוחנן") נמצא באותו הקשר של סתירה בין פסיקת רבי יוחנן לפשט משנה, ואוקימתא דחוקה, בסוגיה במסכת שבת קיב:. ומעבר לכך לא מצאנו לעולם נוסח התבטאות כזה.
רבי יוחנן היה תלמיד רבי, וביצור מעמד המשנה היה מהדברים החשובים ביותר בעיניו.
במסכת בבא מציעא דף לג, לאחר שמביאים בהקשר הסוגיה שם את הכלל "אמר רבי יוחנן: הלכה כסתם משנה" - מיד, בלי לאותת, הגמרא מביאה ברייתא במעלות העיסוק בחלקי התורה: "העוסקין במקרא - מידה ואינה מידה. במשנה - מידה ונוטלין עליה שכר. גמרא - אין לך מידה גדולה מזו. ולעולם הוי רץ למשנה יותר מן גמרא".
הגמרא מקשה שיש כאן סתירה. מחד נתינת עדיפות לגמרא, ומאידך המלצה לרוץ למשנה יותר מלגמרא.
עונה רבי יוחנן: "בימי רבי נשנית משנה זו. שבקו כולא עלמא מתניתין ואזלו בתר גמרא. הדר דרש להו: ולעולם הוי רץ למשנה יותר מן הגמרא".
מיהו התנא שהוסיף אחרי ימי רבי "ולעולם הוי רץ למשנה"?
יש מקום לפרש שאלו דברי רבי יוחנן עצמו, שחשש למעמד המשנה בדור אחרי רבי.
במקביל לרבי ערכו רבי חייא ורבי אושעיא את התוספתא ועוד ברייתות שהיו יותר מפורטות ומקיפות מהמשנה, דבר שמשך את הלמדנים.
גם רב, תלמיד רבי חייא, ירד לבבל וייסד שם את תחילת בית המדרש הבבלי, תחילת ייסוד תלמודה העמוק והמפולפל של בבל (לפני רב לא שמענו כמעט על תלמידי חכמים בבבל. כשרב ירד לבבל מסופר על תקנותיו בשל המצב הרוחני הירוד שראה שם, עד כדי שמתואר ששמע אישה שואלת את חברתה: איזה יחס של חלב צריך להוסיף בבישול על כל חתיכת בשר?").
רב עצמו לא החזיק מהמשנה כגורם מכריע, וסבר שהוא גם יכול לחלוק על דבריה: "רב תנא הוא ופליג". לשיטתו עריכת המשנה אינה חותם של תקופה שאחריו אין לחלוק (כפי שאיננו חולקים על הבבלי לאחר חתימתו, ומקובל כי לאחר השו"ע איננו חולקים על הראשונים).
נגד מגמות אלו שנה רבי יוחנן "לעולם הוי רץ למשנה יותר מן הגמרא".
הוא גם קבע למשנה מעמד מכריע בפסיקה, כשקבע שאם רבי סתם כדעה מסוימת - כך יש להכריע להלכה. בכך המשנה היא יותר מאשר ספר מאסף לדעות התנאים, אלא היא ספר פסיקה.
כיוון שכך, אין כאן רק סתירה רגילה בין מימרות, שהיינו יכולים לתרץ ב"תרי תנאי אליבא דרבי יוחנן" או סתם להפטיר "קשיא".
את הכלל ש"הלכה כסתם משנה" אסור "לשבור". הוא אבן יסוד בהתגבשות ההלכה. הוא מה שנותן למפעל של רבי משמעות היסטורית. זה לא עוד מדרש הלכה, זה ספר שבא ליצור הלכה אחידה בכל עם ישראל (בדומה למפעלו של השו"ע בזמנו).
אגב, רבי יוחנן קבע עוד רשימת כללי פסיקה במסכת עירובין דף מו:
אמר ר' יוחנן: ר' מאיר ור' יהודה - הלכה כרבי יהודה.
רבי יהודה ורבי יוסי - הלכה כרבי יוסי.
ואין צריך לומר: ר''מ ור' יוסי - הלכה כרבי יוסי.
וגם שם מתברר בסוגיה שרב חולק וסובר "ליתנהו לכל הני כללי".
(ראה גם במאמרו של הרב יהודה ברנדס שעמד גם הוא על החריגות שבביטוי "תהא משנתנו... שלא לשבור דבריו". וכך כתב: הביטוי מעיד
על מודעות וכוונה באוקימתא. ברור להם לאמוראים שמשנתנו מתפרשת אחרת לפי
פשוטה, ובאופן חלוק על פסקו של רבי יוחנן. אולם כדי לקיים את מסורת ההלכה של
רבי יוחנן, הנראית להם מחייבת, ועם זאת לשמר את המשנה כספר הלכה מחייב, הם
נזקקים להציע פירוש למשנה, שיתאים לשיטת רבי יוחנן.
ראה כאן: הרב ברנדס י', (אלול תשס"ד) "מבנה ומשמעות בסוגיית אוקימתא", נטועים יא-יב, https://www.herzog.ac.il/vtc/tvunot/netuim11-12_brandes.pdf עמוד 26).
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
