עיונים לשוניים - פרשת ויגש:

נכתב על ידי איתיאל, 31/12/2019

למה מי מת?

ספר בראשית  -  פרק מ״ד  -  פסוק כ״ב:
{כב} וַנֹּ֙אמֶר֙ אֶל־אֲדֹנִ֔י לֹא־יוּכַ֥ל הַנַּ֖עַר לַעֲזֹ֣ב אֶת־אָבִ֑יו וְעָזַ֥ב אֶת־אָבִ֖יו וָמֵֽת׃

הראב"ע מעיר שיש כאן דו-משמעות. מיהו זה שימות בעזיבת בנימין את אביו? האם בנימין (הנושא) או אביו (המושא)?

מבחינת ההיגיון הסיפורי מסתבר שהכוונה שאביו ימות. בנימין באותו הזמן הוא כבר בן למעלה מ-30. ברשימת היורדים למצרים נמנים עשרה מבניו (יש להעיר שעל פי המקבילות ברשימת היוחסין בספר במדבר ודבה"י - חלק מהם הם נכדיו). הוא אינו ילד קטן מלא געגועים שיש סכנה לקחתו בדרך, כפי שנראה מציור המעשה. אמנם לכל אורך הפרשה מכונה בנימין "נער קטון", אך יש לומר שהמילה קטן היא יחסית לשאר אחיו. עוד יש לבאר על פי תופעה פסיכולוגית בה מתקבע יחס לאורך שנים וקשה לשנות אותו. כיוון שבנימין נולד יותר משש שנים אחרי שאר אחיו - היה היחס אליו תמיד כקטן, נער, בן זקונים. גם כשגדל והתחתן המשיכו אביו אחיו לראות בו נער רך וקטן. בהלצה ניתן לומר עליו את מילות השיר "הילד בן 30"...

נמצא שאין סברה שדווקא בבנימין יש חשש מיוחד יותר משאר האחים שימות בדרך. 
גם תורף הטיעון הוא שליעקב היו רק שני בנים מאשתו האהובה, ולאחר העלמות יוסף נותר רק בן אחד, ויעקב מפחד לאבד אותו, כיוון שאז תרד שיבתו שאולה - המקבילה למיתה.
בכלל, יעקב מצויר כ"חצי מת" מאז היעלמות יוסף, עד שניתן לומר עליו כשהוא מתבשר על יוסף "ותחי רוח יעקב" - מעין תחיית המתים.

אך מבחינה סגנונית מסתבר יותר שהכוונה שבנימין ימות. לפי מבנה המשפט הנושא הוא בנימין. אילו הייתה הכוונה שיעקב ימות, היה צריך לומר "לא יוכל אבינו לעזוב את בנו, ועזב את בנו ומת" (רמב"ן).

למעשה הרשב"ם, מלבי"ם ורש"ר הירש מפרשים שהכוונה שאביו ימות.
לעומתו רש"י והרמב"ן מפרשים שבנימין ימות. הם נותנים טעם לחשש: על פי הדרש: כיוון שאמו מתה בדרך (וגם יוסף אחיו מאם "נטרף" בדרך, לפי הבנת יעקב) - חוששים שגם הוא יסתכן בדרך (רש"י). ועל פי הפשט: הם חוששים שימות ביציאתו מחיק אביו מתוך געגועיו (רמב"ן. ואמנם צ"ע ממה שכתבנו לעיל שבנימין אינו ילד קטן בעת הזו).
הספורנו פירש את החצי הראשון של הפסוק כנסוב על בנימין, והחצי השני על יעקב: "לא יוכל הנער לעזוב את אביו" - שמא יחלה וימות מגעגועים, ואז אביו עלול למות מצער.

*

הראב"ע מתבטא: "ולמה לא הביא המזכיר החמישה שאין להם הכרע, כמו וישלוף נעלו מעל רגלו?".

כוונתו לדברי איסי בן יהודה, המונה בגמרא "חמש מקראות שאין להם הכרע", כלומר: יש בהם מילה שניתנת להידרש כנסובה הן על הרישא של הפסוק והן על הסיפא.

הראב"ע תמה למה לא הוזכר פסוק זה, שגם בו יש שני פירושים אפשריים מבחינה תחבירית, וכן הפסוק "ושלף נעלו" ברות, בניתן להידרש הן על המוכר והן על הקונה.

על הראב"ע ישנו פירוש "אבי עזר", הנחשב לפירוש אפולגטי. בכל מקום בו נראה שהראב"ע חולק על חז"ל הוא מבאר שאין הכוונה כך.

הוא מציע כאן מהלך יפה בדברי הראב"ע, ומפני יופי ניסוחו אביא אותו כלשונו:

שאלני חד מן חבריא על דברי הרב, לאמר בגאוה ובגודל לבב דברי הרב, להקשות ולמה לא הביא וכו'! גם הקשה הלא גם וישלוף נעלו לא הביא איסי בן יהודה בגמרא שם. 

ואני השבתי לו: הלא ידעת מקרא מלא: "דברי חכמים בנחת נשמעים". קרא מקרא בניחותא, ויאמנו דברי הרב. 

שהרב מתרץ מדוע לא חשב איסי בן יהודה "ועזב את אביו"? 
ומתרץ: מאותו טעם דלא קחשיב (שלא מנה) "וישלוף נעלו", לא קחשיב גם כן "ועזב". 

וזה שכתב "ולמה לא הביא וכו' וישלוף נעלו שאין לו הכרע אם הגואל שלף נעלו או בועז". 

רק טעמא דגמרא דלא חשיב רק אותן שיש לספק בהן אם נדרשים ומפורשים למעלה או למטה, כמו "וקם" וכדומה. אבל אותן שיש בהן ספק בפרושם לא קחשיב (הספק כאן אינו בפיסוק אלא בפירוש המילה, על מה היא נסובה). 
לפי שמצינו כן למאות במקרא, ולכן לא קחשיב גם כן "ועזב". 

וזה שכתב הרב בקיצור נמרץ, וזה עמהם...
אין צורך לחשב "ועזב" כיון דלא נפקא לן מידי (שאין לזה שום השלכה) לפיסוק טעמים וקל להבין. וראיתי באהל יוסף שטרח עצמו בפלפול וסברא בדברי הרב. והדברים פשוטים כמו שכתבתי ולכן לא קחשיב גם כן "כי ציד בפיו" (האם הציד בפיו של עשיו או של יצחק?). ורב יעבוד צעיר (מי עובד את מי?).

להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן


חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
דיונים - תשובות ותגובות (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה
ציורים לפרשת שבוע