המיתה שמקבל הרשע והחיים שמקבל הצדיק בראש השנה

נכתב על ידי ברוך עינב, 20/9/2019

בס"ד

איתא בגמרא: "א"ר כרוספדאי א"ר יוחנן: שלושה ספרים נפתחין בראש השנה, אחד של רשעים גמורין ואחד של צדיקים גמורין ואחד של בינוניים. צדיקים גמורין נכתבין ונחתמין לאלתר לחיים, רשעים גמורין נכתבין ונחתמין לאלתר למיתה, בינוניים תלויין ועומדין מראש השנה ועד יום הכיפורים. זכו נכתבין לחיים לא זכו נכתבין למיתה" (ראש השנה טז:).

ועל מכלול הביאורים הנפלאים הקיימים חשבתי בעה"י להוסיף ביאור נוסף ממנו גם מתקבל ההסבר כיצד זה שיש רשעים שזוכים לשפע וברכה בגשמיות ומאריכים את שנות חייהם שעוברים ללא סבל ומכאוב מחד ומאידך צדיקים שסובלים מיסורים, חיים בדחקות, והולכים לעולמם בגיל צעיר כמו רבי יצחק לוריא (האר"י הקדוש), רבי נחמן מברסלב, רבי משה איסרליש (הרמ"א) ורבי משה קורדובירו (הרמ"ק).

כשאליפז מצא את יעקב ורצה להרגו בשליחות עשו אביו, הוא אמר לו שעני חשוב כמת והציע לו לקחת את כל ממונו, והרי זה נחשב כאילו הרגו, וגם כשמשה רבינו היה במדין אמר לו ד': "לֵךְ שֻׁב מִצְרָיִם כִּי מֵתוּ כָּל הָאֲנָשִׁים הַמְבַקְשִׁים אֶת נַפְשֶׁךָ" (שמות ד, יט), ומפרש"י שמדובר בדתן ואבירם שאמנם היו חיים אך ירדו מנכסיהם, ומשתי הדוגמאות האלה נלמד שעני חשוב כמת.

לאחר שרחל ראתה שהיא לא יולדת בנים ליעקב בזמן שלאה יולדת בן אחר בן קינאה באחותה ואמרה ליעקב: "הָבָה לִּי בָנִים וְאִם אַיִן מֵתָה אָנֹכִי" (בראשית ל, א), ומכאן שמי שאין לו בנים חשוב כמת.

לאחר שמרים נצטרעה, אמר אהרן למשה אחיהם: "אַל נָא תְהִי כַּמֵּת" (במדבר יב, יב), כדי שיתפלל עליה ל-ד' שתתרפא, ומכאן שמצורע חשוב כמת.

הנביא ירמיהו מתלונן שאע"פ שהיו נביאים רבים שניבאו על חורבן ביהמ"ק, הוא היחיד שראה את החורבן בפועל ואומר: "בְּמַחֲשַׁכִּים הוֹשִׁיבַנִי כְּמֵתֵי עוֹלָם" (איכה ג, ו), היינו ש-ד' הושיב אותי בבית האסורים החשוך כמו המתים שהולכים לעולם אחר, ומכאן שסומא חשוב כמת.

ועל זה אומרת הגמרא בנדרים (סד:): "ארבעה חשובין כמת: עני ומצורע וסומא ומי שאין לו בנים".

הגמרא בביצה (לב:) מוסיפה עוד בנושא וכותבת [פירש"י בסוגרים מרובעים, בן יהוידע בעגולים ומתיבתא במסולסלים]: "שלושה חייהן אינם חיים ואלו הן: המצפה לשולחן חבירו (שמחכה למה שישאירו בסוף הסעודה, ספק אם ישאירו) {מדובר בעשיר שירד מנכסיו וכעת בוש ונכלם לבקש צדקה מחבריו שהכירוהו כעשיר אך ממי שלא הכירוהו אינו מתביש}, ומי שאשתו מושלת עליו (עני שאשתו מפרנסתו ולכן מוכרח לבלוע כעסו כשמבזהו ולשתוק כשאם היה מפרנסה היה משיב על בזיון פיה ומתנחם מבלי להצטער) {עליה נאמר הפסוק: "וּמוֹצֶא אֲנִי מַר מִמָּוֶת אֶת הָאִשָּׁה" (קהלת ז, כו)}, ומי שיסורין מושלין בגופו {שאינם מקבלם באהבה, ור"ח פירש שקיבל על עצמו להביא לאשתו ממון רב יותר מהמקובל, והמרש"ל פירש שגוברת עליו ומבטלתו מתורה ומצוות, ובתורת חיים פירש שאינה כפופה ושומעת לו ותופסת עצמה כשוה למדרגתו}, ויש אומרים אף מי שאין לו אלא חלוק אחד {ואין לו בגד אחר ללבוש בעת הכיבוס, ולכן הכינים מצערים אותו}.

גם הגמרא בפסחים מרחיבה באותו ענין (קיג:) [פירוש אגדות ח"ב כג בסוגרים]: "שלושה חייהן אינם חיים: הרחמנין והרתחנין ואניני הדעת (איסטניסטים)" [צער הנפש מבני ביתו, צער הגוף, וצער מהפסד ממונו].

ועוד בנושא כותבת הגמרא בעירובין (נה:) [פירש"י בסוגרים]: "יושבי צריפין [נמי אנשי מקנה הן וחונין בו חודש או חודשים עד שכלה המרעה לבהמות ונוסעין משם ונקבעין במקום אחר] והולכי מדברות חייהן אינן חיים, ונשיהן ובניהן אינן שלהן" ובגמרא מבואר שישובי צריפין כיושבי קברים ועל בנותיהם נאמר (דברים כז, כא): 'אָרוּר שֹׁכֵב עִם כָּל בְּהֵמָה'. לעולא מפני שאין להן מרחצאות [והולכין לרחוץ במקום רחוק ונשותיהן נזקקות למנאפין לפי שהעיר עזובה מאין איש] ולרבי יוחנן מני שמרגישין זה לזה בטבילה [שאין להן מקואות והנשים הולכות לטבול במקום רחוק וקוראה לחברתה ומרגישין השכנים ויש רשע רודף אחריהן ומתיחד עמהן, ותנן (קידושין פ:): לא יתיחד אדם עם שתי נשים].

ומכאן שמה שכתוב: "רשעים גמורין נכתבין ונחתמין לאלתר למיתה", לאו דוקא שימותו באותה שנה או שיקצרו את שנות חייהם כמו חלק מהפירושים, אלא שעל אחד אפשר לגזור שירד מנכסיו, על השני שיחלה בצרעת או במחלה אחרת, על השלישי שיאבד את מאור עיניו, ועל הרביעי שלא יהיו לו בנים, וכן על זה הדרך, וכל אלה חשובים כמתים. ועוד ידוע שישנם כאלה שבני הזוג שלהם יורדים לחייהם ומקשים עליהם מאוד את החיים ולענ"ד גם אותם אפשר להוסיף לרשימה כמו את מי שיש תרבות רעה בתוך ביתו, שהגמרא בברכות (ז:) אומרת שהיא קשה יותר ממלחמת גוג ומגוג.

ניתן לראות שהמכנה המשותף של כל הבעיות האלה הוא שהן מקשות על האדם ללמוד תורה, לקיים מצוות בכמות, באיכות, בטעם, בכונה ובשמחה שכל אלה מוסיפים לערך המצוה, ומתוך כך להתעלות מבחינה רוחנית ולהתקרב ולהידבק בבורא עולם, דכתיב: "וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּ-ד' אֱלֹקֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם" (דברים ד, ד), ללמדנו מיהו האדם שחי באמת לא רק בעוה"ב אלא בעוה"ז.

ועוד שסוגרים חשבון עם כל הרשעים שנגזר על נשמתם להיכרת מחיי הנצח של העוה"ב ונותנים להם שכר על כל מעט המצוות והמעשים הטובים שהם עשו בעוה"ז, ולכן לא רק שלא צריך לקנא בכל העושר הגשמי שמציף אותם אלא לרחם עליהם, מאחר וזה הופך את הנסיון שלהם לחזור בתשובה ולשוב למוטב לקשה יותר, מאחר ולעוה"ז יש את הכח למשוך את האדם אליו ע"י החומריות שמצויה בו בשפע כשמדור לדור האפשרויות מתרבות ומשתכללות, ומתוך כך הם יכולים לעבור על "כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה" (דברים ח, יז), וגם: "וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט, שָׁמַנְתָּ עָבִיתָ כָּשִׂיתָ וַיִּטֹּשׁ אֱלוֹהַ עָשָׂהוּ וַיְנַבֵּל צוּר יְשֻׁעָתוֹ" (שם לב, טו), וגם: "אֲנִי וְאַפְסִי עוֹד" (ישעיהו מז, ח).

ומתוך כך יהיה קל יותר להבין למה התכונו חז"ל באמרם: "צדיקים גמורין נכתבין ונחתמין לאלתר לחיים". לא רק שיוסיפו להם שנות חיים לפי חלק מהפירושים אלא שיזכו אותם ללמוד ולהתעלות בפרד"ס התורה, לקיים מצוות, להתקדש ולהיטהר, לתקן את מידותיהם, להתגבר על יצרם, לכבוש את תאוותיהם, ליישר את ההשקפה, קליטת המציאות ותפיסת העולם שלהם לאלו של ד' יתברך, לזכות את הרבים, לקרב רחוקים, לקדש שם שמים בסתר ובגלוי, ללכת מחיל אל חיל ולעלות ממדרגה למדרגה. והמכנה המשותף של כל אלה הוא שהם עוזרים לאדם יותר מכל דבר אחר להתקרב ולהידבק בבוראו ומוסיפים לו היכלות ומעלות בחיי הנצח שלו בעוה"ב שיהיו מפוארים ונעלים יותר וגם רמות השמחה, העונג והאורה להן יזכה שם תהינה גדולות יותר.

להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן


חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
דיונים - תשובות ותגובות (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה