אבי בן חיים שמח מאד כשהטלפון שלו צלצל בשעת לילה מאוחרת. על הצג היה אחיו הגדול, משה. כבר שנים רבות שאחיו נפגש עם בחורות ולצערו אינו מוצא את בחירת ליבו. כל אחיו הצעירים, ובכללם אבי, נישאו זה מכבר ורק משה נשאר רווק וגלמוד.

לאחר כמה דקות של שיחה סתמית שאל אבי: "נו, אולי יש מישהי?" אבי התכונן לתשובתו הרגילה והמבואסת של אחיו, אך נשמתו כמעט ונעתקה כאשר משה ענה בשמחה: "דווקא יש ויש!" מיד סיפר לאחיו על תמר, הבחורה איתה נפגש ועל הקשר ההולך ומתרקם.

בשעה שעלה אבי על יצועיו, נשא תפילה לקב"ה שייגאל סוף סוף את אחיו מרווקותו ויבשר להם בשורות טובות במהרה.

כמה שבועות לאחר מכן, בשעת לילה מאוחרת נשמעה לפתע דפיקה חזקה על דלת ביתו של אבי. אבי, שלא התכונן לאורחים, כבר היה לבוש בפיג'מה וניגש בעצבנות לראות מי דופק בדלת ביתו בשעה כה מאוחרת שכזו. אולם, מבעד לעינית ראה את אחיו ומיד פתח את הדלת. עוד לא הספיק לפתוח פיו כדי לכעוס על השעה כשמשה קרא: "מזל טוב מזל טוב! התארסנו בשעה טובה!" צעקות השמחה של אבי ואשתו העירו את הילדים הישנים וכולם פתחו בריקודים סוערים ושמחים ברחבי הבית. בקבוק יין נפתח בשמחה והשולחן הועמס בעוגות ומיני מתיקה.

כחלוף שעה ארוכה שככו הריקודים, אבי גירש את משפחתו לשינה מתוקה ועריבה ומיד ניגש לשבת עם אחיו לשיחה טובה. כאן משה שיתף את אבי בפרט קטן. ארוסתו תמר עלתה לארץ בגפה לפני שנים בודדות. תמר אוהבת את ארץ ישראל, אך משפחתה הגרעינית והענפה גרה בצרפת. "ייתכן מאד שהחתונה תתקיים בצרפת" הוסיף משה.

כששמע זאת אבי חשכו עיניו. מעולם לא יצא מארץ ישראל, ולא רצה כלל לצאת מהארץ הקדושה. גם אשתו וילדיו נהגו כמותו בעניין זה.

לאחר כמה ימים הגיעו משה ותמר לביתו של אבי כשבידיהם הזמנה גדולה ויפה. משה הגיש לאחיו את ההזמנה בחיוך רחב. מיד בירך אבי את הזוג, ותוך כדי כך סקר את ההזמנה. כאשר ראה את מיקום החתונה ליבו החסיר פעימה. "אני מבין שהחלטתם לקיים את החתונה בסוף בצרפת" אמר בחיוך מאולץ, "אכן" הנהנו השניים, ולא שמו ליבם לעצבות שאפפה את אבי.

כעת החל אבי להתלבט האם לנסוע לחתונת אחיו שכה ציפה לה, או שמא עדיף להפסיד את החתונה ולא לעזוב ולהפסיד מקדושת ארץ ישראל?

תשובת הגאון הרב אביגדור נבנצל שליט"א: 

מבואר במשנה ברורה (סימן תקלא ס"ק יד), שמותר לצאת מארץ ישראל לחוץ לארץ לדבר מצוה. דבר מצוה נקרא אפילו מי שרוצה לבקר את חבירו בחוץ לארץ. אולם נראה שהיום אין היתר לצאת מהארץ לבקר את חברו משום שהוא יכול לתקשר עמו דרך הטלפון או המחשב. אבל, יציאה לחוץ לארץ לחתונה של אח מותרת. זה מצד ההלכה. לגבי השאלה מה ראוי ועדיף לו לעשות, אין תשובה חד משמעית. למעשה הוא יכול להחליט בעצמו מה לעשות. מצד אחד יש מעלה לשמח את אחיו, ומאידך יש מקום שלא לצאת מארץ הקודש אפילו לחתונה של אחיו.    

[בשולי הדברים – מסופר על הגאון הרב אביגדור נבנצל שליט"א שכאשר נאלץ לצאת מארץ ישראל על מנת לחזק את תושבי חוץ לארץ הרב ביקש מקום כמה שיותר אחורי במטוס, ובטיסה חזרה לארץ ישראל הרב ביקש מושב כמה שיותר קדמי במטוס. זאת על מנת להרוויח עוד רגע בארץ הקודש!  

שאלנו את הרב אם נכון הדבר. הרב אישר את הדברים והוסיף שכך השתדל כמה שהדבר היה בידו.]