בס"ד 

אלה מסעי בני ישראל -  "מסע הנשמה"

אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר יָצְאוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְצִבְאֹתָם:  בְּיַד-מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן :

וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת-מוֹצָאֵיהֶם, לְמַסְעֵיהֶם--עַל-פִּי יְהוָה וְאֵלֶּה מַסְעֵיהֶם, לְמוֹצָאֵיהֶם:

ויסעו מרעמסס נראה לרמוז על ירידת הנשמה ועל חיי האדם :

מרעמסס – הוא רמז על אוצר הנשמות

סוכות- רמז שמראים לנשמה חופות הצדיקים

איתם- שמראין לה התמימים

בקצה המדבר- התמימים שמתנהגים בענווה

וישב עלפי החירות –זה פתח גיהנם

אשר על פני בעל צפון -  אלו הדינים,שכן כתוב מצפון תפתח הרעה

ויחנו לפני מגדול- רמז שמראין לה מי שהגדילו להכעיס

ויעברו בתוך הים  המדברה-  זהו עמק גיהנם 

ויחנו במרה – שמראין לה הרשעים שהם צועקים במרה ומגידין לה את מרירות המוות

ויסעו ממרה ויבואו אלימה- שמשם מחזירין אותה לגן עדן ששם שנים עשר שבטים ושבעים זקנים שהם יושבים בראש

ויסעו מאלים ויחנו על ים סוף – זהו בטן האם ונקרא בטן האם ים סוף לפי קמלו

מדבר סין- זהו מדור האמצעי ברחם סין בהיפך נס שבנס הוא עולה למעלה

דפקה –  זהו בג' חודשים אחר שהילד דר במדור העליון קרוב למקום הדפק

אלוש –זמן הלידה שהילד חלןש שה"א מתחלף בח'

רפידים –קודם  שיהלך שהוא עדיין רפה ידיים

מדבר סיני-  כשיתחיל ללמוד תורה שנתנה בסיני

קברות התאווה – כשהוא בוגר נכנסת בו תאוות החיבור

חצרות –שאז רוחץ ומתיפה וייצר הרע בוער בו

ריתמה – וייצר הרע בוער בו כגחלי רתמים

רימון פרץ – אז הוא מתחיל להתחזק ונמצא בשיא כוחו

בלבנה- שצריך לכבוש עוונותיו ויצרו ומחשבותיו יהיו נקיים מעברות

בריסה-  יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ שיגיעת שניהם משכחת עוון

קהלתה- שיתחתן שאז נקהלים עליו כמלך

הר שפר-אין אדם שלם עד אשר יישא   אשה

חרדה – שאז צריך להתחזק באמונה שהפרנה רק בידי שמיים

במקהלות – שיהיו לו ילדים והוא חייב לזון אותם

תרח – שחייב ללמוד תורה שיש הב ריח גן עדן

מתקה – שהתורה מתוקה מדבש ונופת צופים

חשמונה – תורה שנתנה בשמונה דרגין :מותר ואסור ,טמא וטהור, כשר ופסול, חייב וזכאי,

מוסרות – שצריך לקבל את התורה ואת המסורה התורה שבעל פה והתפילה

בני יעקן – היסורין שעוברים עליו בחיים

חור הגדגד – יזכור יום המיתה הכוך של הקבר ואז יהי כל ימיו בתשבובה

עברונה- שיתגבר על יצר הרע   יתגבר אותיות  בתריג מצוות

מדבר צין היא קדש- בזמן שמזקין צריך לקדש עצמו ביותר

בהר ההר בקצה ארץ אדום – שמתקרבת מיתת האדם

ערד-  הס"מ רד כערוד לקחת הנפש

ויסעו מהר ההר ויחנו בצלמונה – זהו הקבר  צל מוות

פונון – מלשון פה שאז הוא צועק בעת שמורדים אותו לקבר

אובות –  ומורדים עליו דמעות כאובות שהם זבים מים

ויחנו בעיי העברים– זה הוא הקבר

גבול מואב - וחוזר אל העפר שהוא יסודו

דיבן גד – הוא הדין 

עלמון דבלתימה – שמעידין לפניו את כל מה שנעלם ממנו

הרי העברים- שכל חייו מעברין לו על פניו

לפני נבו – והאדם מודה על הכל בניבי פיו

ויחנו בערבות מואב על ירדן יריחו- הנשמה נקראת ירח ומחופפת על הגוף היורד לקבר

ויחנו על הירדן מבית הישימות - שהנשמה משתוממת עד שיחיה הגוף

עד אבל השיטים – שהנפש שהיא קרובה לגוף נאמר בה ,אך בשרו עליו יכאב ונפשו עליו תאבל עד שתחזור ותקום בתחיית המתים בשמחה