מיתת תלמידי ר"ע

נכתב על ידי יניב, 1/5/2019

'אמרו: שנים עשר אלף זוגים תלמידים היו לו לרבי עקיבא, מגבת עד אנטיפרס, וכולן מתו בפרק אחד מפני שלא נהגו כבוד זה לזה. והיה העולם שמם, עד שבא ר"ע אצל רבותינו שבדרום ושנאה להם. ר"מ, ור' יהודה, ור' יוסי, ורבי שמעון, ורבי אלעזר בן שמוע. והם הם העמידו תורה אותה שעה. תנא: כולם מתו מפסח ועד עצרת. אמר רב חמא בר אבא ואיתימא ר' חייא בר אבין: כולם מתו מיתה רעה. מאי היא? א"ר נחמן: אסכרה' (יבמות סב,ב). ראה ברור ארוך ב'מועדי ישראל' – 'ימי הספירה באספקלריית הדורות' למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א. ע"פ אגרת ר"ש גאון שמתו בגזרת שמד לא מובן איך זה מסתדר עם דברי ר"נ שמתו באסכרא שזהו מחלה? נראה שתלמידי ר"ע אמנם נהרגו רובם בגזרות (שזה הגיוני שנהרגו כר"ע רבם) אלא שלא כולם נהרגו כך, ומי שלא נהרג מת באסכרא. לכן ר"ש גאון שבא להדגיש את ההיסטוריה מלמד שמתו בגזרה. אלא שבגמ' בא ר"נ לברר מניין לנו ש'כולן מתו בפרק אחד מפני שלא נהגו כבוד זה לזה', אולי יש סיבה אחרת, וכן אולי זכו למות על קידוש השם שלא בחטאם? לכן מדייקת הגמ' מ'וכולן מתו בפרק אחד' שיש משהו במיתתם שמראה על חטאם, שכולם מתו באותו זמן ולכן ע”פ מיתתם אפשר להוכיח. אמנם באלו שמתו בשמד אי אפשר להוכיח על חטא, אולם באחרים שמתו שלא בשמד (וכולם מתו באותו זמן, כך שמראה שכולם קשורים יחד) מהם כן אפשר להוכיח. לכן אומר רחב"א שמתו (חלקם) במיתה רעה, שמזה הוכח שמתו בחטאם. שלמדו שכיון שמתו במיתה קשה סימן שחטאו, ובמה חטאו? מפרש ר"נ שהמיתה רעה היא אסכרא, שזהו מחלה. שבזה מוכח שחטאו בכך שלא נהגו כבוד זה לזה, ולכן מתו במחלה, כמו שמסופר על ר"ע שניקה את החדר לתלמידו, שזה דוגמה לאי נתינת הכבוד של התלמידים זה לזה (כמו שמסביר הגרש"ג זצוק"ל זיע"א). ממילא בזה מוסבר עומק הברייתא 'וכולן מתו בפרק אחד מפני שלא נהגו כבוד זה לזה', שמיתתם באותו פרק זמן מוכיח שגם אלו שמתו בגזרת שמד מתו בשל חטאם, שהוא אי נתינת כבוד, כמו שמתגלה בסוג מיתתם. אולי אפילו מעט מתו באסכרא, אלא שהמעט שמתו הוכיחו על השאר, כיון שזה היה מיתה כ"ך לא רגילה שהיה ברור להם שזה בא להוכיח משהו. זה אולי מובן יותר ע"פ נוסח הגאונים שמובא 'מתו מיתה משונה' (אוצר הגאונים, יבמות סב,ב), שכיון שזה היה משונה היה ברור שזה בא ללמד על כולם שחטאו במשהו. אולי אפשר גם שלמדו מאסכרא על אי כבוד, כיון שמובא: 'ת"ר: אסכרה באה לעולם על המעשר. ר' אלעזר בר' יוסי אומר: על לשון הרע. אמר רבא ואיתימא ריב"ל: מאי קראה? (תהלים סג, יב) "והמלך ישמח באלקים יתהלל כל הנשבע בו כי יסכר פי דוברי שקר" … נענה ר' שמעון ואמר: בעון ביטול תורה' וכו' (שבת לג,א-ב). לכן למדו מכל הדעות שתלמידי ר"ע שמתו במיתת אסכרא, זה מראה על קשר לאי כבוד לאחר, שזהו שאוכל טבל – שלא מעשר, כך שלא מהנה את חברו (כהן ולוי\עני), וכן המדבר לשוה"ר פוגע בחברו. לכן אסכרא מראה על אי כבוד לחברו, וזה פגע בהם והביא לשממה מתורה ('והיה העולם שמם') שזה כרמז לביטול תורה שקשור באסכרא, שכך תורתם לא הייתה ראויה בשל אי הכבוד ביניהם. בגאונים מופיע האבלות בספירה בהקשר לאי נישואין (תשובות הגאונים שערי תשובה, סימן רעח) נראה שבמיוחד אסרו נישואין [שרק זה מופיע. אמנם אפשר שזה היה כתשובה לשאלה על נישואים, אבל נהגו גם שאר דיני אבלות. אלא שבאוצר הגאונים (יבמות סב,ב) כל הקטעים מדברים רק על אבלות של אי נישואין] כי זהו שמחה גדולה ולכן בזה במיוחד ראוי לנהוג אבלות (שלא גזרו חז"ל אבלות על תלמידי ר"ע, ולכן ראוי להנהיג רק בשמחות גדולות מאוד [ועם הזמן הוסיפו ואסרו גם תספורת וכו']). אולם אולי זה גם משום שבגמ' מובא הסיפור על תלמידי ר"ע בהקשר לפס' בקהלת: 'דתניא, רבי יהושע אומר: נשא אדם אשה בילדותו ישא אשה בזקנותו, היו לו בנים בילדותו יהיו לו בנים בזקנותו, שנא' (קהלת יא, ו) "בבקר זרע את זרעך ולערב אל תנח ידך כי אינך יודע אי זה יכשר הזה או זה ואם שניהם כאחד טובים". ר"ע אומר: למד תורה בילדותו ילמוד תורה בזקנותו, היו לו תלמידים בילדותו יהיו לו תלמידים בזקנותו, שנא' "בבקר זרע את זרעך" וגו'.' לכן ראו לנכון לחבר בין נישואין ובין מיתת תלמידי ר"ע, ולכן נהגו איסור דווקא בנישואין (אולי גם לכן אסרו מלאכה בלילה על מיתתם, שראו כרמז בפס' “בבקר זרע את זרעך ולערב אל תנח ידך”, שכך מתו ביום ונקברו בלילה, ולכן ראו לנכון לציין את קבורתם בלילה [שאז בטלו ממלאכה בשביל קבורתם, וכן לא ראוי לקבוע שלא לעבוד ביום כיון שבו עיקר העבודה]). נראה שאצל ר"י זה 'יהיו לו בנים בזקנותו', ואצל ר"ע זה 'יהיו לו תלמידים בזקנותו', ותלמידים נקראים בנים ('אמר רבי שמואל בר נחמני א"ר יונתן: כל המלמד בן חבירו תורה, מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו, שנאמר (במדבר ג, א) "ואלה תולדות אהרן ומשה" וכתיב "ואלה שמות בני אהרן", לומר לך: אהרן ילד, ומשה לימד, לפיכך נקראו על שמו' [סנהדרין יט,ב]. וכן תלמידי הנביאים מכונים “בני הנביאים”). אולי זה רמז שמתו כולם באותו זמן, שזה מראה על קשר ביניהם (שמתו יחד), אבל זה הוכח במיתתם, כך שזה מראה על חטא – על אי קשר ראוי ביניהם. שכמו שהבנים קשורים יחד באב אחד, כך גם כלל בנ"י כולם צריכים להיות מאוחדים יחד בהיותנו בני האבות, ובמיוחד ת"ח צריכים להיות כך, שבהם יש הדגשה של קשר למעלתנו (כצאצאי האבות), ויותר מזה תלמידי אותו רב, שצריכים להרגיש כאילו הם אחים ממש (שכביכול הוליד את כולם). אולי לכן מתו כולם יחד באותו זמן, ומתו 'שנים עשר אלף זוגים תלמידים' שהם תלמידי ר"ע – 'היו לו לרבי עקיבא'. שהיו צריכים להיות מאוחדים כמו אחים בהיותם תלמידיו, ולכן זה זוגות כרמז לאחדות, ויוצא 12 כמו בני יעקב, שזה רמז שהיו צריכים להיות מאוחדים כמו בנים (אחים) מצד היותם תלמידי ר"ע ומצד היותם שיא מעלת צאצאי האבות. גם יש בזה רמז שהאחים קינאו ביוסף שקיבל כותנת בשל היותו הת"ח (רש"י, בראשית לז,ג), שכך התלמידים אולי לא היו באחדות מקנא וכדו', ובכ”א (גם אם לא קינאו) לא היתה להם אחדות כמו שקרה אצל יוסף ואחיו. ואף אולי מרמז שר"ע נהרג כעונש על מכירת יוסף (כשאר עשרת הרוגי מלכות. כמו שמופיע בפיוט ליוה”כ, ובמדרש 'אלה אזכרה'), וכן תלמידיו נהרגו בגזרה ההיא (שר”ע נהרג בה), ולכן יש במיתת תלמידי ר"ע מצד אחד קשר למיתה על קידוש השם כבהקשר לגזירת שמד על מכירת יוסף, ומצד שני קשר של עונש על הפירוד ביניהם, כמו במכירת יוסף ע”י אחיו.

להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן

חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
דיונים - תשובות ותגובות (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה
ציורים לפרשת שבוע