עיוניים לשוניים - פרשת תזריע, צבעים במקרא

נכתב על ידי איתיאל, 3/4/2019

 "וְהָיָה הַנֶּגַע יְרַקְרַק אוֹ אֲדַמְדָּם" (ויקרא י"ג, מ"ט).


בפסוק נעשה שימוש במשקל "קטלטל" - כלומר: הכפלת האות השנייה והשלישית. מה המשמעות של המשקל הזה?

בימינו נהוג להשתמש בבניין להקטנה: ירקרק הוא ירוק חלש (כך בהתאמה בכל הצבעים: אדמדם, כחלחל, לבנבן, אפרפר ושחרחר. וישנה הלצה: איזה צבע יודע לנבוח? צהבהב...). ולא רק בצבעים, אלא בעוד תחומים: כלבלב, חתלתול, שמנמן.

אולם מפרשי המקרא נחלקו בפירוש המשקל. רש"י מפרש שהוא משקל מחזק - ירוק שבירוקים ואדום שבאדומים. לעומתו, הרשב"ם (שיר השירים א', ו') הראב"ע מעדיפים לפרש שזהו משקל מחליש, כנהוג בימינו.

יש לנו עוד הופעה של המשקל בפרשה בפסוק: "בַּהֶרֶת לְבָנָה אֲדַמְדֶּמֶת" (ויקרא י"ג, כ"ד). שם מדובר בנגע שבו מעורבים שני צבעים. יתכן שמכאן הסיקו הרשב"ם ראב"ע את פירושם, שכן אם האדום מעורב בלבן, בהכרח שהוא נחלש (אולם עיין במשנה נגעים א', ב' ובפירוש התוי"ט שם, שנראה שמפרש שהלבן והאדום עומדים זה לצד זה, ולא ממש מעורבבים, כדי שלא לסתור את האדמומית).

שיטת רש"י מקורה מדברי המשנה (נגעים י"א, ד') "הבגדים מיטמאין בירקרק שבירוקים, ובאדמדם שבאדומים", ובתוספתא פירשו: "אי זה הוא ירקרק שבירוקין? ...סומכוס אומר: ככנף טווס וכהוץ של דקל. ואי זה הוא אדום שבאדומים? כזהורית יפה שבים" - שהם תיאורים של גוון עז - כמו כנף הטווס ועלי הדקל, שהם בירוק חזק, וכמו זוהר השמש בשקיעתו בים, שהוא אדום ביותר". דבר זה מעלה תמיהה על ראב"ע, שבדרך כלל נמנע מלחלוק על פרשנות חז"ל במקום שנוגע לפסיקת הלכה.

ראיה נוספת לרש"י ניתן למצוא ממילים נוספות שיש בהם את תופעת הכפל במקרא, שניכר שהוכפלו לחיזוק, כמו המילה יפיפייה.

הראב"ע מתרץ לחלק בין הכפלת האות הראשונה והשנייה של השורש (קטקטל) כמו ב"יפיפייה" - שמשמעותו חיזוק, לבין הכפלת האות השנייה והשלישית של השורש (קטלטל) כמו ב"אדמדם" שמשמעותו החלשה.

הבדל פרשני זה בא לידי ביטוי גם בפירוש הפסוק "אַל תִּרְאוּנִי שֶׁאֲנִי שְׁחַרְחֹרֶת, שֶׁשֱּׁזָפַתְנִי הַשָּׁמֶשׁ". רש"י ורוב המפרשים פירשו שהכוונה שחורה מאוד בהשוואה לנשים רגילות. ראב"ע ורשב"ם הבינו שהכוונה לעוצמת הצבע עצמו, ולכן לא יכלו לפרש צבע חזק מאוד, אלא צבע שחור חלש, כמצוי בעור שזוף.

אגב, שמעתי פירוש (ואינני יודע בשם מי), המפרש כאן לא כהכפלה, אלא כצירוף מילים: ירקרק = ירוק רק, כלומר: רק ירוק, ירוק טהור ללא החלשה ותערובת צבעים נוספים. אדמדם - אדום דם - אדום עז כדם. פירוש יפה, ונשאר רק לברר מה יסביר ב"שחרחורת". אולי "שחור - חור" - שחור חזק כמו החושך הנמצא בתוך חור?

***

"וְהִנֵּה כֵּהָה הַנֶּגַע" (ויקרא י"ג, ו').

כיום מקובל שכהה הוא צבע חזק, ההיפך מבהיר, וכך מפרש ראב"ע. אך חז"ל ודאי פירשו להיפך, שכהה הוא חלש.

יתכן כי מקור הבלבול הוא בכך שכהה בפרשתנו נאמר על נגע לבן. כשהלבן נהיה חלש - הוא חוזר לצבע כהה יותר. כך שלמעשה אין מחלוקת מעשית בפסוק שלנו, אלא רק במשמעות המילה. אך כשנגיע ל"שחור כהה" - תתחיל מחלוקת מעשית.

הראב"ע מביא ראיה לשיטה זו מהפסוק "וַיְהִי כִּי זָקֵן יִצְחָק וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאֹת", שמובנו: התקשה בראייה. כיוון שראייה טובה נקראת "מאור עיניים", מסתבר שקושי בראייה הוא החשכת עיניים. עם זאת, ניתן לפרש שעיניו של יצחק נהיו חלשות (לעומת משה רבינו, ש"לא כהתה עינו").

חז"ל דורשים את הכתיב בתפילין "וְהָיָה לְאוֹת עַל יָדְכָה" (שמות י"ג, ט"ז) כ:"יד כהה" - ללמד שמניחים תפילין ביד החלשה (שמאל לימנים, ימין לאיטר).

כמו כן, ניתן לראות מהביטויים בהלכה, העוסקים בספר תורה שכהו אותיותיו (=דהו), ובשו"ע בהלכות טהרת המשפחה: "כל אדום - טמא, בין שהיה עז או כהה" - ההפך של כהה הוא עז.

***

סוגי הגוונים:

בעברית הקדומה אנו מוצאים רק 4 צבעים: שחור, אדום, ירוק ולבן. בתוך הסקאלה הזו יכנסו כל שאר הצבעים, וכך מדברים לדוגמה על זהב ירוק (=צהוב) ו"ירוק כשמיים" (=כחול). וכן פרה אדומה - היא למעשה חומה.

כך לדוגמה בתוספתא בנגעים נאמר: "ואיזה הוא הירקרק שבירוקין? ר"א אומר: כשעוה וכקורמן.  סומכוס אומר: ככנף טואס וכחוץ של דקלי". רבי אליעזר מדבר על גווני צהוב חזקים - שעווה וכורכום, לעומת סומכוס המדבר על גווני ירוק: כנס הטווס (מוזמנים לבדוק, הגוון העיקרי הוא ירוק, לצד כחול וחום) ועלי דקל.

בהלכות טהרת המשפחה מטמא חנניה בן גמליאל את הדם הירוק (ואין הלכה כמותו), ופירשו התוספות: "האי ירוק - היינו כאתרוג ולא ירוק ככרתי" (נידה יט:).

גם בפסוק "כַּנְפֵי יוֹנָה נֶחְפָּה בַכֶּסֶף וְאֶבְרוֹתֶיהָ בִּירַקְרַק חָרוּץ" - נראה מההקבלה ש"ירקרק חרוץ" הוא זהב צהוב. במסכת יומא (מג:) נאמר שזהב המחתה במקדש היה אדום רק ביום כיפור, ובכל השנה היה ירוק - כלומר: מה שאנו קוראים צהוב.

במסכת עבודה זרה (לה:) מובא שניתן להבחין בין חלב מחיה כשרה לחלב מחייה טמאה על ידי צבעו: חלב כשר הוא לבן, וחלב טמא הוא ירוק! כשנבחן את חלב החיות הטמאות נמצא גוונים שונים, אך לא ירוק. אלא שהכוונה ללבן הנוטה יותר לצהוב, לעומת חלב פרה, עיזים וכבשים שהוא לבן צלול יותר.

המדרש מתאר שאסתר הייתה ירקרוקת (ומכאן שמה "הדסה" - כגוון ההדס), ובדרך הטבע חסרת חן, אלא שמשמיים נמשך עליה חוט של חסד. ישנם גוונים שונים של בני אדם, אך אין ירוק. הכוונה לצהוב הקרוב למראה החולי.

רבי נתן הבבלי מתאר: "פעם אחת הלכתי למדינת קפוטקיא ובאת אישה אחת לפני שמלה בנה ראשון ומת, שני ומת, שלישי - הביאתו לפני. ראיתיו שהוא ירוק. הצצתי בו ולא ראיתי בו דם ברית. אמרתי לה: המתיני לו עד שייפול בו דמו, והמתינה לו ומלה אותו וחיה, והיו קורין אותו נתן הבבלי על שמי" (שבת קלד.). נראה שהכוונה היא למחלת הצהבת. 

בפרשתנו נמצא באופן מיוחד גם "שער צהוב".

כמובן שלעיתים נדרשים לתאר גוונים נוספים, ומתארים אותם בדימוי לחומרים בצבע זה: תכלת (חילזון שמדמו מופק צבע), ארגמן (כנ"ל), כרתי (עשב ירוק) וכן הלאה.

למעשה מסתבר שגם שמות הגוונים היסודיים נוצרו מחומרים: אדום - צבע הדם, ירוק - צבע ירק השדה, לבן - צבע הגבינה שמכונה "לֶבֶּן" או לבּאנה.

בתחיית הלשון העברית נוצר צורך ביצירת שמות לצבעים נוספים, תוך שימוש בתבנית המציינת צבע - קטול. כך יצקו שמות חומרים לציין צבעים: ורד - וורוד (למרות שיש ורדים בצבעים נוספים...), כחל (חומר לאיפור עיניים) - כחול, זהב - זהוב, כתם (סוג של זהב, כמו "ראשו כתם פז") - כתום.

גם בשפות אחרות יש קשר בין חפצים לשמות צבעים, לדוגמה באנגלית: אורנג' (orange) = גם תפוז וגם צבע כתום. או הצבע בורדו - אדום כעין צבעו של היין המפורסם שמכינים בעיר בורדו.

בארמית - שפה אחות לעברית, שם הצבע האדום הוא סומק, והצבע הלבן - חיוור. העברית השאילה שמות אלו לגיוון משמעות - הסמיק היא תופעת אדמימות בפנים כשאדם נבוך, וחיוור הוא חסר צבע, בהיר ביותר. כשאומרים שאדם החוויר - זה שקול לביטוי המקורי העברי "הלבין פניו" - הבושה מוציאה את הדם מהפנים והם נותרות לבנות.

נראה לנו מוזר לחשוב שהיו שמות בעברית רק לארבעה צבעים. אך עלינו לזכור שקריאת שמות שונים לכל גוון באה לאור התפתחות הצבע בעולם. כיום אנו חיים בעולם מלא צבעים - טבעיים ומלאכותיים, עם מסכי 256 פיקסלים, ובעולם צבעוני כזה יש צורך לבדל בין גוונים שונים של צבעים (הרי מבחינה מהותית, כמו שכחול בהיר וכחול כהה שניהם כלולים בשם "כחול", כך היה ניתן להכליל בקטגוריה אחת את הוורוד והסגול ואפילו האדום לדוגמה). וכך נוצרים גווני משנה רבים, כמו ירוק זית, לבן שמנת וטורקיז (למרות שיש גברים רבים המוכנים להישבע שאין באמת צבע טורקיז. יש רק ירוק ותכלת. ושטורקיז זו המצאה של נשים, כדי לסבך את הבעל כשהוא מחפש חולצה...).

אבל, חכמינו בהחלט ראו גוונים רבים, וכך הם הבדילו בין גווני אדום שונים ותיארו את הצבעים (כדם מכה, כמימי אדמה, כמי הצלי, כיין מזוג, כצמח הכרכום). לאורך הדורות הבאים איבדו החכמים את הרגישות להבדיל בין גוונים קרובים כל כך, עד שהגדירו שכל דם אדום נכלל במראות המטמאים בנידה (עיין טור סימן קפ"ג).
דובר אנגלית? אתר חידוש מתרחב וצריך אותך!

להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן

חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
דיונים - תשובות ותגובות (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה
ציורים לפרשת שבוע