כמה צריך לשתות בפורים?

נכתב על ידי גל גל, 19/3/2019

 

בס''ד              פורים: האם יש מצווה להשתכר בפורים?

פתיחה

בניגוד לחודש אב בו הצטווינו למעט בשמחה (שו''ע או''ח תקנא) בחודש אדר יש מצווה לשמוח ביותר, ולכן כאשר יש לישראל משפט עם נכרי, עדיף שיכוון אותו לחודש אדר כפי שמופיע בגמרא במסכת תענית (כט ע''א):

''משנכנס אב ממעטין בשמחה, אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב: כשם שמשנכנס אב ממעטין בשמחה - כך משנכנס אדר מרבין בשמחה. אמר רב פפא: הלכך, בר ישראל דאית ליה דינא בהדי נכרי (= שיש לו דין עם גוי) לישתמיט מיניה באב דריע מזליה, ולימצי נפשיה באדר דבריא מזליה (ישתמט ממנו באב שמזלו גרוע, וייפגש איתו באדר שמזלו טוב).''

מדוע יש להרבות בשמחה באופן מיוחד בחודש אדר? בפשטות, טעם הדבר הוא שבחודש זה נעשו ניסים. אך עדיין קשה, שהרי גם בחודשים נוספים התרחשו ניסים, אז למה דווקא חודש אדר מוגדר כחודש שמח?

א. רש''י במקום (ד''ה משנכנס) מסביר, שאדר נחשב חודש שמח, מכיוון שאירעו בחודש זה ניסים ''פורים ופסח''. מה הקשר בין דיני פסח לחודש אדר? מסביר השאלת יעבץ (ב, פח) שמכיוון שבחודש אדר התחילה שרשרת של ניסים שהמשיכה לחודש ניסן, יש להרבות בו בשמחה יותר מבשאר חודשים.

ב. כיוון שונה מופיע בשפת אמת בחידושיו על הש''ס (שם). לדבריו הסיבה שיש להרבות בשמחה בחודש אדר היא, שבאדר עם ישראל היה תורם את התרומה באמצעותה היו קונים קרבנות לשנה החדשה שהחלה בניסן (מחצית השקל). כאשר עם ישראל התנדב הייתה שמחה גדולה, ולכן דווקא משנכנס אדר מרבים בשמחה (ועיין בספר המצוות לרמב''ם מצווה קעא).

רצח בסעודת פורים

הגמרא במסכת מגילה (ז ע''ב) מביאה את דבריו של רבא הפוסק, 'שמחייב איניש לבסומי בפוריא, עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי', כלומר שצריך לשתות בפורים, עד שהשותה לא יבחין בין ארור המן לברוך מרדכי. מיד לאחר דברי רבא, הגמרא מביאה סיפור על ר' זירא ורבה שחגגו ביחד את סעודת פורים, סעודה שנגמרה ברצח:  

''אמר רבא: מיחייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי. רבה ורבי זירא עבדו סעודת פורים בהדי הדדי (= ביחד), איבסום (= השתכר רבה), קם ושחטיה (= שחט) לרבי זירא. למחר בעי רחמי ואחייה (= כאשר הוא התפקח מהיין, ביקש עליו רחמים והוא חזר לחיים). לשנה הבאה אמר ליה (= רבה לר' זירא): ניתי מר ונעביד סעודת פורים בהדי הדדי (= בוא אליי ונעשה את סעודת פורים ביחד)! אמר ליה: לא בכל שעתא ושעתא מתרחיש ניסא (= לא כל שעה ושעה מתרחש נס).''

כפי שממשיכה הגמרא ומספרת, לאחר מכן, החזיר רבה את ר' זירא לחיים. בפורים הבא שוב הזמין רבה את ר' זירא לסעודה, אבל הפעם הוא סירב, מכיוון שלא כל שעה ושעה מתרחש נס, ואם הוא ישחט אותו עוד פעם, לא בטוח שיצליח להחזיר אותו לחיים. האם רבה באמת רצח את ר' זירא? מצינו כמה פרשנויות:

א. מפשט דברי הגמרא משמע, שהוא אכן רצח אותו וכך עולה מדברי החתם סופר (או''ח א, קפה). החתם סופר הסביר, שהדבר יתכן מכיוון שרבה נולד במזל מאדים, כפי שאומרת הגמרא במסכת שבת (קנו ע''א), ואנשים הנולדים במזל מאדים מועדים לשפוך דמים (לכן עדיף שיהיו שוחטים או מוהלים).

ב. המהרש''א (שם) סירב לקבל שני דברים בפרשנות החתם סופר: לא ייתכן לפרש שרבה באמת רצח את ר' זירא, וכי הוא שופך דמים?! וגם אם הגמרא אומרת שמי שנולד במזל מאדים מועד לשפוך דמים, אין הכוונה שהוא מוכרח לעשות כך, אלא שיש לו נטייה לשפיכות דם, נטיה עליה אפשר להתגבר (כפי שכתב הרמב''ם בשמונה פרקים). לפי שיטתו, רבה גרם לר' זירא לשתות כל כך הרבה יין, עד שכמעט ניזוק ומת מרוב שתיה.

הנקודה השנייה שהמהרש''א חולק היא, שלפי שיטתו ר' זירא לא ממש מת ורבה החזיר אותו לחיים, אלא שהוא רק חלה מאוד,                ורבה התפלל עליו שיתרפא (בדומה לכך כתב המאירי, שרבה רק מעך את ר' זירא ולא ממש הרג אותו), ובלשונו:

''קם רבה שחטיה לרבי זירא: דבר תמוה הוא לפרשו כפשוטו, ונראה דרוצה לומר כעין שחטיה, דכפאו לשתות יותר מדאי עד שחלה ונטה למות, ולכך נקטיה בלשון שחיטה דשתיית היין נקרא על שם הגרון מקום שחיטה, וקאמרי (= ואמרו) דהתפלל עליו שלא ימות מחולי זה, עד שנתרפא וחי.''

ג. הרבי מליובאוויטש פירש (שיחות פורים שנת תשמ''ד), שהגמרא מדברת על דרך הסוד. לשיטתו 'יין' הכוונה לסודות התורה, ורבה גילה לר' זירא דברים גבוהים כל כך, שגרמו לנשמתו להתנתק מהגוף. כאשר רבי זירא נטה למות, זה לא היה בגלל שתיית יין גשמי, אלא מרוב שתייה רוחנית, בגלל גילוי רב מדי של 'יין' התורה הגיע רבי זירא 'לכלות הנפש' - דרגה בה מתנתקת הנשמה מהגוף.

כאשר רבה מזמין אותו שנה הבאה שוב לחגוג את מסיבת פורים ביחד, זה מתוך כוונה לפעול בו שוב עילוי רוחני עד לדרגה של 'כלות הנפש'. על כך השיב לו רבי זירא, "לא בכל שעתא ושעתא מתרחיש ניסא". רבי זירא אמנם רצה להתעלות לדרגה של 'כלות הנפש', אבל מכיוון שתכלית כוונת בריאת האדם היא לעבוד את ה' כנשמה בגוף, חשש ר' זירא שאחרי שהוא יגיע 'לכלות הנפש', הנשמה שלו לא תרצה לרדת חזרה ולהתלבש בגוף, ואולי בפעם הזה רבה לא יצליח לחולל נס ולהחזיר את הנשמה לתוך הגוף.

מחלוקת הראשונים

אם כן כפי שראינו, לאחר שהגמרא מביאה את המימרא של רבא שצריך לשתות עד דלא ידע, היא מביאה את הסיפור על רבה ששחט את ר' זירא. מה היחס בין דברי רבא שפוסק שצריך אדם להשתכר עד דלא ידע, לבין סיפור הרצח ממנו עולה שהשכרות מביאה דברים רעים? נאמרו בכך כמה שיטות בראשונים:

א. רבינו אפרים (ר''ן ג ע''ב בדה''ר ד''ה מחייב) והמאירי (ד''ה חייב) פירשו, שהגמרא מביאה את סיפור הרצח לאחר המימרא של רבא, כדי להורות שאין הלכה כרבא, והשתייה והשכרות עלולים להביא לדברים שליליים, ומשום כך אין להשתכר בפורים, ובלשון המאירי:

''חייב אדם להרבות בשמחה ביום זה ובאכילה ובשתיה עד שלא יחסר שום דבר, ומכל מקום אין אנו מצווין להשתכר ולהפחית עצמנו מתוך השמחה, שלא נצטוינו על שמחה של הוללות ושל שטות, אלא בשמחה של תענוג שנגיע מתוכה לאהבת השם והודאה על הנסים שעשה לנו, ומה שאמר כאן עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי, כבר פירשו קצת גאונים שממה שהזכיר אחריו קם רבא שחטיה לרבי זירא נדחו כל אותם הדברים.''

ב. הרי''ף (ג ע''ב) והרא''ש (א, ח) לעומת זאת פסקו כדעת רבא, שצריך להשתכר עד דלא ידע, והשמיטו את הסיפור על רבה ור' זירא, וכך פסק גם השולחן ערוך (תרצה, ב): ''חייב אינש לבסומי בפוריא, עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי (ועיין הערה[1])''.  

מדוע הם בחרו לפסוק כרבא, למרות שמשמע מהסיפור שלא כמותו? אפשר להביא לכך מספר הסברים:

1. אפשר שהסיבה לכך היא, שנהוג לפסוק שההלכה תמיד כדברי האמורא המאוחר יותר בסדר הדורות. רבא חי בדור הרביעי לאמוראי בבל, רבה לעומת זאת חי בדור השלישי, משום כך הלכה כרבא[2]. לפי פירוש זה הסיפור אכן סותר את דברי רבא, אבל למרות זאת הלכה כמותו.

2. הפרי חדש (תרצה, ב) ביאר, שאדרבה, מלשון הסיפור משמע שהלכה כרבא והסיפור הוא סיוע לשיטתו, כיצד? ראשית, הרי רבה הזמין את ר' זירא לשתות שוב, משמע שהוא לא ראה פגם במה שהיה. כמו כן, למרות שר' זירא סירב לשתות שוב עם רבה, הוא לא אמר לו 'אתה רואה שאסור לשתות הרבה בפורים, מכיוון שזה עלול להביא לאסון', אלא ענה לו שלא כל שעה ושעה מתרחש נס, משמע שאין איסור לשתות, אלא יש חשש שמא יקרה שוב פעם רצח, והוא לא יוכל להחיות אותו שוב.

3. אפשרות נוספת מצינו בדברי החתם סופר (שם), על פי שיטתו שראינו לעיל. הוא טען, שרק רבה שמזלו מזל מאדים אסור בשתיה בפורים, כי יש סכנה שיפגע באנשים. אבל רוב העולם שלא נולדו במזל מאדים, יכולים לשתות בפורים ללא כל חשש.

ג. שיטה ממוצעת מובאת באבודרהם, בשם ספר המנהגות (הל' פורים). הם כתבו שהסיפור בא ללמד, שאמנם מותר לשתות בפורים, אבל לא לשתות מדיי כפי שעשה רבה, דבר שעלול להביא לדברים בעיתיים. הראשונים הביאו מספר דוגמאות לשתיה כזאת:

בעבר היו נוהגים לשיר פיוט, שחלק מהשורות היו מסתיימות 'בברוך מרדכי' וחלקן 'בארור המן'. לשיטתו צריך לשתות ברמה שגורמת לכך, שלעיתים האדם יתבלבל בין השורות, ובמקום לסיים את השורה בארור המן, הוא יסיים בברוך מרדכי. כדי להגיע למצב כזה, צריך לשתות (שלא כדעת רבינו אפרים), אך לא בכמות כזו שלגמרי יאבד את הראש (כדעת הרי''ף).

דוגמא נוספת לשכרות במצב בינוני מביא רבינו ירוחם. הגימטריה של ארור המן וברור מרדכי שווה 502. במידה ואדם מגיע לרמה כזאת שהוא לא יכול לחשב את הגימטריה הזאת, פוסק רבינו ירוחם שהוא שתה מספיק כדי לצאת ידי חובת שתיית יין בפורים. כך פסקו גם המהרי''ל (מנהגים פורים, י) המשנה ברורה (תרצה, ס''ק ה), הפרי מגדים (משב''ז ס''ק ב) ועוד, ובלשון הרמ''א (שם ס''ק ב) שצידד                 בשיטה זו (אם כי לא שלל לגמרי את פסק השולחן ערוך):    

''הגה (= רמ''א): ויש אומרים דאין צריך להשתכר כל כך, אלא שישתה יותר מלימודו ויישן, ומתוך שישן אינו יודע בין ארור המן לברוך מרדכי. (מהרי"ל). ואחד המרבה ואחד הממעיט, ובלבד שיכוון לבו לשמים.''

מה צריך לשתות

לפי השיטות שצריך לשתות יין בפורים, האם יש חובה לשתות דווקא יין? נראה שמחלוקת זו תלויה בשאלה מדוע בכלל צריך לשתות יין בפורים, הרי חז''ל במספר מקומות גינו את היין והשפעותיו הרעות, אז מה השתנה בפורים?

א. האבודרהם פירש (פורים, ד''ה ואמר), שחז''ל תיקנו לשתות יין בפורים זכר לכך שנס הפורים סבב סביב יין. בזכות היין שאחשוורוש  שתה במשתה, הוא ציווה להביא את ושתי, הרג אותה לאחר שסירבה לבוא, וכך התמנתה אסתר למלכה. כמו כן, בזכות המשתה שעשתה אסתר לאחשוורוש והמן, היא הצליחה להפיל את המן. ובלשון האבודרהם:

''ואם תאמר האיך חייבו חכמים להשתכר בפורים והלא בכמה מקומות בתורה מזכיר שהוא מכשול גדול השכרות כמו נח ולוט. ויש לומר מפני שכל הנסים שנעשו לישראל בימי אחשורוש היו על ידי משתה, כי בתחלה נטרדה ושתי מן המלכות על ידי משתה היין ובאה אסתר תחתיה... וכן ענין המן ומפלתו על ידי משתה היין היה. ולכן חייבו להשתכר בפורים מפני שבא הנס בעבור משתה היין שעשתה אסתר, ועתה יהיה נזכר הנס הגדול בשתיית היין.''  

לפי פירוש זה נראה לומר, שצריך לשתות דווקא יין, כי דווקא בו יש זכר לנס המגילה, ואכן יש מספר פוסקים שנקטו כך להלכה.

ב. המהר''ל (אור חדש ג, ז ד''ה הפיל) הביא טעם אחר. כידוע, שם ה' לא נזכר כלל במגילה, למה הושמט שמו של הקב''ה?                         המפרשים פירשו, שהמטרה הייתה להראות שהקב''ה מנהל את העולם בצורה טבעית, וגם אם אין ניסים גלויים שחותמו של הקב''ה ניכר בהם, עדיין הוא מנהל את העולם מאחורי הקלעים.

המהר''ל טען, שמטרת השתייה היא להגיע למצב שבו האדם מאבד את הדעת ואת השליטה. בזכות איבוד הדעת, אדם מגיע למצב שהוא חסר אונים והוא צריך לפנות אל הקב''ה, ולהכיר בכך שהוא מנהל את העולם, למרות שלעתים לא נראה כך. לפי הגישה הזאת נראה, שאין עניין לשתות דווקא יין, וכל שתייה שתגרום לסחרור, יוצאים בה ידי חובה וכך עולה מפסיקת השולחן ערוך (תרצה).

פורים שמח! קח לקרוא בשולחן הפורים, או תעביר בבקשה הלאה שעוד אנשים יקראו[3]...   



[1] כמובן שגם השיטה הזאת מודה, שבמידה ואדם יודע שאם ישתכר אפשר שלא יוכל לשלוט על עצמו, ידבר לשון הרע, ייפגע באנשים או ברכוש, אסור לו להשתכר (ועיין עוד ברמ''א תרצו, ח ובמשנה ברורה תקצה, יג).

[2] מדוע הלכה כדברי האחרונים? א. התוספות בקידושין (מה ע''ב ד''ה הוה) כתבו, שהאחרונים דקדקו יותר מהראשונים להעמיד את פסיקת ההלכה, לכן הלכה כמותם. ב. הרא''ש בסנהדרין (ד, ו) כתב, שהאחרונים ראו את סברת הראשונים ויכלו לעמוד על הפגמים בשיטתם וליצור שיטה שאין בה את הפגמים הראשונים, לכן הלכה כמותם.

 [3]מצאת טעות/נקודה לא ברורה? רוצה לקבל כל שבוע את הדף למייל או לשים את הדף במקומך? מוזמן: tora2338@gmail.com

להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן


חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
דיונים - תשובות ותגובות (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה