מרדכי ומלחמה בעמלק

נכתב על ידי יניב, 16/3/2019

 "איש יהודי היה בשושן הבירה ושמו מרדכי בן יאיר בן שמעי בן קיש איש ימיני. אשר הגלה מירושלים עם הגלה אשר הגלתה עם יכניה מלך יהודה אשר הגלה נבוכדנאצר מלך בבל" (אסתר ב,ה-ו). כשהמגילה מזכירה את מרדכי בפעם הראשונה היא מדגישה שהוא גלה מא"י, ולכאורה זה מיותר, שהרי כל היהודים בשושן היו שם בגלל שגלו מהארץ, אז מה בא לומר בזה? מובא במדרש: '"אשר הגלה מירושלים”. אמר רבא שגלה מעצמו. ולמה שני פעמים "אשר הגלה"? גלה עם גלות יכניה וחזר לירושלים, והגלה אותה שנית נבוכדנאצר עם גלות אחרונה' (ילקו"ש נ"ך תתרנג). חז"ל דרשו שהפס' אומר פעמיים "אשר הגלה" לא סתם במקרה, אלא לומר שהוא הוגלה פעמיים. כיון שחזר לירושלים אחרי הוגלה פעם ראשונה, אז הוגלה גם פעם שניה, וזהו דברי רבא שגלה מעצמו (כמו שמובא בגמ' [מגילה יג ,א] ולכאורה זה נגד פשט הפס'? אלא שודאי שהגלו אותו [כפשט הפס'] אלא כוונת רבא היא שהוא גרם לעצמו גלות – הוא גלה בגלל עצמו, בגלל מה שעשה – שעלה לא"י). לפי זה מובן שככה המגילה פותחת בהיכרות עם מרדכי, כדי לומר מדוע הוא זה שדרכו התגלגל נס פורים, שזה בשל כח א"י. אבל יותר מזה, בפורים האדם שפעל נגד בנ"י, היה המן, שהיה עמלקי. לכן באה המגילה ומגלה מה היה כוחו של מרדכי במלחמתו מול המן העמלקי, שזהו הקשר לא"י שדרכה משמידים את עמלק, שלכן "והיה בהניח ה' אלקיך לך מכל איביך מסביב בארץ אשר ה' אלקיך נתן לך נחלה לרשתה תמחה את זכר עמלק מתחת השמים לא תשכח" (דברים כה,יט). שכאן היו בחו"ל, אבל שאבו כח מא"י ע"י מרדכי שהיה קשור לא"י בכל מהותו. לכן מובן שדרשו חז"ל שמרדכי אמר שלא משתחווה להמן בשל הע"ז, וגם 'ולא עוד, אלא שאני איסגנטירין של הקב"ה, שכל השבטים נולדו בחו"ל, וזקני נולד בא"י' (אסת"ר ז,ח). שהוא מיוחס ('אסגנטרין' ע"פ פירוש הערוך) לקב"ה בשל קשרו לא"י. שמניין לקחו חז"ל טענה שכזו בפי מרדכי? הרי מרדכי טען שהוא יהודי: “היעמדו דברי מרדכי כי הגיד להם אשר הוא יהודי" (אסתר ג,ד) שהכוונה '"היעמדו דברי מרדכי" – האומר שלא ישתחוה עולמית כי הוא יהודי, והוזהר על ע"א' (רש"י). שזו היא הטענה הראשונה (ע”ז), אבל מניין לקחו את הטענה השניה? אלא כנראה למדו שאמר שהוא "יהודי", שזה מזכיר את הפס' “איש יהודי היה" וגו', ובו נאמר שהיה מבנימין ("ימיני") ושחזר לא"י (“אשר הגלה"), ולכן למדו שטען "אשר הוא יהודי" – שזהו "איש יהודי היה" – שהוא מבנימין וקשור לא"י. בכ"א לכן יש במרדכי את הכח לילחם בעמלק, ולכן הוא שנעמד מול המן העמלקי (וכן אולי נגד כל צוררי ישראל באותו הדור שהומתו, שהיו מעמלק [ראה דברי מרן שר התורה הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א ב'מועדי ישראל' פורים 'קיום מצות מחיית עמלק..']). לכן נראה שקבעו את שושן פורים ע"פ ערים המוקפות חומה מימות יהושע בן נון: 'ר' סימון בשם רבי יהושע בן לוי: חלקו כבוד לארץ ישראל שהיתה חריבה באותן הימים, ותלו אותה מימות יהושע בן נון' (יר' מגילה א,א). שכך 'ולמה תלו הדבר בימי יהושע? כדי לחלוק כבוד לא"י שהיתה חרבה באותו הזמן, כדי שיהיו קוראין כבני שושן, ויחשבו כאילו הן כרכין המוקפין חומה. אף על פי שהן עתה חרבין, הואיל והיו מוקפין בימי יהושע – קורין בט"ו, ויהיה זכרון לארץ ישראל בנס זה' (רמב"ם הל' מגילה א,ה). שזה נראה כאילו א"י בנויה ומוגנת, ומודגש קשר זכרון לא"י (שבפשטות זה כדי שלא להזכיר את בושת הארץ שחרבה. אולם נראה שגם) בזה בא לרמז שכח הנס בפורים קשור לא"י המוגנת, שיושבים בביטחה בארץ, שאז כעין חל "והיה בהניח ה' אלקיך לך מכל איביך מסביב בארץ אשר ה' אלקיך נתן לך נחלה לרשתה תמחה את זכר עמלק מתחת השמים לא תשכח", שבזה קשר להשמדת עמלק, ולכן בקשר זה חל נס פורים. בגמ' מובא: '"אם על המלך טוב יכתב לאבדם ועשרת אלפים ככר כסף" וגו'. אמר ריש לקיש: גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם, שעתיד המן לשקול שקלים על ישראל, לפיכך הקדים שקליהן לשקליו. והיינו דתנן: באחד באדר משמיעין על השקלים ועל הכלאים' (מגילה יג,ב). מה הקשר בין השקלים למקדש לבין נגד המן? אלא שנאמר על עמלק פעם אחת "תמחה" ופעם אחת "אמחה", ודרשו חז"ל: 'רבי יהושע בן לוי בשם רבי אלכסנדרי אמר: כתוב אחד אומר: "תמחה את זכר עמלק”. וכתוב אחד אומר: "כי מחה אמחה". כיצד יתקיימו שני כתובים אלו? עד שלא פשט ידו בכסא – "תמחה”. כשפשט ידו בכסא – "מחה אמחה”. אפשר בשר ודם יכול לפשוט ידו בכסא של הקדוש ברוך הוא?! אלא על ידי שהחריב ירושלים, שכתוב בה: "בעת ההיא יקראו לירושלים כסא ה'” (ירמיהו ג יז). לפיכך "מחה אמחה”. ונאמר, "כי יד על כס י'ה מלחמה לה'” (שמות יז טז)' (תנחומא "כי תצא" סימן יא). ממילא ה' מתערב לילחם עם עמלק בעקבות חורבן המקדש (“אמחה"). לכן מובן שהשקלים הם שגורמים לילחם נגד המן, שזהו קשר המקדש שקשור למלחמת ה' בעמלק. לכן גם מובן שעכשיו בפורים באה המלחמה הזו בעמלק, שזה בעקבות סעודת אחשוורוש שבה הוציא את כלי המקדש והשתמש בהם: 'כיון דחזי דמלו שבעין ולא איפרוק. אמר: השתא ודאי תו לא מיפרקי. אפיק מאני דבי מקדשא ואשתמש בהו' (מגילה יא,ב), ולכן עלה זכרון חורבן המקדש ובא לינקם מעמלק (גם הוציא בעקבות שחישב שלא יגאלו, שזה גם קשר לא"י שנגד עמלק). [וכן מרדכי הוא נגד עמלק, שבו נרמז קשר למשכן (חולין קלט,ב)]. גם תחילת המפלה של המן היתה בלילה כשנדדה שנת אחשוורוש: “בלילה ההוא נדדה שנת המלך" (אסתר ו,א), שזה מזכיר את "ותשא כל העדה ויתנו את קולם ויבכו העם בלילה ההוא" (במדבר יד,א) שלכן '(איכה א, ב) "בכה תבכה בלילה"... "בלילה" – על עסקי לילה, שנאמר (במדבר יד, א) "ותשא כל העדה ויתנו את קולם ויבכו העם בלילה ההוא". אמר רבה א"ר יוחנן: אותו היום ליל ט' באב היה, אמר להן הקב"ה לישראל: אתם בכיתם בכיה של חנם, ואני אקבע לכם בכיה לדורות' (סנהדרין קד,ב). שכך בפורים היו בגלות בעקבות החורבן, אבל זכר החורבן גם גרם להביא למלחמה בעמלק, ולכן בתחילת הנפילה של המן מוזכר "בלילה ההוא" כמו "בלילה ההוא" הקשור לחורבן (וכן כח מרדכי שהיה בקשרו בעד הארץ, להבדיל מהבכי שלא רצו ליכנס לארץ). לכן נאמר במשתה "כרצון איש ואיש" (אסתר א,ח), ודרשו חז"ל: '"לעשות כרצון איש ואיש" – אמר רבא: לעשות כרצון מרדכי והמן. מרדכי דכתיב "איש יהודי”, המן – "איש צר ואויב”' (מגילה יב,א). שבמשתה עלה המלחמה בין ישראל לעמלק (בשל זכרון החורבן כשהשתמשו בכלי המקדש), בין שני הרצונות – של בנ"י מצד אחד לגלות שם ה' בעולם, ושל עמלק מצד שני למעט שם ה' בעולם. ונראה שאז התחיל להתגלות “ה' איש מלחמה ה' שמו" (שמות טו,ג). שגם ה' נקרא "איש", שעכשיו ה' בא לגלגל את רצונו להרוג בעמלק. ובפס' מובא "ה' שמו", כרמז נגד עמלק שבאים למעט שם ה' בעולם, וכן שה' נשבע שאין השם שלם עד שימחה עמלק (רש”י שמות יז,טז) ולכן ה' שמו ולכן בא לילחם בעמלק, שכך בא להעשות “כרצון איש” שזהו רמז לה'. לכן אולי נרמז "ליהודים היתה אורה ושמחה וששן ויקר" (אסתר ח,טז). ודרשו: '”ושמחה וששון" – "ששן" חסירה, למה? שאין שמחה שלימה עד שיבוא המשיח' (אגדת אסתר ח,טז). נראה שבא לרמוז למשיח, שאז ימחה שם עמלק מהעולם (שאז השמחה תהיה שלמה). מסביר מרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א ('לזמן הזה' פורים 'פורים א"י ומדינת ישראל') שחסרון האות ו' רומז לחסרון המלכות שלנו בזמן הפורים, שלכן שמחתם לא היתה שלמה. נראה להוסיף שזה גם רומז שמלכות ה' השלמה תהיה רק לעתיד לבא, כשימחה שם עמלק, שאז 'כסא ה'' יהיה בשלמות (רש"י שם). לכן יש שמחה בהצלה והשמדת עמלק, אבל היא לא שלמה עד לעתיד לבא, שאז ימחה לגמרי ותהיה מלכות ה' שלמה בעולם. לכן גם מרומז באות ו', שבשבועת ה' על עמלק, הסיום של שם הויה חסר ('ו'ה'), והאות ה' עדיין ישנה בשם ה' – אמנם לא בסוף, אבל ישנה בתחילה ('י'ה'). לכן האות שנחסרה לגמרי היא האות ו', לכן כאן מרומז באות ו' החסרון של מלכות ה', שלכן אין השמחה שלמה (אם כי ישנה שמחה חלקית, כי מחו את העמלקים שכן יכלו). אולי לכן כידוע רמזה אסתר לשם ה' במשפט "יבוא המלך והמן היום" (אסתר ה,ד) (ר"ת הויה) שה' יעזור לה. שאולי בכוונה אמרה את המן באות ו' (“והמן") כרמז שה' יזכור את שבועתו על שמו שאינו שלם, ויבוא למחות את המן כעין שמוסתר האות ו' שבשמו. נראה שלכן גם דרשו: '"בלילה ההוא נדדה שנת המלך". אמר רבי תנחום: נדדה שנת מלכו של עולם. ורבנן אמרי: נדדו עליונים נדדו תחתונים. רבא אמר: שנת המלך אחשורוש ממש' וכו' (מגילה טו,ב). שבפשטות בא לומר שכעין כל העולם (מה' והעליונים, ועד התחתונים ואחשוורוש) היה בלא מנוחה בשל הגזרה נגד בנ”י. אולם אולי גם נרמז שעכשיו באה מלחמה בעמלק, כמו שעכשיו מתחיל נפילת המן, ולכן מודגש ה' והעליונים, ועד התחתונים שנלחמים בפועל דרך האישור שבא דרך אחשוורוש (ליקהל ולעמוד על נפשם). לכן "בלילה ההוא נדדה שנת המלך ויאמר להביא את ספר הזכרנות דברי הימים ויהיו נקראים לפני המלך" (אסתר ו,א) כרמז שעלה הזכרון נגד עמלק – מה עמלק עשו שלכן יש להשמידם, שזהו כעין "ויאמר ה' אל משה כתב זאת זכרון בספר ושים באזני יהושע כי מחה אמחה את זכר עמלק מתחת השמים" (שמות יז,יד). שכאן "ספר הזכרונות" נקרא ומזכיר "מחה אמחה" שיש לילחם בעמלק. ומובא בזוהר: 'אמר רבי יצחק: כתיב "כי מחה אמחה", וכתיב "תמחה את זכר עמלק"? אלא אמר קודשא בריך הוא: אתון מחון דוכרניה לתתא, ואנא אמחה דוכרניה לעילא' (זוהר שמות סו,א) ממילא במלחמה בעמלק יש צורך לילחם גם בשמים וגם בארץ (ראה דברי מרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א, ב'תורת המועדים' – 'מלחמת עמלק ומלכות ישראל'). לכן כאן בפורים למדו חז"ל שנדדו כולם, ה', העליונים והתחתונים, כי כולם קשורים למחיית עמלק. אולי הקשר לחורבן המקדש, והמלחמה בעמלק בפורים בהקשר לזה, מרומז בבכי יוסף ובנתינת המלבושים לבנימין: '(בראשית מה, כב) "לכלם נתן לאיש חליפות שמלות ולבנימן נתן חמש חליפות" – אפשר דבר שנצטער בו אותו צדיק, יכשל בו? דאמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב: בשביל משקל שני סלעים מילת שהוסיף יעקב ליוסף משאר אחיו, נתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים! אמר רבי בנימן בר יפת: רמז רמז לו, שעתיד בן לצאת ממנו שיצא מלפני המלך בחמשה לבושי מלכות, שנאמר "ומרדכי יצא בלבוש מלכות תכלת" וגו'. (בראשית מה, יד) "ויפול על צוארי בנימן אחיו" – כמה צוארין הוו ליה לבנימין? אמר רבי אלעזר: בכה על שני מקדשים שעתידין להיות בחלקו של בנימין ועתידין ליחרב, "ובנימין בכה על צואריו" בכה על משכן שילה שעתיד להיות בחלקו של יוסף ועתיד ליחרב' (מגילה טז,א-ב). שיוסף ובנימין הם בני רחל, שהם עיקר המלחמה בעשו: 'רבי פנחס בשם רבי שמואל בר נחמן אומר: מסורת אגדה היא, ביד בניה של רחל עשו נופל, שנאמר: "אם לא יסחבום צעירי הצאן" (ירמיהו מט כ)' (תנחומא “כי תצא” סימן י). לכן עיקר המלחמה בעמלק הוא דרכם. לכן יהושע שהיה מיוסף (אפרים), ושאול שהיה מבנימין, הם שנלחמו בעמלק. לכן נראה שרומז יוסף לבנימין על מה שיהיה בפורים – במרדכי שמזרעו. שיוסף הוא המשנה למלך (בראשית מא,מג) במצרים – חו”ל, ולכן מרמז לבנימין על מה שיהיה בזרעו – במרדכי שיהיה ה"משנה למלך" (אסתר י,ג) בחו”ל. ולכן רומז לו על חמשת המלבושים שמרדכי ילבש, שזה מרמז לפורים, שאז תהיה מלחמה בעמלק, שזה הדבר המשותף לשניהם (יוסף ובנימין) כבני רחל – עיקר המלחמה בעמלק. שלכן נרמז במה שנתן לבנימין, שנראה כעשיה מאהבתו את בנימין יותר מאחרים, שגם אהבתם הגדולה היא בהיותם אחים בני רחל, כך שקשור בזה שני הדברים (מלחמה בעמלק ואהבתם) בהיותם אחים בני רחל. לכן גם בקשר של שניהם בכה יוסף על צוארי בנימין ברמז על חורבן המקדש, שזה קשור למלחמה בעמלק (על שהחריבו את המקדש), וממילא כעין נרמז למעשה פורים שנעשה בהקשר לחורבן המקדש כמו שאמרנו (שזה מתגלה בקשר של יוסף ובנימין). אולי לכן המן הפיל פור ב"חדש ניסן" כיון שבא נגד גאולת ישראל, כמו אבותיו שיצאו לילחם בישראל כשיצאנו בגאולת מצרים בניסן (וגם עמלק ניסו למנוע את הגאולה ממצרים, שאמרו לפרעה שבנ”י בורחים [מכילתא, מסכתא ד"ויהי”, פרשה א (שמות יד,ה)]). אולי גם יצא פורים באדר, כיון שעמלק נלחם בנו באייר (סדר עולם רבה פרק ה) כשהלכנו בגאולה לא”י, ואילו בפורים הינו בגלות, ולכן זה כעין הפכו, ולכן במקום אייר הסמוך לניסן, היה באדר הסמוך לניסן (וגם במצרים באדר עדיין הינו בגלות). אולי זה מרומז בכך שפורים חל באדר שני, מסברא ש'מסמך גאולה לגאולה עדיף' (מגילה ו,ב), שבפשטות זה שעדיף לסמוך בשל ששניהם עניין של גאולה. אולם אולי גם אפשר שזהו מהות פורים, שקשור בסמיכות לניסן במלחמה בעמלק, ולכן פורים חל באדר שני הסמוך לניסן.

להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן

חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
דיונים - תשובות ותגובות (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה
ציורים לפרשת שבוע