לקט מתורה ככתבה לאי"ם - פרשת ויקרא

נכתב על ידי אורן מס, 15/3/2019

סוף מעשה במחשבה תחילה

הצהרה אישית על החזון והיעדים אשר מדריכים אותך בעולם התורה
"התורה שבכתב היא המחייבת את כל עם ישראל, דתי וחילוני."
אורן מס (‏יום שני ‏24 ‏אוגוסט ‏2015)

 --------------------------------------------------------------------------------

לקט מ"תורה ככתבה" לאי"ם – פרשת ויקרא

א, י: ואם מן הצאן קרבנו, מן הכשבים: ש: מדוע דווקא 'הכשבים' ולא 'הכבשים'? ת: נראה כי התורה מבחינה בין 'כשב' שהוא לרצון האדם ובין 'כבש' שהוא לרצון ה'.השימוש הרווח בתורה הוא ב'כבש' (92 פעמים לעומת 14), כגון בקרבן פסח מצרים (שמות יב, ה), עולת התמיד (שמות כט, לח), קרבן טהרה (ויקרא יב, ו), קרבן נזיר (ויקרא יד, י), קרבנות הנשיאים (במדבר ז, טו), קרבנות המוספים (במדבר כח, יא). לעומת זאת 'כשב' מוזכר רק כשמסופר על עדר של אדם (עדרו של יעקב; בראשית ל, לב), וכן במצבים שהאדם הביא את עצמו אליהם, כגון עולה (ויקרא א, י), שלמים (ויקרא ג, יז), חטאת (ויקרא ד, לה), אשם (ויקרא ה, ו), שחיטה (ויקרא יז, ג), נדר ונדבה (ויקרא כב, יט), בכור בהמה (במדבר יח, יז), מאכלים מותרים (דברים יד, ד). יש יוצא מן הכלל אחד: וְאִם-כֶּבֶשׂ יָבִיא קָרְבָּנוֹ, לְחַטָּאת--נְקֵבָה תְמִימָה, יְבִיאֶנָּה (ויקרא ד, לב), אך כאן מדובר בקרבן על חטא שנעשה בשוגג (ויקרא ד, כז) ולכן אינו תלוי באדם. הקרבן המדובר כאן (א, י) תלוי במצבים שאדם מביא עצמו אליהם ברצונו.

ב, א: ונפש כי תקריב: ש: מדוע דווקא 'נפש' ולא 'אדם' (כמו בפרק א' פסוק ב')? ת: כאשר התורה מציינת 'אדם' – הכוונה היא לכל אדם, גם גוי שלא קיבל עליו את מצוות ה'. כאשר התורה מציינת 'נפש' נראה שהכוונה היא לאדם שקיבל עליו את מצוות ה' (המכונה 'ישראל' והיום מכונה 'יהודי'), כגון כִּי כָּל-אֹכֵל חָמֵץ, וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִיִּשְׂרָאֵל (שמות יב, טו), הכוונה לאדם שפורק מעליו את מצוות ה'. 'אדם' מוזכר תמיד במשמעות של 'כל אדם', כגון טומאת אדם (ויקרא ה, ג), דיבור וביטוי האדם (ויקרא ה, ד), מעשה האדם (ה, כב) וכן נגעי עור בכל אדם (ויקרא יג, ב) ונגעי צרעת (ויקרא יג, ט). 'נפש' מוזכרת תמיד בהקשר של עבודת ה', כגון כאן ("קרבן מנחה לה'"), וכן בהמשך ספר ויקרא, כגון ד, ב: נֶפֶשׁ כִּי-תֶחֱטָא בִשְׁגָגָה מִכֹּל מִצְו‍ֹת יְהוָה; ד, כז: וְאִם-נֶפֶשׁ אַחַת תֶּחֱטָא בִשְׁגָגָה, מֵעַם הָאָרֶץ: בַּעֲשֹׂתָהּ אַחַת מִמִּצְו‍ֹת יְהוָה; ה, יז: וְאִם-נֶפֶשׁ, כִּי תֶחֱטָא, וְעָשְׂתָה אַחַת מִכָּל-מִצְו‍ֹת יְהוָה ועוד. למדנו מכאן כי כל אדם, גם גוי, רשאי להביא קרבן עולה לה' לפי רצונו (אָדָם כִּי-יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן, לַיהוָה--מִן-הַבְּהֵמָה, מִן-הַבָּקָר וּמִן-הַצֹּאן, תַּקְרִיבוּ, אֶת-קָרְבַּנְכֶם; א, ב), אך מנחות, שלמים, חטאות וכו' - רק בני ישראל רשאים להקריב.

ד, כב: אשר נשיא יחטא: ש: מדוע דווקא לגבי נשיא הלשון שונה מכל בעלי החטאות ('אשר' במקום 'כי' או 'אם')? ת: נראה כי נשיא חשוף יותר לחטא מכל האחרים, בהיותו שליט ונגיש לכספי אחרים, לכן התורה רואה בחטאו של נשיא כעין הכרח ומציאות, לכן לשון 'אשר' במובן של 'כאשר' ולא 'אם'.

 

להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן

חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
דיונים - תשובות ותגובות (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה