פרשת השבוע - ויקהל

נכתב על ידי אלון, 25/2/2019

 קְחוּ מֵאִתְּכֶם תְּרוּמָה לַה' כֹּל נְדִיב לִבּוֹ יְבִיאֶהָ אֵת תְּרוּמַת ה' זָהָב וָכֶסֶף וּנְחֹשֶׁת" (שמות לה, ה)

 

האם מיסים צריכים להיות רגרסיביים, כלומר כולם משלמים את אותו אחוז מס על מוצר נתון (כמו מס ערך מוסף), או פרוגרסיביים, כלומר ככל שהכנסתך גבוהה כך אחוז המס שתשלם יהיה גבוה יותר (כמו מס הכנסה)? יש תיאוריות כלכליות שונות ומהן נגזרות תשובות שונות לשאלה זו, אבל אנו רואים שהתורה עושה שימוש בשתי השיטות.

בפרשת 'כי תשא' הוזהרנו ביחס לתרומת מחצית השקל (שמות ל, יג): "הֶעָשִׁיר לֹא יַרְבֶּה וְהַדַּל לֹא יַמְעִיט מִמַּחֲצִית הַשָּׁקֶל לָתֵת אֶת תְּרוּמַת ה' לְכַפֵּר עַל  נַפְשֹׁתֵיכֶם".

אולם בפרשת 'ויקהל' נאמר (שמות לה, ה): "קְחוּ מֵאִתְּכֶם תְּרוּמָה לַה' כֹּל נְדִיב לִבּוֹ יְבִיאֶהָ אֵת תְּרוּמַת ה' זָהָב וָכֶסֶף וּנְחֹשֶׁת".

מדוע התורה נוקטת בשיטות שונות בשני המקרים? לפי איזה קריטריון נקבע מתי לגבות מס באופן א' ומתי באופן ב'?

המאפיין את תרומת מחצית השקל מבואר בדברי 'דעת זקנים מבעלי התוספות' (על שמות ל, טו): "שלא יוכל העשיר לומר חלקי גדול במקדש יותר ממך".

בית המקדש הוא מוסד מכונן בקיומו של עם ישראל. ההשתתפות בהקמתו היא כמו 'כרטיס חבר' בבית הלאומי. כולם שותפים בעצם ההוויה הלאומית ובהשתייכות אל הקודש, ובלשון האלשיך שם: "כי כולם שווים לפניו יתברך" - בדברים מסוג זה לא נרצה הפליה על רקע כלכלי, ולכן התרומה היא קבועה לכולם.

אולם לאחר השתתת הקיום הלאומי על יסוד השוויון, מוכרחים לאפשר לָשוֹנוּת לעשות את שלה. בני האדם שונים ביכולותיהם, בכישרונותיהם וגם במצבם הכלכלי. כך היה, כך הווה וכך יהיה. השוֹנוּת והייחוד הם בסיס הצמיחה של כל חברה אנושית והם שייכים לטבע האנושי, אשר לא ניתן לנצחו ולא נכון לשאוף לנצחו.

לכן, כשניגשים לפרטים שקשורים לאסתטיקה וליופי, לא כולם יכולים להשתתף, כי לא לכולם יש את הכישורים הדרושים בתחומים אלו. "וְכָל חֲכַם לֵב בָּכֶם יָבֹאוּ וְיַעֲשׂוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר צִוָּה ה' (שמות לה, י), ומה לעשות – לא כולם חכמי לב.

גם בהיבט הכלכלי, אין כאן מס אחיד על כולם, אלא "כֹּל נְדִיב לִבּוֹ יְבִיאֶהָ אֵת תְּרוּמַת ה' זָהָב וָכֶסֶף וּנְחֹשֶׁת", ואומנם נדיבות הלב יכולה להימצא גם בקרב מעוטי יכולת כלכלית, אולי לשם כך קיים מסלול הנְחֹושֶׁת, אבל הזָהָב וָהכֶסֶף יבואו דווקא ממי שמצבם הכלכלי מאפשר להם לתרום.

מה ניתן ללמוד מכל זה למדיניות הכלכלית שעלינו לנקוט בה? רבים וטובים ניסו למצוא ראיות בתורה לטובת תיאוריה כלכלית זו או אחרת, ולא נראה שמישהו מהם הצליח להביא ראיה ברורה לשיטתו. עם זאת, ניתן ללמוד מכאן עקרונות חינוכיים ומוסריים שיש להשתית עליהם את הכלכלה, תהא השיטה אשר תהיה.

בכל מה שנוגע לעצם השייכות – אסור שהמעמד הכלכלי ישפיע. ואולי מותר לגזור מכך שבכל מה שנוגע לצרכי הקיום הבסיסיים ביותר, אשר בלעדיהם חיי האדם אינם חיים וכבודו כאדם ניטל ממנו, אסור שיהיו פערים. בכל מה שמעבר לכך – יש לאפשר חופש ולטפח מצוינות. יש לקבל בהבנה את השוֹנוּת באוכלוסייה ולראות בה את ברכת ה', שמתגלה בכך שאנשים שונים התברכו בכישורים שונים.

 

הרב נתנאל אלישיב, מתוך האתר: "בני דויד-עלי" - http://www.bneidavid.org/Web/He/Default.aspx

 

להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן

חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
דיונים - תשובות ותגובות (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה
ציורים לפרשת שבוע