סעודות שבת מצילות משלוש צרות לעתיד

נכתב על ידי יניב, 10/1/2019

 

"ויאמר משה אכלהו היום כי שבת היום לה' היום לא תמצאהו בשדה" (שמות טז,כה). 'א"ר שמעון בן פזי א"ר יהושע בן לוי משום בר קפרא: כל המקיים שלש סעודות בשבת ניצול משלש פורעניות: מחבלו של משיח, ומדינה של גיהנם, וממלחמת גוג ומגוג. מחבלו של משיח, כתיב הכא "יום", וכתיב התם (מלאכי ג, כג) "הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום" וגו'. מדינה של גיהנם, כתיב הכא "יום", וכתיב התם (צפניה א, טו) "יום עברה היום ההוא". ממלחמת גוג ומגוג, כתיב הכא "יום", וכתיב התם (יחזקאל לח, יח) "ביום בא גוג"' (שבת קיח,א). 'לא נתבאר שייכות הענינים האלה לקיום מצוה זו, וקצת י"ל דעיקר הכונה היא לסעודה שלישית שעל הרוב קשה לאדם לקיים בה סעודה גמורה מפני שביעתו מסעודת שחרית, וכשמקיים כזה הוי זה תחלה צער [שאוכל שלא לתאבון] וסופה רצון שמקיים המצוה כמאמרה, וכל אלה הענינים שחשיב כאן הם תחלן צער וסופן רצון, וכשמקיים כזה ניצול מהם' (ת"ת). אמנם דברי הת"ת יפים, אולם אם כך אז מדוע יש לו שכר שניצול משלושה דברים, הרי הקושי הוא בשל סעודת שחרית, ולא בשל ערבית כלל, כך שיש לו עניין קושי בשל שני דברים – שתי ארוחות, ולא שלוש? וי"ל שהשכר הוא בשל הקושי בסעודה שלישית בשל הקרבה לסעודה של שחרית, אבל הגילוי של השכר קשור למספרה של הסעודה, שהיא שלישית, ולכן ניצול משלוש. אולם נראה בפשטות שזה שלושה כנגד שלוש, שכמו שאוכל שלוש סעודות כך ניצול משלושה דברים. ומה הקשר בניהם? הגמ' ממשיכה: 'א"ר יוחנן משום רבי יוסי: כל המענג את השבת, נותנין לו נחלה בלי מצרים. שנאמר (ישעיהו נח, יד) "אז תתענג על ה' והרכבתיך על במתי ארץ והאכלתיך נחלת יעקב אביך" וגו'. לא כאברהם שכתוב בו (בראשית יג, יז) "קום התהלך בארץ לארכה" וגו', ולא כיצחק שכתוב בו (בראשית כו, ג) "כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל", אלא כיעקב שכתוב בו (בראשית כח, יד) "ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה"' (שם). בשבת האדם מתברך בלא קץ – בלי מצרים, ולכן הוא מתקשר לנחלת ה' אף לעתיד. לכן ע"י ארוחות השבת שבהם מענג את השבת, הוא מחיל ברכה של קשר והגנה אף לעתיד, שמתברך בנחלה בקדושה – שבזה יש גם הגנה. לכן בפס' של יעקב נאמר "ופרצת ימה וקדמה וצפנה ונגבה ונברכו בך כל משפחת האדמה ובזרעך. והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך" וגו' (בראשית כח,יד-טו). שהנחלה של ה' גם גורמת לשמירה בעולם (ולכן סמוך זה לזה). ממילא כיון שיש הגנה ללא מצרים, אותה הגנה נמשכת ומגינה גם לעתיד. לכן בכל ארוחה זוכה להמשיך הגנה לדבר קשה שבעתיד. וזה במיוחד בשבת שהיא מעין עוה"ב ('נובלת העולם הבא – שבת'. ב"ר יז,ה), ולכן משפיעה במיוחד על לעתיד. (נראה שהיא מעין עוה"ב כי מקשרת את העולם לתיקונו, כמו שיהיה לעתיד. ממילא היא גם מגינה מאותם שלושת הדברים, שגוג ומגוג וחבלו של משיח בהם יש גילוי של רעת העולם, שמנסה להזיק לישראל כדי למנוע את תיקון העולם, וכן דין גיהנום זה על החטא שקלקל בעולם. לכן בשבת שמתחבר בכוח לתיקון העולם [שלכן גם נלמד מהפס' כאן: 'א"ר לוי: אילו היו ישראל משמרין שבת אחת כתיקנה, מיד היה בן דוד בא. מאי טעמא? (שמות טז) "ויאמר משה אכלוהו היום כי שבת היום לה'” וגומר – חד יום' (יר' תענית א,א), שע”י שבת בשלמותה מיד נגאלים, בשל כוח תיקון העולם שבה]. ובפרט באכילה גשמית שהיא קודש – שמבטא את תיקון העולם – שכולו קודש, יש כח נגד שלושת הדברים הרעים ההם). אולי אפשר שכיון שלמדים שיש שלוש סעודות מהמילה "היום" בפס' שלנו (שבת קיז,ב), אז כל סעודה יש בה גילוי של דבר מסויים. לכן בפעם הראשונה (כנגד סעודה ראשונה) נאמר "אכלהו היום" שזה כנגד חבלו של משיח, שאם משמרים שבת מיד נגאלים (כמובא ביר'), ולכן זה שמירה מתחילת השבת, ולכן זה כנגד ארוחה ראשונה שהיא בתחילת השבת (וכן לשון אכילה רומז לאכילה מעץ הדעת, שבביאת המשיח העולם יתוקן, ובאכילה בשבת מתקנים את העולם שקולקל באכילה מהעץ [שלכן הוא מעין עוה”ב מתוקן]). בפעם השניה (כנגד סעודה שניה) נאמר "כי שבת היום לה'“, שזה רומז לגיהנום, שלא נידונים בו בשבת (ילקו”ש איוב רמז תתקו), וזהו שהיום שבת ואין דין של גיהנום. בפעם השלישית (כנגד סעודה שלישית) נאמר "היום לא תמצאהו בשדה", ומובא בהמשך: “ויהי ביום השביעי יצאו מן העם ללקט ולא מצאו" (פס' כז) 'אמר רב יהודה אמר רב: אלמלי שמרו ישראל שבת ראשונה, לא שלטה בהן אומה ולשון, שנאמר (שמות טז, כז) "ויהי ביום השביעי יצאו מן העם ללקוט", וכתיב בתריה "ויבא עמלק"' (שבת קיח,ב). ממילא כיון שיצאו לשדה יש לגוים כח להזיקנו, ולכן יש לנו גם סכנה במלחמת גוג ומגוג. (לכן בשלשת הארוחות ניצלים מאלו) [לכן הביא בר קפרא את שלושת הדברים בסדר הזה, שכך הוא הסדר ע"פ הגילוי של הפס', אע"פ שאינו ע"פ הסדר של הנביאים]. אולי גם בארוחות שבת, שבהם מענגים את השבת, מתקשרים לאבות, שהמענג את השבת זוכה כיעקב, שאצלו נאמר בצורה של נחלה ללא גבולות (שבת קיח,א), אולם נאמר נחלה אצל שלושת האבות, ולכן מיעקב יש גילוי גם לשאר האבות (שבנחלה של א"י שהובטחה לאבות, יש חיבור למעל הגשמי – לרוחני עליון, ללא גבולות הגשמי [שזהו 'נחלה בלי מצרים']), לכן כעין קשור גם לשאר האבות. לכן שלוש ארוחות בשבת כנגד שלושת האבות, שהם הבסיס לתיקון עולם שמתגלה בשבת. לכן כנגד אברהם זה שניצול מדינה של גיהנום, כיון שנאמר על אברהם שמציל מהגיהנום: 'א"ר לוי לעתיד לבא אברהם יושב על פתח גיהנם ואינו מניח אדם מהול מישראל לירד לתוכה ' וכו' (ב"ר מח,ח) [וכן '...ההוא דמחייבי ההיא שעתא בגיהנם, ואתי אברהם אבינו ומסיק להו ומקבל להו' וכו'. עירובין יט,א]. לכן הגילוי שכנגד אברהם מתגלה בהצלה מגיהנום. כנגד יצחק זהו חבלו של משיח, כיון שנאמר על יצחק שלעתיד לבא הוא דן עם ה' כדי לזכות את ישראל (שבת פט,ב) וממילא זהו להורדת הצרות (שיהיו בחבלו של משיח). כנגד יעקב זהו גוג ומגוג, כיון שאמר לעשו "עד אשר אבא אל אדני שעירה" (בראשית לג,יד). שהכוונה: '… אלא אימתי היה הוא בא אצלו? לעתיד לבא, הה"ד (עובדיה א) "ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו”' (ב"ר עח,יד). לכן הוא מרמז על מלחמה שבעתיד. לכן בסעודות שבת זוכה להצלה משלושה צרות אלו.

דובר אנגלית? אתר חידוש מתרחב וצריך אותך!

להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן

חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
דיונים - תשובות ותגובות (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה
ציורים לפרשת שבוע