איוב היה מפמליתו של פרעה, ורמוז במכת ברד

נכתב על ידי יניב, 27/12/2018

 "הנני ממטיר כעת מחר ברד כבד מאד אשר לא היה כמהו במצרים למן היום הוסדה ועד עתה. ועתה שלח העז את מקנך ואת כל אשר לך בשדה כל האדם והבהמה אשר ימצא בשדה ולא יאסף הביתה וירד עלהם הברד ומתו. הירא את דבר ה' מעבדי פרעה הניס את עבדיו ואת מקנהו אל הבתים. ואשר לא שם לבו אל דבר ה' ויעזב את עבדיו ואת מקנהו בשדה" וגו' (שמות ט,יח-כא). 'אימתי היה איוב? … תני ר' ישמעאל: איוב מעבדי פרעה היה, ומגדולי פמילייא שלו היה. הדא הוא דכתיב (שמות ט) "הירא את דבר ה'” וגו', וכתיב ביה (איוב א) "איש תם וישר וירא אלקים וסר מרע"' (יר' סוטה ה,ו). 'לא נתבאר מניין לו עוד שמגדולי פמליא שלו היה, וי"ל דסמיך על מ"ש במכילתא ר"פ בשלח על הפ' ויקח שש מאות רכב בחור, מאין לקחם – מהירא את דבר ה', ומבואר דאלה היראים היו המובחרים שבשריו' (ת"ת על פס' כ). דברי הת"ת יפים, אולם מניין שאיוב היה מגדולי השרים, אולי היה לו ממון רב ולכן כ"ך הרבה מרכבות, ולא שהיה חשוב במיוחד? גם אולי היו עוד אנשים שהניסו, מניין שזה משלו הכל, או אפילו חלק, אולי זה מאחרים שהניסו (הג”ש זה לומר שאיוב היה ביניהם, ולא שזה רק הוא)? לכן נראה שזה סברא, שמי שיש לו הרבה ממון בדר"כ הוא קרוב לשלטונות, וכאן בפס' נאמר "הירא את דבר ה' מעבדי פרעה הניס את עבדיו ואת מקנהו אל הבתים" הרי שהניס עבדים ומקנה, כך שהיה לו ממון רב, וכיון שנרמז כאן על איוב, אז מן הסתם נרמז עליו שהיה לו כך. גם באיוב נאמר שהיה לו ממון רב: "ויהי מקנהו שבעת אלפי צאן ושלשת אלפי גמלים וחמש מאות צמד בקר וחמש מאות אתונות ועבדה רבה מאד ויהי האיש ההוא גדול מכל בני קדם" (איוב א,ג). ממילא כיון שהיה לו ממון רב כנראה שהיה קרוב למלכות. אולי אפילו למד שאצלנו נאמר שהוא עבד פרעה, ובאיוב נאמר שהוא הגדול בממונו מבני קדם ('"גדול" – בעושר ובנכסים. "מכל בני קדם" – ר"ל מכל אנשי ארצו, כי ארם היה בפאת המזרח כמ"ש "ארם מקדם" [ישעיהו ט]'. מצודות), שכעין רמז גם שבארם הוא כעין הגדול ולא במצרים, ששם הוא גדול אבל לא כפרעה, שהוא תחתיו, ממילא יוצא שהוא מחשובי מצרים – שהיה גדול במצרים (ז"א "גדול" כרמז גם לגדולה בחשיבות). עוד אפשר שנאמר: “הירא את דבר ה' מעבדי פרעה" וגו', שלכאורה "מעבדי פרעה" מיותר, שהרי ברור שזה ממצרים ולא מבנ"י? לכן אולי למד שמעבדי פרעה הכוונה מעבדיו הקרובים – שזהו החשובים שלו. מעין "ויהי ביום השלישי יום הלדת את פרעה ויעש משתה לכל עבדיו וישא את ראש שר המשקים ואת ראש שר האפים בתוך עבדיו" (בראשית מ,כ). 'אמר כי "פרעה עשה משתה לכל עבדיו", והוא כי אצל מלכי בית פרעה וכן אצל רוב מלכי קדם, השרים היה דינם שוה עם העבדים ונקראים בשם עבדי המלך' וכו' (מלבי"ם). ממילא גם כאן מה שנאמר עבדי פרעה, אין הכוונה לזוטרים, אלא לחשובים שלכן הודגש – שהיה עבד קרוב למלך. אולי אפשר עוד, שקודם נאמר ביר': 'רבי יוסי בן חלפתא אמר: בירידתן למצרים היה, ובעלייתן מת. משל לרועה שבא זאב ונזדווג לצאנו, מה עשה? העמיד תייש אחד לנגדו. הדא הוא דכתיב (איוב טו) "יסגירנו אל עויל ועל ידי רשעים ירטני"'. שלמד ריב"ח שה' העמיד את איוב מול השטן בזמן גלות מצרים (שהשטן יתעסק בו במקום בבנ"י). ממילא אולי הסמיכו זאת ביר' לר"י, בנוסף לפשט שאיוב חי באותו הזמן ע"פ שניהם, גם כדי לרמז שלדעה שאיוב היה במצרים יש קשר לבנ"י. ממילא אולי זהו המקור של ר"י שהיה מגדולי המלכות, שזה ע"פ הדרשה על יועצי מצרים: '... והיינו דא"ר חייא בר אבא א"ר סימאי: שלשה היו באותה עצה. אלו הן: בלעם, איוב ויתרו. בלעם שיעץ – נהרג. איוב ששתק – נידון ביסורין. ויתרו שברח – זכו בני בניו לישב בלשכת הגזית' וכו' (סנהדרין קו,א). ממילא זהו המקור של ר"י, שכיון שלומד שהיה בזמן מצרים וקשור בסבלו לבנ"י, ממילא זהו כמו הדרשה שאיוב שתק, ממילא יוצא שהיה מיועצי פרעה, ולכן מכאן שהיה מגדולי הפמליא של פרעה (שנתנו לו עצות). אולי בזה יובן מדוע דווקא כאן נאמר על עבדי פרעה שהניסו, הרי גם קודם כבר הניסו: "ויקחו את פיח הכבשן ויעמדו לפני פרעה ויזרק אתו משה השמימה ויהי שחין אבעבעת פרח באדם ובבהמה" (שמות ט,י) '"באדם ובבהמה" – ואם תאמר מאין היו להם הבהמות, והלא כבר נאמר "וימת כל מקנה מצרים"? לא נגזרה גזרה אלא על אותן שבשדות בלבד, שנאמר "במקנך אשר בשדה והירא את דבר ה' הניס את מקנהו אל הבתים"' וכו' (רש"י). יוצא שכבר במכת דבר העונש היה על הנמצאים בשדות, ושם גם נעשה הבדל ע"פ יראי ה', אז למה שם לא נאמר כך, אלא רק אח"כ, במכת ברד? לכן נראה שלמד שיש כאן עניין מהותי, והוא לרמז על איוב שהיה בזמנם, וקשור לגזרת זריקת הילדים ליאור. ואיך זה קשור? הברד היה "ויהי ברד ואש מתלקחת בתוך הברד" (ט,כד), שמה העניין שיהיו שניהם? מובא בחז"ל שכל המכות הם כנגד שרצו להשמיד את ישראל, שכך גם הברד: 'אחר זאת ברד – אמר הקב"ה: יבוא ברד שהוא לבן כשלג, ויפרע ממצרים שבקשו לאבד אומה שאני עתיד להלבין עונותיהם, שנאמר: "אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו”' (ילקו"ש רמז קפב). שזה מצד הצבע הלבן, שה' מלבין עוונותינו. אולם יש בברד גם עניין של מים ('"מתלקחת בתוך הברד" – נס בתוך נס. האש והברד מעורבין, והברד מים הוא, ולעשות רצון קונם עשו שלום ביניהם'. רש"י שמות ט,כד), כך שאולי בברד גם נרמז כנגד שזרקו למי היאור (והעירוב באש זהו כרמז למידת הדין שצעקה אז, או רמז לחיות האדם שנכבה בטביעה ביאור). לכן אז במיוחד ראוי להזכיר את איוב שנענש בהקשר לגזרת היאור. ששם נענש על ששתק ולא עשה, ולכן כאן כדי שינצל מנזק היה צריך לעשות מעשים בפועל כדי שינצל (כתיקון לשתיקתו בגזרה). לכן דווקא כאן זה נאמר, ומכאן נלמד גם לדבר שמקודם. לכן מדגיש ר"י שאיוב היה מהפמליא של פרעה, שלכאורה מה זה מוסיף לנו? אלא שבזה מובן מדוע נאמר דווקא כאן, כמו שאמרנו.

להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן


חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
דיונים - תשובות ותגובות (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה