לקט מביאור אי"ם – "תורה ככתבה" לפרשת וישב

נכתב על ידי אורן מס, 30/11/2018

סוף מעשה במחשבה תחילה

הצהרה אישית על החזון והיעדים אשר מדריכים אותך בעולם התורה
"התורה שבכתב היא המחייבת את כל עם ישראל, דתי וחילוני."
אורן מס (‏יום שני ‏24 ‏אוגוסט ‏2015)

 לקט מביאור אי"ם – "תורה ככתבה" לפרשת וישב

 

לז, ג: וישראל אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקונים: ש: והרי בנימין צעיר מיוסף, ומדוע כונה יוסף 'בן זקונים'? ת: עבור יעקב - יוסף 'בן זקונים' ("הוא לו") כי נהנה מיוסף יותר מאשר מבנימין, כי בנימין התייתם מאמו ולכן עיקר עול גידולו נפל על יעקב, וכן היה קטן מדי לצאת לרעות את הצאן. וכן בראייה ממלכתית ראה יעקב את תפקידו הרם של יוסף מול בנימין, בכך שהולדת יוסף היא זאת שגרמה לו לעזוב את לבן ולשוב לארצו, לכן הכתוב מכנה כאן את יעקב בשמו הממלכתי, ישראל.

 

לז, יג: ויאמר ישראל... לכה ואשלחך אליהם: ש: מדוע שלח יעקב את יוסף לבדו, והרי ידע שאחיו שונאים אותו ומקנאים בו ("ויקנאו בו אחיו – ואביו שמר את הדבר")? ת: יעקב המכונה כאן בשמו הממלכתי 'ישראל' מתכוון להשכין שלום בין האחים ומראה לאחים שאכפת ליוסף מהם וכי אינו מתנשא עליהם, ולכן חוזר פעמיים על המילה 'שלום': "ראה את שלום אחיך ואת שלום הצאן".

 

לז, כח: וימכרו את יוסף: ש: מי מכר את יוסף, המדיינים או האחים? ת:המדיינים הם אלה שגנבו את יוסף "מתחת לאף" של האחים שישבו לאכול במרחק-מה מהבור כדי לא לשמוע את צעקותיו ותחנוניו (בְּהִתְחַנְנוֹ אֵלֵינוּ, וְלֹא שָׁמָעְנוּ; מב, כא), ומכרו אותו לישמעאלים (אשר סחרו בו שוב ומכרו למדיינים אחרים ואלה מכרוהו למצרים, לפוטיפר; פסוק ל"ו). אמנם יהודה הציע לאחיו למכרו לישמעאלים, והם הסכימו ("וישמעו אחיו"), אך בפועל הקדימו המדיינים את האחים כאשר אלה היו עסוקים באכילה במרחק מן הבור ("ויעברו... וימשכו ויעלו... וימכרו"). ראובן שוודאי אכל יחד עם אחיו ולא בנפרד, בא לבור כדי להצילו והזדעזע ("ויקרע את בגדיו") כאשר לא מצא אותו, ואז "וישב אל אחיו", כלומר הם עדיין היו במצב אכילה במרחק מהבור ולא ידעו כלל על מה שעשו המדיינים. כיוון שהיו עֵדים לכך שיוסף הגיע אליהם (האיש בשכם, המדיינים, הישמעאלים), היו האחים צריכים לספק לאביהם הסבר מניח את הדעת מדוע לא שמרו עליו, והציגו לו את הכותונת הטבולה בדם. יעקב הוא זה שהסיק את המסקנה שיוסף נטרף. ראיה נוספת לכך, היא שהאחים כעסו על יהודה שתוכניתו לא יצאה לפועל, ויוסף נעלם להם בלי ידיעת גורלו, ולכן הסתכסך אתם והוכרח לעזבם: "וירד יהודה מאת אחיו" (לח, א), ואף נשא אישה כנענית (בַּת-אִישׁ כְּנַעֲנִי, וּשְׁמוֹ שׁוּעַ), בניגוד למסורת המשפחתית מאז ימי אברהם, שלא לשאת אישה כנענית. הערה: אילו השתמשו ר' ישמעאל ור' עקיבא וחבריהם בטיעונֵי הפירוש שלי, לא היו נהרגים כ"עשרת הרוגי המלכות", כיוון שהאחים כלל לא היו במצב של "גונב איש ומכרו" ואין דינם מוות.

 

מ, ב: על שר המשקים ועל שר האופים: ש: מדוע קצף פרעה על השרים, הרי מי שחטא לא היו הם אלא המשקה והאופה? ת: מכאן ל"אחריות המיניסטריילית" כבר במשטר המצרי הקדום. בכלא ניתנו גם השרים וגם המשקה והאופה (פסוק ה'). אמנם אחר כך הם מוזכרים בתור השרים עצמם, אך מן הערבוב בין השרים לבין המשקה והאופה ניתן להבין שגם אלה וגם אלה נאסרו בכלא.

 

מ, ז: מדוע פניכם רעים היום: תובנה: ראוי לאחראי על אנשים להביט בפניהם ולחוש את כאבם, כפי שעשה יוסף בראותו את פניהם של שני סריסי פרעה.

 

להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן


חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
דיונים - תשובות ותגובות (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה
ציורים לפרשת שבוע