האם אפשר להבדיל על קפה

נכתב על ידי גל גל, 4/10/2018

 

בס''ד       פרשת בראשית: האם אפשר להבדיל על קפה

פתיחה

בפרשת השבוע, מסופר על חטאו של אדם הראשון. עוד לפני שחטא האדם, לפי הירושלמי היה בעולם אור מיוחד, אור ששת ימי בראשית, שהיה מאיר את העולם במשך שתים עשרה שעות. גם לאחר שחטא האדם, המשיך האור להאיר בעולם עוד עשרים וארבע שעות, שתים עשרה בערב שבת, ושתים עשרה בשבת, סך הכל שלושים ושש שעות.

במוצאי השבת, התחיל העולם להחשיך, וסבר אדם הראשון, שהעולם הולך לקראת כליה בעקבות חטאו. באותה שעה נתן הקב''ה בינה לאדם ליצור את האש, ומשום כך אנו מברכים בורא מאורי האש במוצאי שבת, וכך מופיע בבראשית רבה (יא, ב):

''אמר רבי לוי, באותו שעה זימן הקדוש ברוך הוא שני רעפים, והקישם זה לזה, ויצא מהן האור הדא הוא דכתיב ולילה אור בעדני, ובירך עליה בורא מאורי האש. שמואל אמר, לפיכך מברכין על האש במוצאי שבתות, שהיא תחילת ברייתה.''

בעקבות כך נעסוק הפעם בדיני הבדלה, נדון האם היא מדאורייתא או מדרבנן, והאם אפשר להבדיל על בירה או על קפה.

דאורייתא או דרבנן

האם החובה להבדיל היא מדאורייתא או מדרבנן?

א. הגמרא במסכת שבועות (יח ע''ב) אומרת, שכל המבדיל על היין במוצאי שבתות זוכה לבנים, ולומדת דין זה מהפסוק 'להבדיל בין הטמא ובין הטהור'. בפשטות משמע שמדובר באסמכתא בעלמא, אבל המגיד משנה (כט, א) הביא משם מקור לכך, שהבדלה היא מדאורייתא. החינוך (מצווה לא) לעומת זאת למד, שהמקור להבדלה הוא מהפסוק 'זכור את יום השבת' וכך כתב הרמב''ם (שם):

''מצות עשה מן התורה לקדש את יום השבת בדברים שנאמר (שמות כ, ח) 'זכור את יום השבת לקדשו', כלומר זכרהו זכירת שבח וקידוש, וצריך לזכרהו בכניסתו וביציאתו, בכניסתו בקידוש היום וביציאתו בהבדלה.''

ב. הרא''ש בתשובה (כלל יא, ג) הביא בשם רבינו תם, שחיוב הבדלה הוא מדרבנן, וכך פסקו להלכה גם הריטב''א (פסחים קו ע''א ד''ה זכרהו) הסמ''ק (סי' רפג), שבולי הלקט (סי' קל), וכך הביא הבית יוסף (או''ח רצו) בשם הארחות חיים. הם סוברים שהפסוק שהביאה הגמרא ללמוד את חובת הבדלה, הוא אסמכתא בעלמא, ואין חובה מן התורה להבדיל.

נפקא מינה בין השיטות תהיה, במקרה שבו אדם מסופק אם הוא הבדיל. במידה וחיוב הבדלה הוא מן התורה, ספק דאורייתא לחומרא, ועליו להבדיל שוב מספק. אך אם החיוב הוא מדרבנן, ספק דרבנן לקולא ואין לו להבדיל מספק.

נפקא מינה נוספת. לדעת הפוסקים הסוברים שהבדלה היא מדאורייתא והוקשה לקידוש, בוודאי שגם נשים יכולות להבדיל (כמו שהן חיוב בקידוש). גם רוב הראשונים שנקטו שהבדלה מדרבנן, סוברים שנשים יכולות להבדיל, מכיוון שחכמים תקנו שהן חייבות בכך. דעה חריגה, היא דעת הארחות חיים, הסובר שנשים פטורות מקידוש, משום שזאת מצוות עשה שהזמן גרמא.

השולחן ערוך פסק שלא כדעת הארחות חיים, ולפי שיטתו נשים יכולות להבדיל, אבל הרמ''א חשש לדעתו של הארחות חיים, ולכן כתב שעדיף שגברים יבדילו לנשים. האחרונים תמהו על הרמ''א, שהרי גם אם הבדלה היא מצוות עשה שהזמן גרמא, לדעת האשכנזים, נשים יכולות לברך על מצוות עשה שהזמן גרמא (כפי שהבאנו בדף לסוכות), ולכן פסקו הב''ח והמגן אברהם, שנשים יכולות להבדיל בכל עניין (אם כי לכתחילה כדאי לחוש לרמ''א, ושגבר יבדיל לאשה).

הזכרת יציאת מצרים בהבדלה

המנחת חינוך (מצווה לא) הקשה, מדוע לא מזכירים יציאת מצרים בהבדלה? אם חובת ההבדלה נלמדת מהפסוק 'להבדיל בין הקודש ובין החול', אין הדבר קשה, שהרי לא כתוב שצריך להזכיר יציאת מצרים במקרה זה. אך אם לומדים כמו הרמב''ם, שחובת הבדלה נלמדת מהפסוק 'זכור', אזי כמו שצריך להזכיר יציאת מצרים בקידוש הלילה, כך צריך להזכיר בהבדלה!

הרב פרנק (הר צבי או''ח קנז) תירץ, שמכיוון שמזכירים יציאת מצרים בערבית של מוצאי שבת, אין צורך להזכיר שוב יציאת מצרים בהבדלה (בדומה לדברי המגן אברהם לעניין קידוש בערב שבת). הגרש''ז אויערבך (שמירת שבת כהלכתה נח, הע' יח) תירץ, שהחובה היא להזכיר יציאת מצרים פעם אחת במהלך השבת, ומכיוון שכבר הזכירו יציאת מצרים בקידוש הלילה, אין צורך להזכיר שוב בהבדלה.

הזכרה בחונן הדעת

עוד לפני שניגע בדיני הבדלה על הכוס, יש לדון בהבדלה שבתפילה. הגמרא במסכת ברכות (לג ע''א) אומרת, שבתחילה היו מבדילים רק בתפילה בחונן הדעת. לאחר שהעשירו, תקנו שיבדילו על הכוס והפסיקו להבדיל בתפילה. לאחר שנהיו שוב עניים, חזרו ותקנו להבדיל בתפילה. איזו הבדלה היא העיקרית, האם זו שבתפילה או שמא זו שעל הכוס? נחלקו בכך הראשונים:

א. הרשב''א (ד''ה ומה) כתב, שאחרי שתיקנו להבדיל בתפילה, היא ההבדלה העיקרית, וגם אם יעשירו שוב, לא יעקרו את התקנה להבדיל בתפילה, וכן הובא בשטה מקובצת (ד''ה הבדלה) בשם הרס''ג. הריטב''א (ד''ה כוס) סבר אותו דבר, והוכיח את דבריו מכך שבהתחלה תיקנו להגיד את ההבדלה בתפילה, מוכח שהיא העיקרית.

ב. המכתם (ד''ה טעם) טען, שהבדלה על הכוס היא העיקר, וההבדלה בתפילה טפילה לה. הראיה שלו היא מכך שהגמרא אומרת, שכאשר העשירו, תיקנו להגיד את ההבדלה על הכוס ולא בתפילה, ממילא מוכח שהיא העיקרית. 

במידה ואדם ששכח להגיד 'חונן הדעת' בתפילה, ואכל לפני שהוא הבדיל על הכוס, פסק השולחן ערוך (או''ח רצד), שהוא חייב להתפלל שוב. במידה והוא עשה מלאכה, כתב הרשב''א, שהוא צריך להתפלל שוב, אבל לא נפסק כמותו להלכה.

חימר מדינה

הגמרא במסכת פסחים (קז ע''א), מביאה שכאשר אמימר הגיע למקום מסויים, והביאו לו להבדיל על משקה שאינו יין, בפעם הראשונה הוא סירב להבדיל עליו, והתעקש להבדיל דווקא על יין. כאשר הוא הגיע לשם פעם נוספת, ושוב הביאו לו את אותו משקה, הסכים להבדיל עליו.

מה השתנה? הגמרא אומרת, שהוא הבין שמכך שהביאו לו פעמיים את אותו משקה, שככל הנראה דרך אותו המקום לשתות משקה זה בקביעות, ולכן המשקה נחשב 'שכר מדינה', ובלשון הגמרא:

''זימנא חדא איקלע אמימר לאתרין (= הגיע למקום), ולא הוה לן חמרא (= ולא היה שם יין). אייתינא ליה שיכרא - ולא אבדיל. למחר טרחנא ואייתינא ליה חמרא (= למחר השיגו לו יין), ואבדיל. לשנה תו איקלע לאתרין (= שנה הבאה הגיע לשם שוב), לא הוה לן חמרא, אייתינא שיכרא (= הביאו לו שכר ולא יין). אמר: אי הכי (נראה שהמשקה הזה) חמר מדינה הוא. והבדיל עליו.''

מה מוגדר כחימר מדינה

אם כן עולה מדברי הגמרא, שכאשר מקום מסויים שותה משקה באופן קבוע, המשקה נקרא 'חימר מדינה', ומותר להבדיל עליו. הגמרא לא אומרת בפירוש מה מוגדר כחימר מדינה, אמנם כל הראשונים מסכימים, שמים לא יכולים להיחשב כחימר מדינה, כי הם לא מספיק חשובים, ובלשון הרשב''ם (ד''ה חמר מדינה) ''אבל מים לא איקרו חמר מדינה ואין מבדילין על המים''. בפשטות, גם סודה לא יכולה לשמש כחימר מדינה, כי אין בה חשיבות כמו במים (ובאגרות משה כתב, שמכיוון שלא מכבדים בה אורחים, אין דינה כשיכר).

מה בכל זאת מוגדר כחימר מדינה שאפשר להבדיל עליו?

א. רבינו חננאל כותב (פסחים קז ע''א), שחימר מדינה הוא ''יין (= אין הכוונה יין ממש, אלא סוג משקה) ששותין בני המדינה כולה והוא יינם ואין להם זולתו'', וכן מופיע בדברי הרשב''ם (ד''ה חמר מדינה). לפי שיטתם עולה, שאין היום כמעט מצב של חמר מדינה, מכיוון שבעקבות ריבוי המשקאות, אי אפשר לומר שיש משקה שרק אותו שותים, ואין זולתו.

ב. הטור (או''ח רעב), הקל יותר, וכתב שבמידה ואין יין המצוי במרחק יום אחד מהעיר, אז המשקה שנוהגים לשתות באותו העיר, נחשב חימר מדינה. הב''ח (או''ח קפב, א) ביאר, שאפילו אם יש במכולת שבאותו מקום יין, עדיין זה נחשב מקום שאין בו יין, אלא צריך שדווקא יכינו יין באותו מקום, בשביל שהמשקה הנפוץ באותו מקום, לא ייקרא חימר מדינה, וכן כתב המגן אברהם (שם).

ג. הגדרה נוספת מופיעה בדברי שולחן ערוך הרב (רעב, י) בעקבות הרמב''ם, שחימר מדינה מוגדר משקה, שדרך רוב בני העיר לשתות אותו באופן קבוע[1], וכך למשל כותב הרב שטרנבוך בתשובות והנהגות (ד, עז):

''כתב הרמב"ם (הלכות שבת כט, יז) מדינה שרוב יינה שכר מבדילין עליו. ונראה לעניות דעתי, דדוקא בזמן חז"ל דשתו יין או שכר לפני הסעודה, בתוך הסעודה ולאחר הסעודה וזהו דרך שתייתן, ולכן רק יין היה חשוב, אבל בזמננו השתיה הקבועה היא כוס קפה או תה וזה כמו יין בזמנם דמיקרי חמר מדינה לרמב"ם, ואין רגילין בכל סעודה בשכר - בירה כביין, ואם כן עדיף להבדיל על כוס תה או קפה.''

נפקא מינה נוספת בין השיטות תהא, במקום שיש יין בעיר, ואדם בכל זאת רוצה להבדיל על חימר מדינה. לדעת הרשב''ם יהיו חייבים להבדיל על היין, ואילו לדעת הרמב''ם, יהיה מותר להבדיל על השיכר.                    

הבדלה על קפה

לעיל ראינו את דבריו של הרב שטרנבוך, שנקט כדבר פשוט שאפשר להבדיל על קפה ותה, אך למעשה דין זה תלוי במחלוקת אחרונים. יש שהבינו מלשון השולחן ערוך, שמותר להבדיל על קפה, משום שהשולחן ערוך (רצו, ב) כותב שמבדילים על הכל חוץ ממים, משמע שחלב וכדומה – מותר. כך למשל הבין הציץ אליעזר (ח, טז) וכן התיר בשעת הדחק האגרות משה (או''ח ב, עה).              הרב מרדכי אליהו (מאמר מרדכי או''ח ב, מ) הלך יותר רחוק, והתיר להבדיל אפילו על קולה או מיץ תפוזים.

אמנם, חלק מהפוסקים סברו, שאין כוונת השולחן ערוך לומר, שמותר להבדיל על חלב, אלא שאפילו במקום שבו מים והם המשקה העיקרי, אפילו הכי אסור להבדיל עליהם. לכן לפי שיטתם, אפשר לקדש רק על משקאות שיש בהם אלכוהול - בירה וכדומה. כך פסק בשו''ת הלכות קטנות (סי' ט) וכך כתב הרב עובדיה (יחוה דעת ב, לח):

''בסיכום: העיקר להלכה ולמעשה שמי שאי אפשר לו לשתות יין, או שאין לו יין ולא שכר, אינו רשאי להבדיל על חלב או על תה או על קפה, או על מיץ הדרים, או טמפו וכיוצא בזה, שכל אלה אינם נחשבים כחמר מדינה... והמבדיל על תה או קפה וכיוצא בהם, הרי הוא מכניס עצמו בחשש איסור ברכה לבטלה, ושומע לנו ישכון בטח.''    

למעשה, לכתחילה עדיף לקדש על יין (או מיץ ענבים), כדי לצאת ידי חובת כולם. במידה ואין יין בנמצא, או שאדם לא אוהב יין, עדיף לקדש על משקה שיש בו שיכר, כמו בירה. אם אין גם בירה, אפשר לסמוך על הפוסקים שסוברים, שאפשר להבדיל על קפה או חלב[2] (אלא אם כן אדם הולך תמיד בשיטת הרב עובדיה, שאז אין לו לקדש על קפה).

 

שבת שלום! 


[1] שולחן ערוך הרב צירף את הגדרתו של הרשב''ם עם הרמב''ם, והבין שאין ביניהם מחלוקת. אמנם, מדברי המשנה ברורה (סי' רעב ושם בביאור הלכה) עולה שהוא הבין שמדובר בשתי הגדרות שונות, ונפקא מינה תהיה במקום שיש יין מסביב לעיר, ודרך רוב בני העיר לשתות את אותו משקה. שלדעת הרשב''ם בכהאי גוונא, אי אפשר לקדש על השיכר, ואילו לדעת הרמב''ם – כן.

[2] אם כי נראה, שדלעת הרב אליהו, שמתיר לכתחילה הבדלה על קפה וכדומה, בפשטות יש להבדיל עליהם לפני שמבדילים על בירה וכדומה, כי יותר אנשים שותים קפה מאשר בירה, ולכן זה מוגדר יותר כמשקה מדינה.

להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן

חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
דיונים - תשובות ותגובות (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה
ציורים לפרשת שבוע