ירא אלקים – ומידת הרשע

נכתב על ידי DoarHamikdash, 26/9/2018

 בע"ה


שבת חול המועד סוכות - פרשת המקדש

קהלת

ירא אלקים – ומידת הרשע

 

הרב ישראל אריאל שליט"א

 

אֶת הַכֹּל רָאִיתִי בִּימֵי הֶבְלִי יֵשׁ צַדִּיק אֹבֵד בְּצִדְקוֹ וְיֵשׁ רָשָׁע מַאֲרִיךְ בְּרָעָתוֹ: אַל תְּהִי צַדִּיק הַרְבֵּה וְאַל תִּתְחַכַּם יוֹתֵר לָמָּה תִּשּׁוֹמֵם: אַל תִּרְשַׁע הַרְבֵּה וְאַל תְּהִי סָכָל לָמָּה תָמוּת בְּלֹא עִתֶּךָ: טוֹב אֲשֶׁר תֶּאֱחֹז בָּזֶה וְגַם מִזֶּה אַל תַּנַּח אֶת יָדֶךָ כִּי יְרֵא אֱלֹהִים יֵצֵא אֶת כֻּלָּם: קהלת (ז,טו).

לכאורה פסוקים אלה מעוררים שאלה קשה - מכולם עולה כי הצדיק צריך לאחוז ברשע? יש צדיק אובד בצדקו – המסקנה: צריך להרשיע. אל תרבה בצדקות - כי תישומם. תרשע אבל לא הרבה. טוב לאחוז בצדקות אבל אל תנח ידך מן הרשע. ירא אלקים לא יצא ידי חובתו אלא אם כן הרשיע.

כתירוץ לקושות אלה, רש"י הביא דוגמא משאול המלך: 'אל תהי צדיק הרבה – כשאול, שדימה להיות צדיק וריחם על הרשעים'. 'ואל תתחכם יותר - לדון קל וחומר של שטות: ומה על נפש אחת אמרה תורה הבא עגלה ערופה...' 'למה תמות בלא עתך – כשאול, שנאמר (דברי הימים א י): וימת שאול במעלו אשר מעל בנוב עיר הכהנים ובעמלק'. 'טוב אשר תאחז בזה וגו' - אחוז בצדק וברשע, אם אמר לך הנביא: הצדיק דבר שהוא דומה לך לרשע, כגון שאמר שמואל לשאול, אל יקל בעיניך, לפקפק בו'. 'יצא את כולם - ידי שניהם לקיים הצדק והרשע כהלכתן'. רש"י אמנם פותח צוהר להבין פסוקים אלה, אך הסיום, האומר, שירא אלקים צריך 'לקיים את הצדק והרשע כהלכתם', מחמיר את הקושיא: האם יש בתורה מצוה לעשות מעשה רשע?!

אכן, רש"י מבסס את פירושו על מאמר חז"ל ביומא כב, ב: 'בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא לשאול: לך והכית את עמלק, אמר: ומה נפש אחת אמרה תורה הבא עגלה ערופה, כל הנפשות הללו על אחת כמה וכמה! ואם אדם חטא - בהמה מה חטאה? ואם גדולים חטאו - קטנים מה חטאו? יצאה בת קול ואמרה לו: אל תהי צדיק הרבה!'

נראה לענ"ד לומר, שמצוות מחיית עמלק באה כמענה למחלת האנטישמיות המקיפה את העולם כולו ביחס לעם היהודי. רבים עסקו בשרשיה של מחלה זו, המלווה את ישראל מאז היותו לגוי. בודאי יש לה יעד ומטרה בעולם, ולא בכדי נבראה תכונה שפלה זו, אלא כדי לשמר את עם ישראל לבל ייאבד את זהותו כעם ה'.

במהלך תקופה זו נוכח, שדווקא כאשר יהודי מתנהג בצורה מתרפסת וחנפנית, אזי מתגברת השנאה, הבוז וההתנכלות אליו, אולם כשהוא מתנהג בגאון ומגיב בכוח הוא זוכה לכבוד. כדוגמא תיאר, כיצד חבט בו אחד מחבריו לעבודה, ואילו הוא החזיר לו בזריקת לבנה אל ראשו, אזי זכה לכבוד. יתירה מזו, המוכה הוציא שני תפוחי אדמה שהם יקרי המציאות במחנות העבודה והגיש לו בהערכה והכנעה, באומרו: ככה אני אוהב את היהודים.

הרצח אצל הגויים אינו אלא שעשוע, הן ביחס לגויים ובוודאי ביחס ליהודים, וכשיהודי קם על שונאו ומכה אותו שוק על ירך, מבינים הגויים שעם יהודי לא 'משתעשעים' ברצח (וכדברי חז"ל, שישמעאל 'מצחק' – בשפיכות דמים).

זה ענינה של מצות מחיית עמלק. כשהגוי לומד, שעמלק שנלחם בישראל, מתנהלת נגדו מלחמת חורמה נצחית עד למחייתו מן העולם: 'מֵעֹלֵל וְעַד יוֹנֵק, מִשּׁוֹר וְעַד שֶׂה, מִגָּמָל וְעַד חֲמוֹר' (שמואל א טו, ג). כך לומד הגוי, כי לא כדאי 'לשחק' עם העם היהודי, וכך לומדים הכל, כי יש להזהר מחרבו של עם ישראל.

כלומר, ישראל צריכים לנהוג גאוה בחרבם, שהיא חרבו של ה', כך יודעים אויבי ישראל כי עמו של הקב"ה הם, ויראים מפניהם.

מכאן מובן מדוע התבטאו חכמים בחריפות כנגד יעקב על שהשפיל עצמו לפני עשו, כמובא במדרש ילמדנו בראשית (קמד): 'כה תאמרון לאדני לעשו. בא וראה: יעקב ישן והקב"ה והמלאכים משמרים אותו... [ואילו] הוא משלח: כה תאמרון לאדני לעשו?! הדא הוא דכתיב: מעין נרפש ומקור משחת צדיק מט לפני רשע (משלי כה, כו)... אני אמרתי - ורב יעבד צעיר, ואתה אמרת – 'עבדך יעקב'?! חייך כדברך כן יהיה, הוא ימשול בך בעולם הזה ואתה תמשול בו לעולם הבא'.

אך לא זו תכונת הצדיק, על כגון זה אמר שלמה: אל תהי צדיק הרבה', כי אז יתקיים בו, חלילה - 'יש צדיק אובד בצדקו', וכפי שאירע למרבה הצער בתולדות עם ישראל, שהרצון לנהוג ב'הגינות' ו'יושר' עם שונאי ישראל, זה מה שהביא כלייה על גלויות שלימות. לא כן! אלא הצדיק צריך להציל את עצמו ואת דור ממשיכיו בעמדו בעוז על נפשו. 'אל תרשע הרבה', אבל להפעיל מעט רשעות כלפי אכזרים, רוצחים, שודדים וכד', הדבר הכרחי לקיום עם ה'.

החסיד בישראל נבחן בעוז רוחו להשיב מלחמה שערה. ומצינו בתהילים (לג, א: 'רננו צדיקים בה''. מאידך מצינו בתהילים קמד, א: 'תהילתו בקהל חסידים', במה נבדל החסיד מן הצדיק? אלא שבחסידים נאמר בהמשך: 'רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם'.

לפיכך, צדיק שאינו רוצה שיאבד בצדקו, חלילה, ילמד ידיו לקרב ואצבעותיו למלחמה, כי להרבות בצידקות מידה יפה היא, אך הרשע מנצל את תומתו של הצדיק כדי להערים עליו ולהורגו. כך אירע לא אחת לקהילות ישראל, שבטחו בגויים שישמרו עליהם ונתנו להם ממון רב, ולבסוף קמו עליהם הגויים והרגום. כך גם קרה אצל גדליה בן אחיקם, שבצידקותו לא נהג זהירות בעצמו מפני מזימת אחיו היהודים, וסופו שנהרג.

  זה מה שבא החכם מכל אדם ללמד, כי צדיק צריך להפעיל את מידת הרשע כשהשעה צריכה לכך, כך ביחס לעמלק וכך בשאר מלחמות ישראל, וצריך 'לקיים את הצדק והרשע כהלכתן' – כדברי רש"י.

כשישראל נוהגים כן, העולם נושא אותם על כפיים, ומריע לכבודם ולכבוד הבורא המציל אותם משיני אריות ומשבעים זאבים.


מועדים לשמחה

להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן

חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
דיונים - תשובות ותגובות (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה
ציורים לפרשת שבוע