האם מותר לסמוך על סימנים? - ר''ה

נכתב על ידי גל גל, 9/9/2018

 

בס''ד                              ראש השנה: האם מותר להסתמך על סימנים

פתיחה

בראש השנה, נוהגים רבים מעם ישראל להניח מאכלים שונים על השולחן, ולבקש בקשות: ראש של דג – שנהיה לראש ולא לזנב, רימון – שירבו זכויותינו וכו'... מקור למנהג זה מופיע כבר בגמרא בכריתות (ה ע''ב), הכותבת שיש משמעות לסימנים שאדם עושה, וכך הביאו השולחן ערוך והרמ''א (או''ח תקפג, א):

''יהא אדם רגיל לאכול בראש השנה רוביא דהיינו תלתן, כרתי, סילקא, תמרי, קרא. וכשיאכל רוביא יאמר: יהי רצון שירבו זכיותינו; כרתי, יכרתו שונאינו; סלקא, יסתלקו אויבינו; תמרי, יתמו שונאינו; קרא, יקרע גזר דיננו ויקראו לפניך זכיותינו. הגה: ויש נוהגין לאכול תפוח מתוק בדבש (טור), ואומרים: תתחדש עלינו שנה מתוקה (אבודרהם), וכן נוהגין. ויש אוכלים רימונים ואומרים: נרבה זכיות כרמון; ונוהגין לאכול בשר שמן וכל מיני מתיקה (מרדכי דיומא).''

בעקבות המנהג לעשות סימנים בראש השנה נברר, האם מותר לאדם לפעול על פי סימנים הקורים לו. דהיינו, האם מותר לאדם לומר, שמכיוון שקרה לו דבר מסויים, סימן שהוא צריך לעשות פעולה כלשהי, או להימנע מפעולה כזאת או אחרת?

\האיסור לנחש

בפרשת שופטים (יח, י) מבואר בתורה, שיש איסור לנחש, ואיסור זה נמנה על ידי כל מוני המצוות. הגמרא במסכת סנהדרין (סה ע''ב) פירשה שהאיסור מתייחס לאדם המנהל את חיו על פי סימנים שקרו לו, וכך כותב הרמב''ם (עבודה זרה יא, ד):

''אין מנחשין כעכו"ם שנאמר לא תנחשו, כיצד הוא הנחש כגון אלו שאומרים הואיל ונפלה פתי מפי או נפל מקלי מידי איני הולך למקום פלוני היום שאם אלך אין חפציי נעשים, הואיל ועבר שועל מימיני (= חתולה שחורה) איני יוצא מפתח ביתי היום שאם אצא יפגעני אדם רמאי, וכן אלו ששומעים צפצוף העוף ואומרים יהיה כך ולא יהיה כך, טוב לעשות דבר פלוני ורע לעשות דבר פלוני...''

משמע מדברי הגמרא והרמב''ם, שכל אירוע שמתרחש לאדם, אסור לו להסתמך עליו ולפעול על פיו, וכך נפסק בשולחן ערוך (יו''ד קעט, יג). אמנם כפי שנראה, דין זה לא כל כך פשוט, ותלוי במחלוקת הראשונים.

הסתמכות על סימנים

הגמרא בחולין (צה ע''ב) מביאה סיפור על רב, שסירב לאכול בשר שהגישו לו. הגמרא מנסה לברר מדוע הוא נהג כך, שהרי לא מדובר בבשר שנעלם מן העין והיה ברשות גוי, שאסור ליהודי לאוכלו. הגמרא מעלה אפשרות, שהוא לא אכל מאותו סעודה, מכיוון שבאותו יום כאשר הלך לנהר ובאה מולו מעבורת, הוא אמר שזה סימן שיהיה לו יום טוב. בשביל להעניש את עצמו שהוא ניחש, הוא סירב לאכול את אותה סעודה.

הגמרא דוחה את הביאור הזה: ''כי כל ניחוש שאינו כאליעזר עבד אברהם (שביקש סימן למצוא אשה מתאימה ליצחק) וכיונתן בן שאול (שביקש סימן אם לתקוף פלישתים) אינו (נחשב) ניחוש'', לכן לא ייתכן שבעקבות כך רב לא אכל מהסעודה. נחלקו הראשונים מה ההבדל בין הניחוש שעשה אליעזר, לניחוש שעשה רב:

1. שיטת הרמב''ם

הרמב''ם (עבודה זרה יא, ד) פירש, שבניגוד לרב שלא הסתמך על הסימן שנעשה לו, אלא רק שמח שכך קרה לו, אליעזר פעל בעקבות הסימן שנעשה לו, ובחר כך את רבקה ליצחק, ובכך הוא חטא. נמצא לפי שיטת הרמב''ם, שאסור לאדם לפעול על פי סימנים שקורים לו בכל עניין, ובלשונו:

''וכן המשים סימנים לעצמו, אם יארע לי כך וכך אעשה דבר פלוני ואם לא יארע לי לא אעשה, כאליעזר עבד אברהם[1], וכן כל כיוצא בדברים האלו, הכל אסור, וכל העושה מעשה מפני דבר מדברים אלו לוקה.''

אמנם קשה על שיטת הרמב''ם, שהרי הגמרא בהמשך מביאה, שהאמוראים עשו פעולות וסימנים כדי לדעת איך לפעול.               רב היה בודק איך לפעול על פי המעבורת שהייתה באה לנהר, שמואל היה פותח ספר קודש בצורה אקראית, ועל פי הפסוק שיצא לו היה פועל, ר' יוחנן היה מבקש מתינוק לומר לו פסוק שלמד באותו יום, ועל פיו היה פועל.                    

מכל המקרים הללו עולה בפירוש, שמותר לפעול על פי סימנים, ולא כשיטת הרמב''ם!

הרמב''ם שכמובן הכיר דברים אלו, נדחק לומר שאין כוונת האמוראים לומר שהם היו ממש פועלים על פי הסימנים שעשו, אלא עשו זאת בשביל תחושה טובה בלבד לאחר מעשה, וכן כתב הסמ''ג (לאוין נג). ובלשון הרמב''ם בהלכות (ע''ז שם, ה):

''מי שאמר דירה זו שבניתי סימן טוב היתה עלי, אשה זו שנשאתי ובהמה זו שקניתי מבורכת היתה מעת שקניתיה התעשרתי, וכן השואל לתינוק אי זה פסוק אתה לומד אם אמר לו פסוק מן הברכות ישמח ויאמר זה סימן טוב כל אלו וכיוצא בהן מותר, הואיל ולא כיון מעשיו ולא נמנע מלעשות אלא עשה זה סימן לעצמו לדבר שכבר היה הרי זה מותר.''

2. שיטת הראב''ד

הראב''ד (שם) והטור (יו''ד קעט) חולקים על דברי הרמב''ם וטוענים, שלא הגיוני שאליעזר עבד אברהם חטא, לכן הם מפרשים את הגמרא אחרת (ועיין תוספות ד''ה כאליעזר).

לדעת הראב"ד כאשר הגמרא אומרת שרב לא ניחש כאליעזר עבד אברהם, כוונתה לומר, שבניגוד לסימנים של יונתן ואליעזר שמותר היה לסמוך עליהם, על הסימן של רב אפילו אי אפשר לסמוך, כי אין בו שום משמעות. וממילא, מכיוון שמדובר בסימן חסר משמעות, לא ייתכן שרב נמנע מלאכול בעקבות כך, אלא נמנע לאכול מסיבה אחרת.

ראינו שהרמב''ם דחק בלשון הגמרא וביאר, שמטרת הסימן לתת הרגשה טובה לאדם, לפי הראב''ד הגמרא מתפרשת כפשוטה. אכן יש סימנים שמותר לסמוך עליהם למעשה (במידה והם חזרו על עצמם שלושה פעמים), ובלשונו:                                     

''בית תינוק ואשה אף על פי שאין נחש יש סימן, לא אמרו לענין איסור והיתר (= כמו הרמב''ם שסבר שזה אסור), אלא לענין סמיכה, אם ראוי לסמוך על סימניהם, ואמרו שראוי לסמוך (על הסימנים) אחרי שהוחזקו שלש פעמים''.

אמנם, כפי שראינו בתחילת דברינו, הגמרא בסנהדרין אומרת, שאסור לאדם לשנות את מעשיו בעקבות שועל שעובר, צפצופי העופות וכדומה, וכולם הסכימו על כך להלכה. אם כן, מהו לדעת הראב''ד, ההבדל בין שועל שעובר, לתינוק שאומר פסוק?      יש לחלק ולומר, שכאשר שועל עובר, לא מדובר על ניחוש שאדם הזמין, אלא במקרה שאדם נתקל בו. לעומת זאת כאשר אדם אומר פסוק, הוא בודק כיצד עליו לפעול, וכן משמע מביאור הרד''ק (שמואל א, יד), שדן באריכות בסוגיה זו.

3. שיטת הר''ן

הר''ן (ד''ה והאמר רב) כפי שנראה, נקט דרך ביניים. מצד אחד הוא לא הסכים עם דברי הראב''ד כי: ''דברי הראב"ד ז"ל תמוהין בעיני, שהרי מפורש בגמרא שלענין איסור נאמר'', כלומר הוא טען שמפשט דברי הגמרא לא משמע כמותו. מצד שני הוא לא הסכים עם הרמב''ם, כי באמת קשה לומר שצדיק כמו אליעזר, עבד אברהם, חטא.   

לכן הוא ביאר, שיש לחלק בין סימנים שיש בהם הגיון, לסימנים שאין בהם הגיון. כאשר שועל עובר, אין שום סיבה הגיונית לאדם לשנות בעקבות כך את תוכניותיו. לעומת זאת, כאשר אליעזר ביקש סימן מהקב''ה, לבדוק מי תהיה האשה של יצחק, לא מדובר בדבר מופרך, אלא בסימן הבוחן האם הנערה בעלת חסד.

אמנם עדיין קשה לדעת הר''ן, כיצד מותר להסתמך על בית פסוק ותינוק, שכפי שראינו, רב שמואל ור' יוחנן סמכו עליהם, הרי לא מדובר על סימנים שיש בהם הגיון. הר"ן מתרץ, שמותר לשאול תינוק פסוק, משום שלא מדובר בניחוש בכלל, אלא מעין נבואה קטנה, וכפי שאומרת הגמרא בבבא בתרא, שניתנה נבואה לתינוקות. וכיצד סמך רב על המעבורת שבאה לקראתו? אומר הר''ן, שאין הכוונה שהוא ממש סמך עליה, אלא הצטרפו מספר גורמים, והמעבורת הייתה רק חיזוק לדעתו.

להלכה

פכי שראינו, לעיל פסק השולחן ערוך, שבמידה ועובר ליד אדם שועל וכדומה, אסור לו לשנות את דרכו בעקבות כך. אמנם במחלוקת בין הרמב''ם לראב''ד, פסק השולחן ערוך (קעט, ד) כדעת הראב''ד, שמותר לסמוך על תינוק וכדומה (ועיין בש''ך).                               הרמ''א כתב שטוב להחמיר:

בית, תינוק ואשה אף על פי שאין ניחוש, יש סימן. הגה (= רמ''א): אם הצליח אחר זה ג' פעמים או לא (ב"י בשם רש"י). וכן מותר לומר לתינוק: פסוק לי פסוקיך (טור). יש אומרים דאדם מותר לעשות לו סימן בדבר שיבוא לעתיד, כמו שעשה אליעזר עבד אברהם או יהונתן (טור והר"ד קמחי), ויש אוסרין (רמב"ם וסמ"ג). וההולך בתום ובוטח בה', חסד יסובבנו (תהילים לב, י).

סימנים בראש השנה

 

כפי שפתחנו, בראש השנה אוכלים[2] דברים שונים, לסימן טוב, האם יש בכך איסור?

א. המרדכי (יומא, תשכג) כתב שאין בכך איסור, מכיוון שלא מדובר בניחוש ממש, אלא רמז למה שאנו מבקשים בתפילה.            

ב. המאירי כתב (הוריות יב ע''א ד''ה הרבה), שמטרת הסימנים ''לעורר בו לבבו להנהגה טובה... ושאין הדבר תלוי באמירה לבד, רק בתשובה ומעשים טובים''. על כך נשאל, כיצד כאשר אומרים שיכרתו אויבנו, אפשר להתעורר לתשובה? המאירי אומר, שבאמת הכוונה לאויבי הנפש, שהם העוונות. כאשר אוכלים סלק, הכוונה שיסתלקו עוונות הנפש, שהם העוונות.

ג. ר' שלמה קלוגר (חכמת שלמה תקפג) כתב, שבאכילת הסימנים אנו מראים אמונה בקב''ה וביטחון בכך שהקב''ה יעשה הכל לטובה, הכל מתהפך לטובה. נראה שכוונתו לדברי המהר''ל (באר הגולה) שכתב: ''ומעתה תדע להבין דברים אלו, כי הדבר הזה הוא חכמה נפלאה לעשות לגזירה העליונה דמיון וסימן למטה, כדי שתצא לפעל הטוב ותהי מקיימת הגזירה לטוב''.

לשנה טובה תכתבו (ותחתמו? עיין הערה[3])! 



[1] הרמב''ם השמיט את המקרה של יהונתן, בספר יראים (שלד – שלה) כתב, שמכיוון שיונתן נתן סימן של טעם (אם הם לא ירדו לקראתם, סימן שהם שאננים ואפשר לתקוף), לכן זה לא נחשב ניחוש האסור. וצ''ע, שהרי גם הסימן שנתן אליעזר, היה סימן טוב, לראות שהיא בעלת חסד.

[2] מי שלא יכול לאכול, למשל בגלל שהוא חושש לחרקים וכדומה, כתב כף החיים (תקפג, ו) על פי הגמרא בהוריות, שרק יראה את הסימנים.

[3] לדעת התוספות (ר''ה טז ע''ב ד''ה ונחתמין) החתימה מתבצעת רק ביום כיפור, לכן אין לומר ותחתמו בראש השנה, וכן פסקו הרמ''א והגר''א (או''ח תקפב, ט). לעומת זאת לדעת הר''ן (ג ע''ב בדה''ר) גם בראש השנה יש חתימה, ולכן צריך לומר גם ותחתמו, וכן פסק המגן אברהם (שם).


להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן

חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
דיונים - תשובות ותגובות (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה