עיקר או חביב

נכתב על ידי גל גל, 2/8/2018

בס''ד                              פרשת עקב: עיקר או חביב

פתיחה

בפרשת השבוע, ממשיך משה את נאומו בפני בני ישראל, ומזכיר בפניהם את מעלותיה של ארץ ישראל אליה הם עומדים להיכנס, מעלות הבאים לידי ביטוי גם בצד הגשמי שבה, ארץ שיש בה נחלי מים, רימונים, תאנים, זיתים ועוד.

חז''ל במסכת ברכות (מא ע''א), דרשו את הפסוקים שאמר משה, לעניין סדר קדימויות בברכות. ככל שהפרי יותר קרוב למילה 'ארץ' בפסוק, כך מברכים עליו קודם, ובלשון הגמרא

''אמר רב יוסף ואיתימא רבי יצחק: כל המוקדם בפסוק זה מוקדם לברכה, שנאמר: ארץ חיטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון, ארץ זית שמן ודבש.''

לכן למשל, במידה ומביאים לשולחן סלסלת פירות, ויש בה תאנה ורימון, יש לאכול קודם את התאנה, כי היא קרובה יותר למילה 'ארץ' בפסוק. [ זית קודם לתאנה, כי בפסוק יש פעמיים את המילה ארץ, והזית צמוד למילה ארץ השנייה, בעוד שהתאנה במרחק שלוש מילים מהמילה ארץ הראשונה.

בעקבות כך נעסוק בדף זה בשאלה, בה בחנו חתנים בעבר (כך לפחות אומרת האגדה). היו מביאים לפניהם קערת פירות וירקות, ורואים על איזה פרי הם מברכים ראשון, וכך היו בודקים האם הם תלמידי חכמים ויודעים שיש פירות שמברכים עליהם קודם.

מחלוקת חכמים ור' יהודה

הגמרא במסכת ברכות (שם) מביאה מחלוקת בין ר' יהודה לרבנן, על מה מברכים קודם כאשר מונחים לפני האדם בקערה גם פרי חביב וגם פרי משבעת המינים, והאדם רוצה לאכול את שניהם במידה שווה. לדעת חכמים מברכים קודם על הפרי החביב, ואילו לדעת ר' יהודה יש לברך על הפרי משבעת המינים[1].

הגמרא ממשיכה ומביאה את דברי עולא, שמצמצם את המחלוקת ביניהם. הוא סובר, שהמחלוקת בין ר' יהודה לרבנן היא רק במקום שבו הברכות שוות, דהיינו הברכה של שניהם היא בורא פרי העץ. לעומת זאת במקרה שאין הברכות שוות, דהיינו שברכתו של הפרי החביב היא אדמה והפרי משבעת המינים ברכתו בורא פרי העץ, כולם מודים שמברך 'על זה ואז על זה', ובלשון הגמרא:

''אמר עולא: מחלוקת בשברכותיהן שוות, דרבי יהודה סבר: מין שבעה עדיף, ורבנן סברי: מין חביב עדיף. אבל בשאין ברכותיהן שוות - דברי הכל מברך על זה וחוזר ומברך על זה.''

בביאור דברי הגמרא האומרת שיש לברך 'על זה ואז על זה' נחלקו הראשונים, אך קודם שניגע בעניין זה נראה את מחלוקת הראשונים בשאלה, כיצד קובעים מהו הפרי החביב על האדם, ואת פסק ההלכה במקרה בו הברכות שוות, שאז כפי שראינו הגמרא כותבת שיש מחלוקת בין ר' יהודה לחכמים.

הגדרת חביב

א. מדברי הרא''ש עולה (ו, כה), שחביב הכוונה מה שבדרך כלל הוא אוהב. למשל, אם בדרך כלל אותו מעדיף לאכול תפוחים מענבים, גם אם באותו רגע הוא מעדיף לאכול את הענבים (למשל כי לפני שעה הוא אכל כמה תפוחים), עדיין התפוחים נחשבים חביבים יותר, כך פסק גם רבינו יונה (כח ע''א בדה''ר), וכן נקטו בעקבותיהם השולחן ערוך (ריא, א - ב) והמשנה ברורה, ובלשון השולחן ערוך:

''נקרא חביב המין שרגיל להיות חביב עליו, אפילו אם עתה חפץ במין השני. ולהרמב"ם אם היה מין אחד חביב לו יותר, בין שברכותיהם שוות בין שאינם שוות בין שיש בהם ממין ז' בין שאין בהם ממין  שבעה מקדים החביב לו אז באותה שעה.''

ב. מדברי הרמב''ם (ברכות ג, ח) דייקו האחרונים לא כך. הרמב''ם כתב ''ואם אינו רוצה בזה יותר מזה'', משמע שחביב נחשב הפרי שהאדם מעדיף יותר ברגע זה, גם אם בדרך כלל מעדיף את הפרי השני, וכך פסק להלכה גם הב''ח (או''ח ריא). נראה שהרמב''ם למד דין זה מלשון המשנה האומרת 'מברך על איזה מהן שירצה', משמע באותו הרגע.

ג. דעה שלישית היא דעתו של הט''ז (שם, ס''ק א) שסבר, שמכיוון שבגמרא לא ברור מה נחשב חביב, ואפשר לפרש את המושג כמו הרמב''ם או כמו הרא''ש במידה שווה, אדם יכול לבחור כיצד הוא מגדיר חביב, אך כמובן שהוא חייב להיות עקבי, ואי אפשר פעם אחת לפסוק פעם אחת כך ופעם שניה אחרת.

מחלוקת הראשונים

לאחר שראינו מה נחשב חביב, נחזור למחלוקת ר' יהודה וחכמים שנחלקו האם מברכים קודם כל על פרי משבעת המינים (חכמים) או על פרי חביב (ר' יהודה). כיצד נפסק להלכה? נחלקו בכך הראשונים:

א. הרא''ש (ו, כה), הרשב''א והתוספות (מובאים ברשב''א מא ע''א ד''ה ולעניין פסק) פסקו להלכה כדעת ר' יהודה, ששבעת המינים קודמים בברכתם לחביב. מדוע הם פסקו כך? הרי בדרך כאשר יחיד נחלק עם הרבים הלכה כדברי הרבים! כפי שמציין הרשב''א בדבריו, הסיבה לכך היא גמרא נוספת בברכות (מא ע''ב).

הגמרא מביאה את סיפורם של רב חסדא ורב המנונא שישבו בסעודה, והביאו לפניהם קערת פירות שכללה תמרים ורימונים. לכאורה, מכיוון שהרימונים קרובים יותר למילה 'ארץ' בפסוק, אמורים לברך עליהם תחילה, למרות זאת רב המנונא בירך על התמרים קודם. רב חסדא הקשה עליו, מדוע הוא בירך על התמרים קודם, ובלשון הגמרא:

''רב חסדא ורב המנונא ישבו בסעודה, אייתו לקמייהו תמרי ורמוני (= הביאו לפניהם תמרים ורימונים), שקל רב המנונא בריך אתמרי ברישא (= רב המנונא בירך על התמר ראשון). אמר ליה רב חסדא: לא סבירא ליה מר להא דאמר רב יוסף ואיתימא רבי יצחק: כל המוקדם בפסוק זה קודם לברכה (= מדוע אכלת את התמר ראשון, הרי רימון קרוב יותר למילה ארץ)?!

רב המנונא ענה לרב חסדא, שבפסוק יש פעמיים את המילה 'ארץ' (ארץ חיטה ושעורה... ארץ זית שמן ודבש), אז למרות שהרימונים יותר קרובים למילה 'ארץ' הראשונה מהתמרים, כיוון שהם רחוקים ממנה מרחק של ארבעה מילים, והתמרים רחוקים רק שתי מילים מהמילה 'ארץ' השנייה, יש לברך על התמרים בהתחלה, לכן הוא לקח את התמר קודם לרימון (רב חסדא סבר שסופרים רק מהמילה 'ארץ' הראשונה, לכן הקשה על רב המנונא שבירך קודם על התמר שיותר רחוק ממנה מהרימון).

ממשיך הרשב''א, מדוע הקשה רב חסדא על רב המנונא?! הרי גם אם התמרים יותר רחוקים מהמילה ארץ הראשונה מהרימונים, יכול להיות שהתמרים היו חביבים על רב המנונא ולכן לקח אותם לפני הרימון! מכך שרב חסדא בכל זאת הקשה ולא הניח שהתמרים חביבים יותר על רב המנונא, מוכח שהוא סובר שפרי חביב לא עדיף על פרי משבעת המינים, והלכה כדעת רב יהודה ולא כחכמים.

ב. הרמב''ם (ברכות ח, יג) חלק על הרשב''א וסבר, שהלכה כחכמים שיש לברך על הפרי החביב ולא הפרי שבעת המינים, כיוון שיחיד ורבים הלכה כרבים, וכך פסק גם הרא''ה (ברכות מא ע''א).

כיצד הם מתמודדים עם ראיית הרשב''א מהסיפור, ממנו משמע ששבעת המינים קודמים לפרי חביב? נראה שהם יתרצו, שרב חסדא לא ידע האם רב המנונא אכן אוהב יותר את התמר מהרימון ולכן בירך עליו קודם, או שהוא סובר שיש למנות את סדר הקדימויות גם מהמילה ארץ השנייה, לכן הוא שאל את רב המנונא מדוע הוא בירך כך כדי לברר דין זה.

להלכה

להלכה השולחן ערוך (ריא, א - ב) הביא את שתי הדעות, אבל פסק כרוב הראשונים, שפרי משבעת המינים קודם לחביב. לכן במידה ויש למשל לאדם בקערה מנגו שהוא אוהב יותר בדרך כלל וענבים משבעת המינים, צריך לברך על הענבים. המשנה ברורה (ס''ק ד) הוסיף, שאפילו אם הפרי משבעת המינים הוא חצוי והפרי החביב שלם, עדיין עדיף לברך על הפרי משבעת מינים קודם.

יש להדגיש פרט חשוב, המחלוקת בין הראשונים האם צריך לברך על הפרי החביב או משבעת המינים, מתייחסת רק למקרה בו האדם רוצה לאכול את שניהם, אלא שהוא מתלבט מה לאכול קודם. אמנם, במידה והוא כרגע לא רוצה לאכול את הענבים, אין עליו חובה לאכול אותם קודם כדי שיברך על הפרי משבעת המינים קודם, ובלשון הבן איש חי (מטות שנה א', ד):

''כל מיני קדימה שכתבנו, אינו אלא היכא דשניהם לפניו ורוצה לאכול משניהם, אבל אם אין שניהם לפניו אין אומרים לו המתן עד שיביאו מין זה החשוב המוקדם כדי שתברך עליו תחילה, אלא מברך על מה שלפניו, וכן אפילו אם שניהם לפניו ואינו רוצה לאכול משניהם כי אם ממין אחד דווקא יברך על מין שרוצה לאכול ממנו.''

כאשר אין ברכותיהם שוות

עד כה דיברנו במקרה בו גם הפרי החביב ברכתו בורא פרי והעץ, וגם הפרי משבעת המינים ברכתו בורא פרי העץ. כפי שראינו הגמרא ממשיכה ואומרת, שכאשר אין ברכותיהם שוות (אחד אדמה ואחד העץ) כולם מודים שמברך 'על זה ואחר כך על זה'. נחלקו הראשונים מה כוונת הגמרא:

א. הרא''ש (ו, כה) הבין, שכוונת הגמרא לומר שהאוכל יכול לבחור לברך על איזה פרי שהוא רוצה ראשון, על החביב שברכתו אדמה, או על הפרי משבעת המינים שברכתו העץ. הוא נימק את פסיקתו בכך שהגמרא לא פירשה מה פירוש המשפט 'זה ואחר כך זה', משמע שאפשר לבחור. כך פסק השולחן ערוך (ריא, א).

ב. רוב הראשונים וביניהם הרמב''ם (ברכות ח, יג), הרשב''א ורב האי גאון  (רשב''א ד''ה ולעניין) נקטו להלכה, שבמקרה כזה ר' יהודה מודה לרבנן וגם לשיטתו קודם מברכים על החביב שברכתו אדמה, ואז על הפרי משבעת המינים, וכך פסקו להלכה גם הב''ח, הגר''א, המגן אברהם, הט''ז והמשנה ברורה, ובלשונו בביאור הלכה (ד''ה וי''א):

''ודעה שנייה היא דעת הרבה ראשונים הלא הוא דעת רב האי גאון הובא בחידושי הרשב"א וגם דעת רבינו חננאל והרי"ף כפי מה שמוכח שם בדברי ראבי"ה דלפירושם דעת עולא הוא דבאין ברכותיהן שוות לכולי עלמא חביב עדיף ועיין בב"ח שגם הוא כתב דהעיקר למעשה כדעה זו שהיא דעת רוב הפוסקים וכן משמע מהגר"א.''

מדוע במקרה זה יש לפרש שר' יהודה מודה לחכמים? התוספות מבארים (ד''ה אבל), שהואיל והגמרא לא פירשה האם ר' יהודה מודה לחכמים או הפוך, ורק כתבה שזה מודה לזה, עדיף לומר שר' יהודה שהוא בדעת יחיד מודה לחכמים כפי שבדרך כלל נהוג ולא הפוך.

לכאורה יש פה דבר תמוה, שהרי הגמרא בברכות (לט ע''א) כותבת, שברכת 'האדמה' עדיפה על 'שהכל', מכיוון שהיא יותר מבוררת (מתייחסת לפחות פרטים). לכאורה הוא הדין כאן, כיוון שברכת העץ מבוררת יותר מהאדמה (שהרי במידה וברכו על פרי שברכתו העץ אדמה יוצאים ידי חובה, מה שאין כן הפוך), עדיף לברך העץ כר' יהודה ולא אדמה כחכמים!

התוספות (ד''ה אבל) תירצו, שברכת 'העץ' אינה נחשבת עדיפה 'מהאדמה', ועל אף שברכת 'העץ' מבוררת יותר מברכת 'האדמה', זה לא נחשב בירור מספיק חשוב כדי להקדים אותה, ורק ברכת 'שהכל' הפוטרת את כל סוגי המאכלים כולל בשר, דגים, עץ, אדמה וכדומה פחות עדיפה מברכת האדמה, שאז ההבדל משמעותי (רא''ש ו, כה).

ג. דעה שלישית, היא דעתו של בעל הלכות גדולות (פרק ו'), שחלק על דברי הראשונים הנ''ל וסבר, שברכת העץ נחשבת יותר מבוררת מברכת האדמה, ולכן כאשר הגמרא אומרת שאין הברכות שוות מברך על זה ואחר כך מברך על זה, כוונתה לומר שחוזרים לדיני הקדימות הרגילים בברכות, שעץ קודם לאדמה. כך נקטו להלכה גם כף החיים (ריא, ו) והבן איש חי (מטות שנה ראשונה, אות ג).

שבת שלום! קח לקרוא בשולחן שבת, או תעביר בבקשה הלאה שעוד אנשים יקראו[2]...



[1] יש להוסיף שר' יהודה לא חולק על כך שיש מעלה לשבעת המינים, ולכן במידה ויש לפני האוכל שתי פירות שברכתם בורא פרי העץ - יש לברך על הפרי משבעת המינים. ר' יהודה רק חולק במקרה בו יש פרי משבעת המינים, אז הוא סובר שמעלת החביב גוברת.

 [2]מצאת טעות? רוצה לקבל כל שבוע את הדף למייל, לחלק את הדף במקומך, או להקדיש לע''נ? מוזמן: tora2338@gmail.com

להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן


חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
דיונים - תשובות ותגובות (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה
ציורים לפרשת שבוע