chiddush logo

אי אפשר לעקוף את רצון ה

נכתב על ידי אברהם לוי, 6/7/2011

 אי אפשרלעקוף את רצון ה'!

   וַיֵּלְכוּ זִקְנֵי מוֹאָב... וַיָּבֹאוּ אֶל בִּלְעָם... וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים... לֹא תֵלֵךְ עִמָּהֶם, לֹא תָאֹר אֶת הָעָם - כִּי בָרוּךְ הוּא... וַיֹּסֶף עוֹד בָּלָק שְׁלֹחַ שָׂרִים רַבִּים וְנִכְבָּדִים... וַיַּעַן בִּלְעָם וַיֹּאמֶר אֶל עַבְדֵי בָלָק... שְׁבוּ נָא... וְאֵדְעָה מַה יֹּסֵף ה' דַּבֵּר עִמִּי: וַיָּבֹא אֱלֹקִים אֶל בִּלְעָם וַיֹּאמֶר לוֹ... קוּם לֵךְ אִתָּם, וְאַךְ אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר אֲדַבֵּר אֵלֶיךָ - אֹתוֹ תַעֲשֶׂה (במדבר כ"ב ז' כ').

מצאנו בתלמוד משפט מאוד כביר ואדיר:

בדרך שאדם רוצה ללכת, בה מוליכים אותו (מכות י:).

אלא שלימדונו חכמנו שכל זה מדובר רק "על הדרך".

אך לגבי "נקודת היעד",

אין ביד האדם לשנות את המציאות.

מה כוונת המשורר החזן והפייטן?

   לילה אחד אחזו הפחד והרעד והפאניקה והתוגה, את בלק הבונבון. ראשו הסתחרר, והוא לא יכל יותר לישון. מרגע לרגע הוא נהיה יותר בהול - ומוחו הפסיק להיות צלול, והוא החל להתייפח ולילל כמו חתול.

  הוא כינס את המטבחון המצומצם (תרתי משמע) לישיבת חירום, הוריד את הדגל לחצי התורן, ופתח בנאום חוצב להבות ומרטיט לבבות:

   אחים יקרים, חברים מתוקים, דעו לכם שהמצב בטטה. אסון לאומי פקד את האזור, סכנת שמד מרחפת עלינו, ואין שום קרן אור בקצה המנהרה.

   נרעשו השומעים מעוצמת המשפטים המרשימים - ובקשו מבלק לפרט ולהרחיב יותר את הדברים, ובלק החל לפרוס בפניהם את הקלפים והפרטים.

   הִנֵּה הָעָם הַיֹּצֵא מִמִּצְרַיִם, וַיְכַס אֶת עֵין הָאָרֶץ... עַתָּה יְלַחֲכוּ הַקָּהָל אֶת כָּל סְבִיבֹתֵינוּ כִּלְחֹךְ הַשּׁוֹר אֵת יֶרֶק הַשָּׂדֶה...

   תרגום: עם ישראל רב ועצום, הם ממלאים באזור כל פינה ונישה, קצב הילודה שלהם עובר ושובר את מהירות האור, אין ספק שתוך תקופה קצרה יהיה להם רוב בפרלמנט - והם יכתיבו את הטון והדעה בכל הממלכה.

   הם יסגרו לנו את החנויות בשבת, יאסרו עלינו למכור חמץ בפסח, על כל גבעה ותחת כל עץ רענן הם ינחיתו קַרָוון ויפתחו שם כולל, כולל יום, כולל ערב, כולל חצות, כולל שישי, כולל מע"מ, כולל הכל... נכון שזה מפחיד?

   שמעו השרים את הדיאגנוזה הכואבת, מעינם זלגה דמעה סוררת, והם  ניסו לטכס עצה "כיצד למתן ולצנן את הילודה בעם ישראל".

   לפתע קם אחד השרים והעלה פיתרון פשוט ומדהים. נפנה לבחורצ'יק בלעם בעל הפה הגדול והמפורסם, והוא כבר יכשף ויקלל את ישראל - ויפתור לנו את הבעיה.

   לשמע עצתו מחאו כולם כפיים, הם נגשו אליו ונשקו את ראש האבטיח שלו, חילקו לו מחמאות וקומפלימנטים וקרקרו לפניו והודו לו על ההברקה וההברגה והתושייה והעצה, וקיבלו פה אחד את תוכניתו.

   הם היו בטוחים שהבעיה כבר נפתרה והעסק "סגור", ובעוד תקופה קצרה כאשר בלעם יפתח את הביוב, סליחה! כאשר בלעם יפתח את "פיו", עם ישראל יכנס להיסטֵריה - ותוך כמה שניות יהפוך להיסטוריה.

   אלא שהם לא לקחו בחשבון דבר אחד! לעולם הזה יש בוס ואף אחד לא יכול לעקוף אותו, ואותו בוס בחר בעם ישראל לעם - ומרוב אהבתו אותם הוא כינה אותם "בֵּן יַקִּיר, יֶלֶד שַׁעֲשֻׁעִים" (ירמיהו ל"א י"ט), ואין ספק שמי שמתכנן להזיק לבן האהוב של אלוקים - עצתו תצנח ולא תצלח.

   בינתיים בלק וחבר מרעיו שלחו משלחת מכובדת אל בלעם והציעו לו את עסקה סודית, והבטיחו לו שאם הוא יצליח למזער ולערער את ריבוי עם ישראל, הם יזרימו לכיסיו כסף רב, ויתגמלו אותו בהתאם.

   בלעם שמע את פרטי העסקה - ואישר אותה באותו רגע, אך הוא הודיע שכדי לבצע את העסקה - הוא חייב לקבל אור ירוק מבורא עולם, ולכן עצתו שימתינו  עד למחרת בבוקר כדי שהוא יוכל להתייעץ עם ה' במשך הלילה.

   הלילה פרס את כנפיו הצחורות, בלעם לבש את הפיג'מה הפרחונית ועמעם את אור העששית, הוא עלה על יצועו וסגר את העיניים, וציפה שה' יתגלה אליו בחלום ויאשר לו את העסקה.

   אך להפתעתו הרבה - כאשר אלוקים נגלה אליו, הוא הודיע לו את רצונו במילים הכי ברורות. לֹא תֵלֵךְ עִמָּהֶם, לֹא תָאֹר אֶת הָעָם - כִּי בָרוּךְ הוּא!

      בלעם קם בבוקר והודיע לשליחי בלק שיש "תקלה טכנית", פשוט אלוקים לא מוכן שאדם חשוב כמותו ילך עם אנשים עממיים כמותם. ואם בלק רוצה ממנו "שירות", הוא צריך לשלוח אליו אנשים מיוחדים ומכובדים יותר, חבר'ה עם רמה ויוקרה...

   חזרו השליחים לבלק - והודיעו לו את תשובת בלעם, והפעם בלק שלח לו שרים נכבדים ומיוחדים באמת, אנשים עם אף למעלה ושכל למטה וקשוחים כמו בלטה, חבר'ה שיודעים לעשות רושם ורעש, בקיצור, חבר'ה על רמה.

   המשלחת הגיעה לבלעם וביקשה ממנו בשם בלק לבצע בעם ישראל את תוכנית "הפיתרון הסופי", גם להם בלעם הודיע שימתינו עד הלילה, כדי לראות אם אלוקים נותן לו אישור לצאת איתם לדרך.

נעצור רגע את הסיפור הפיקנטי, ונשאל שאלה:

   אין זה סוד שבלעם לא היה תינוק דל שכל שאינו מבין מה שמדברים איתו. הרי נאמרו עליו תארים מאוד גבוהים. "שֹׁמֵעַ אִמְרֵי אֵל, יֹדֵעַ דַּעַת עֶלְיוֹן, מַחֲזֵה שַׁדַּי יֶחֱזֶה" (במדבר כ"ד ט"ז), ואין ספק שהאיש יודע בדיוק מה העוצמה והחומרה של "ציווי אלוקים".

   אם כן מדוע הוא התעקש לעכב את שרי בלק בביתו בפעם השנייה - כדי לנסות לקבל מה' אישור לצאת למבצע הפסול? וכי הוא לא מבין שאלוקים כבר גילה דעתו בעניין - ואין ספק שזה עדיין תקף?

   רש"י הקדוש פותר לנו את החידה הסבוכה: בלעם החכמולוג התעקש על המטרה, משום שהוא היה בטוח שהוא יוכל לפתות את ה' ולשנות את דעתו, ולגרום לו לאשר לו לקלל את עם ישראל (רש"י במדבר כ"ב כ').

  לא יאומן עד להיכן יכול להתעוור אדם שאוהב כבוד וכסף וגדולה. הוא יכול להיות בעל מושגים אלוקיים ברמה גבוהה ביותר, "שֹׁמֵעַ אִמְרֵי אֵל, יֹדֵעַ דַּעַת עֶלְיוֹן, מַחֲזֵה שַׁדַּי יֶחֱזֶה", ומצד שני הֵלך חשיבתו יכול להיות כל כך מעוות ורדוד, עד כדי כך שהוא מדמיין ששייך לפתות את ה' ולשכנע אותו לשנות עמדה ודעה.

   מכאן אנו למדים יסוד מאוד נוקב: אדם שְׁמוּנַע על פי תאוותו ושכלו האישי - ואינו כפוף לדמות תורנית מכוונת, אדם זה יכול אומנם להגיע למדרגות גבוהות ביותר ולדעת "הרבה", הוא יכול אפילו להיות "מקובל" הלובש חליפה ארוכה וחובש כיפה עמוקה, יכולה להיות לו דמות מרשימה עם זקן עבות ולבן וגבות באורך שני מטר, אך מחמת שהאיש עושה "מה שבא לו - ואינו כפוף לדעת תורה", לכן במבחן המציאות - בזמן אמת של ניסיון ותאווה, האיש הזה לא יחזיק מעמד ויעשה בושות גדולות (עיין ערך שבתאי צבי ושאר משיחי השקר").

   מצד שני, אדם שלא עושה מה שהוא רוצה - אלא הוא כפוף לרב, לדעת תורה, אזי גם אם הוא סטנדרטי ועממי וְשִׂכְלוֹ צר וזקַנו שחור וקצר, ואפילו אם אין לו הופעה מרשימה ואין הוא בעל השגות בקבלה, בשורה התחתונה, במבחן המציאות - בזמן אמת של ניסיון ותאווה, האיש הזה יצליח להמריא לפסגות הגבוהות ביותר. למה? כי הוא כפוף לרב, לדעת תורה, "והאמת האלוקית מנחה אותו".

   ראה אלוקים שבלעם להוט לבצע את זממו - והוא אפילו מדמיין שיצליח לפתות אותו ולשנות את דעתו, ואלוקים החליט לעשות לבלעם "בית ספר בהשקפה". וכאשר הוא נגלה אליו בחלום הלילה, הוא אמר לו קוּם לֵךְ אִתָּם, וְאַךְ אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר אֲדַבֵּר אֵלֶיךָ - אֹתוֹ תַעֲשֶׂה.

   באותו רגע בלעם התעורר ורשם לעצמו ניצחון של "אחד אפס". הנה התברר שהעקשנות משתלמת, ואלוקים מתחיל להתגמש. א) עד היום הוא אסר עלי ללכת עם שליחי בלק, וכעת הוא מרשה לי ללכת איתם. ב) בפעם הקודמת אלוקים אמר לי "לֹא תָאֹר אֶת הָעָם", וכעת הוא כבר לא דורש את זה ממני.

   בלעם המדומיין היה בטוח שאלוקים התגמש וריכך את עמדתו - לנוכח עקשנותו הכבירה, והוא לא ידע שלא רק שאלוקים לא התגמש לנוכח עקשנותו, אלא הוא עוד הולך לעשות ממנו צחוק ולהפוך אותו לבדיחה מספר אחת.

   ברשותכם נצא לשטח, ונעקוב אחרי הבדיחה מקרוב.

   לאחר שבלעם דמיין כל הלילה שאלוקים מרשה לו ללכת עם שליחי בלק ולקלל את ישראל, הוא קם בבוקר מבסוט, התלבש בהתאם, שם נעלי לכה, קשר את הפפיון, מתח את הכרס, בדק שהאף במקום, ניגש לראי ונתן לעצמו נשיקה, ויצא לדרך.

   בלק ערך לבלעם קבלת פנים, הוא פרס לכבודו שטיח אדום, ההמון מחה כפיים, הסבתות עשו לכבודו קולולולוש והחבר'ה זרקו עליו סוכריות, והחגיגה הייתה רבה. סוף סוף עומד לפניהם האדם היחיד בתבל אשר יש עליו חותמת "שהקללות והברכות שלו - אינם שבות ריקם" (במדבר כ"ב ו').

   בלעם החנה את אשתו באורווה (הוא היה נשוי לאתון - ועליה גם היה רוכב, ע"ז ד ע"ב), לאחר מכן הוא חילק פקודות אחרונות וצעד למזבח, הוא עצם את העין (כי היה לו רק עין אחת), נטל את המיקרופון ופתח את פיו, אך במקום שיזרמו מפיו "קללות עסיסיות", פיו המטיר ברכות נמרצות!!!

   בלק נבהל! התוכנית שלו "הצליחה - ברוורס". הוא אומנם הגשים את הדמיון והחזון והצליח להביא אליו את בלעם, אלא שבלעם עשה ההפך ממה שנתבקש!

   הסיפור חזר על עצמו שלושה פעמים - כאשר בכל פעם בלעם ניסה את מזלו מחדש, אך כלום לא הועיל - ומפיו זרמו ברכות בלבד.

   בלעם הסמיק ונשימתו נעצרה מרוב בושה, כעת התברר לו טוב מאוד שגם הוא מוגבל - ומובל כרצון הבורא, ואין בכוחו לשנות את רצון ה' יתברך.

   הפעם בלק כבר לא יכל יותר. הפרצוף שלו קיבל צורה של מלפפון חמוץ - והוא התפרץ כמו לבה רותחת וצעק וצרח על בלעם מרוב תסכול, והכריז באוזניו את המחמאה הבאה. בְּרַח לְךָ אֶל מְקוֹמֶךָ! (כ"ד יא). לא "לך" אל מקומך, אלא "בְּרַח"!

   עד כאן ההיסטוריה המוכרת לנו היטב, עוד מימי ציפי ושושי הגננת.

   והשאלה נשאלת: מדוע רק בפעם הראשונה אלוקים הוריד הוראות לבלעם ואמר לו "לֹא תֵלֵךְ עִמָּהֶם - לֹא תָאֹר אֶת הָעָם", ואילו בפעם השנייה אלוקים לא אמר לו כלום בעניין? התשובה על כך מאוד מעניינת:

   אלוקים מדבר עם האדם בצורה ברורה ומעביר לו את רצונו "פעם אחת". אם האדם קולט את השדר והמסר ומפנימו, אשריו. אך אם האדם נחוש ונמרץ לעשות "מה שבא לו" - והוא בוחר להתעלם מהשדר האלוקי, אזי הבורא מפסיק לדבר איתו.

   שהרי אין טעם לדבר עם אדם שלא מעוניין להשתנות.

   אדרבא! יש לאדם אפשרות "בחירה" - ומי שרוצה להתעקם לא מפריעים לו, (הבא ליטמא פותחין לו. שבת ק"ד ע"א).

   זו הסיבה שלפעמים הבורא "כאילו" מעלים עין מהאדם העקשן והסרבן. אך אל דאגה! בסוף אלוקים פורע מהאדם את החבילה, ואף אחד לא בורח ממנו. (הקב"ה מאריך אפיה וגבי דיליה. ירושלמי שקלים פ"ה).

   עד כאן הבנו מדוע אלוקים לא הודיע לבלעם בפעם השנייה שלא לקלל את העם. אך עדיין לא מובן "מדוע אלוקים אמר לבלעם מילים מבלבלות, ונתן לו אפשרות לטעות ולחשוב שהכל בסדר"? (עיין רש"י כ"ב ט').

   משום שבדרך שאדם רוצה ללכת - בה מוליכים אותו (מכות י' ב').

   וכיוון שאלוקים הודיע לבלעם שאין לו רשות ללכת עם שרי בלק - ולמרות זאת בלעם התעקש ללכת איתם, בלעם אפילו דמיין שהוא יצליח לעקוף את אלוקים ולפתות אותו (רש"י במדבר כ"ב כ'), משום כך אלוקים לא מנע ממנו את הדבר - ונתן לו אפשרות לטעות ולחשוב שהכל בסדר והוא יכול לצאת לדרך.

   אך כאן המקום להדגיש ולציין נקודה מאוד קריטית:

   מה שאמרו חכמנו שבדרך שאדם רוצה ללכת - בה מוליכים אותו, אין הכוונה "שנקודת היעד" משתנית כפי רצון האדם, אלא רק "המסלול" והדרך משתנים. אך בסופו של דבר - רצון הבורא יתממש בצורה מלאה, ואף אחד לא יוכל לשנות זאת.

   בכדי להבין היטב את הדברים, נעלה כאן שתי דוגמאות הקשורות לעניין.

   1) אלוקים הקציב למושיקו סך מסוים של כסף שאותו הוא אמור לקבל במשך השנה, וכפי שנכתב בגמרא "שכל מזונותיו של אדם קצובים לו" (ביצה ט"ז ע"א). אלא שמושיקו לא מסתפק במה שה' נותן לו, והוא חפץ להרוויח עוד קצת.

   הוא מתייעץ עם ידידים ומבינים, פונה ליועצים וקוסמים, הוזים וחוזים בכוכבים, וכולם אומרים לו פה אחד: בצורת החיים שלך כעת, אין שום פיתרון לבעייתך. אך אם תהיה "דתי חפיפניק", אם תתפלל מהר יותר - וגם תבטל את השיעור תורה היומי שלך, אזי יהא לך עוד קצת זמן לפתוח את העסק - וממילא תצליח להכניס לקופה עוד כמה לירות.

   מושיקו שומע את הפטנט הגאוני ונכנע לרעיון היצירתי, למחרת הוא מטיס את התפילה ודוהר איתה בכל הכוח, הוא גם לא מגיע לשיעור תורה בערב, ואכן הוא מצליח לתפוס עוד כמה עסקאות - ולהגדיל ולהשמין את מחזור הכספים שלו, והוא בטוח שהוא סידר את אלוקים ועקף את גזרת הפרנסה.

   אך באה הגמרא (מכות י' ב') ולוחשת למושיקו באוזן:

   מושיקו החמוד, דע לך שבדרך שאדם רוצה ללכת - בה מוליכים אותו. פירוש נותנים לאדם לבחור את המסלול והדרך. אך בשורה התחתונה, נקודת היעד אינה משתנית.

   ממילא לאורך כל הדרך האדם יכול להכניס סכומים "וכאילו" לגלגל ערימות של כספים. אך כאשר הוא יגיע לנקודת היעד, כאשר הוא יעשה את המאזן השנתי, הוא יגלה שמה שנשאר לו ביד - זה רק הסכום שה' גזר עליו בראש השנה. פשוט אלוקים ישחק לו קצת עם ההוצאות, ויעשה לו "איזון קופה".

   2) חז"ל הקדושים גילו לנו שלאחר שנגזר על יעקב אבינו לרדת למצריים, הוא היה צריך לרדת לשם בעל כורחו - ואפילו בשלשלאות של ברזל. שהרי יִקוֹב הדין את ההר - וגזרת ה' לא תתבטל. אלא שזכותו של יעקב עמדה לו - והוא ירד למצריים כמו מלך, בעגלות המלכות ששלח פרעה על פי ציווי יוסף (שבת פ"ט ע"ב).

   שוב פעם אנו רואים כיצד "נקודת היעד" לעולם לא משתנית - ורצון ה' חייב להתבצע בעל כורחו של האדם, וביד האדם רק לבחור את "הדרך לנקודת היעד". האם הוא יובל בשלשלאות של ברזל - או שמא הוא ייסע בעגלה מלכותית.

   האדם בעולם הזה הוא כמו "רכב תקוע" אשר זקוק לדחיפה כדי לנוע. ומי דוחף ומסיע אותו? אלוקים. ומה חלקו של האדם בכל המערכה? לסובב מעט את ההגה ימינה ושמאלה, ולקבוע את הדרך.

   אכן בדרך שאדם רוצה ללכת - בה מוליכים אותו. האדם מסובב את ההגה כפי רצונו - ובוחר את נתיב הנסיעה ואת המסלול. אך מי שדוחף את כל המערכת ובוחר לאדם את "נקודת היעד ותחנות העצירה" היכן יהיו, האם במקום עסיסי ופורח או במקום קודר וצחיח, את זה קובע אך ורק אלוקים - והאדם לא יכול להתערב ולשנות את החלטת הבורא.

   זה מאוד דק ועמוק. ואשרי המבין זאת.

   כאן המקום להוסיף פרט קטן כדי להשלים את התמונה.

  למרות שלא ניתן להילחם עם רצון ה' ולשנות את גזירותיו ורצונותיו, מכל מקום פעמים שהאדם יכול להעביר מעליו את רוע הגזרה. כיצד?

   ישנו משפט קדוש שאומר "משנה מקום משנה מזל" (ר"ה ט"ז ע"ב).

   פירוש: אדם שמתקדם ברוחניות ומוסיף על עצמו איזה חיזוק, (קובע עיתים לתורה "עוד קצת", למרות שאשתו מרגיזה אותו - הוא בולם פיו למען השלום, הוא נלחם עם היצר - ונוצֵר כהוגן את עיניו ולשונו), באותו רגע האדם "משנה מקום רוחני", ונשמתו מתרוממת להיכלות עליונים - והוא ניצל מהגזירה. מדוע?

   משום שלכל אדם יש "מסלול ודרך" שבה נשמתו צועדת, והגזרה שגוזרים עליו זה מעין "מוקש רוחני" שמניחים לו באמצע המסלול, וכאשר הוא מגיע לאותו מוקש - הוא ניזוק. אך כאשר האדם מתרומם בעבודת ה' - הרי שהוא "עובר מסלול ונתיב", וממילא המוקש כבר לא פוגע בו. שהרי הוא התרומם ועבר למסלול אחר, הנקי מכל מכשול ונחשול ומוקש ומזיק.

   אכן רצון הבורא וגזרותיו אינם ניתנים לשינוי "באופן גשמי", אך הקדוש ברוך הוא מעביר לאדם את רוע הגזרה על ידי "שינוי רוחני".

   משום כך כאשר נגזר על משה שלא יכנס לארץ, הוא נעמד בתפילה וביקש מה' להעביר את רוע הגזרה. (אלא שאלוקים ביקש ממנו לא להפציר בו בעניין - משום שזה עלול לבא על חשבון עם ישראל, שהרי אם משה יכנס לארץ ויבנה את בית המקדש - בית המקדש כזה לא יוכל להיחרב, ואם חלילה עם ישראל יחטא - לא תהא לו תקומה ופדיון, כמבואר בחז"ל באריכות).

   המסר העולה מכל המאמר: עצת ה' היא תקום - ולעולם אי אפשר לשנות את רצון ה'. ומי שחושב להתנגח בציווי ה' ולהתעלם מהוראתו, דרכו לא תצלח.

   מי שמטיס את התפילה ומועך וכותת אותה כדי לעשות עוד קצת ביזנעס, מי שבורח משיעור תורה כדי להרוויח עוד איזו הנאה חולפת, עושה חשבון עקום ולא נכון - שהרי הוא לא ירוויח מכך כלום.

   תשאלו אפילו את בלעם המתולתל עם העין הבודדת, כן כן, זה שהיה נשוי לאתון ועשה את הירח דבש באורווה, תשאלו אפילו אותו - עד כמה לא כדאי להתעלם מציווי ה', אפילו הוא יספר לכם שגם אם הכל הולך חלק ואלוקים "כאילו" לא רואה את המעידה והמרידה של האדם, זה עוד לא אומר שהניצחון מובטח. משום שהתמונה יכולה ברגע אחת להתהפך, כמו שקרה לבלעם אישית.

   מצד שני, מי שמתאמץ לקיים את רצון ה' ונלחם למען תורתו ומצוותיו, גם אם כעת הוא "כאילו" מפסיד מכך, אל דאגה. משום שבשורה התחתונה, במאזן הסופי, בנקודת היעד, יתברר לאותו יהודי קדוש ומתוק שהוא לא הפסיד מאומה - והטוב והשפע שנגזרו עליו אכן יהיו מנת חלקו בעזרת ה'.

   היסוד הזה טמון גם במן שירד במדבר. שם ראינו שהמרבה לא הרבה והממעיט לא המעיט, בקיצור לא עזרו לבריונים הפעלת השרירים, ולא הפסידו החלושים, ובשורה התחתונה היה לכל אחד "עומר לגולגולת" כפי שה' קצב לו.

   ולא לחינם ה' ציווה לשמור צלוחית מהמן "בארון העדות", מזכרת לדורות (שמות ט"ז ל"ב). משום שהבורא רצה שנבין שכמו שראינו את ההשגחה במן, כך נבין שזה שייך בכל תחום ועניין - ואי אפשר לעקוף את גזרת ורצון ה'.

  יש מי שחושב אחרת?

להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
דיונים - תשובות ותגובות (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה