האם מותר לראות הצגה של קוסם

נכתב על ידי גל גל ב-26/6/2018

 

בס''ד                   פרשת בלק – האם מותר ללכת להצגה של קוסם


פתיחה

בפרשת השבוע, שלח בלק בן ציפור את זקני מדיין וזקני מואב עם קסמים בידם, כדי לשכנע את בלעם לקלל את עם ישראל. מעשיהם של הזקנים הנ''ל צריכים עיון גדול, מניין להם שמותר לעשות קסמים?! אולי יש בכך איסור? כמו כן מעשיו של בלעם צריכים עיון. מסתמא הוא צפה בקסמים שלהם, ומניין לו שמותר לראות הצגה של קוסם?


מכיוון שהגמרא בקידושין (לב ע''ב) אומרת, שאין זקן אלא מי שקנה חכמה והתורה קוראת להם זקנים, מסתמא הם חשבו על מה שהם עשו, וביררו שאכן הדבר מותר הלכתית. בפרשה הזאת נברר האם הם פסקו כהוגן, ונברר:     
 1. האם מותר לעשות קסמים. 2. האם מותר ללכת להצגה של קוסם בזמנינו, שמשתמש רק בזריזות ידיים.


עשיית קסמים

הגמרא במסכת סנהדרין (סז ע''ב) מחלקת בין שלושה סוגים של קסם:

אמר אביי: הלכות כשפים כהלכות שבת, יש מהן בסקילה, ויש מהן פטור אבל אסור, ויש מהן מותר לכתחלה. העושה מעשה - בסקילה, האוחז את העינים - פטור אבל אסור, מותר לכתחלה - כדרב חנינא ורב אושעיא. כל מעלי שבתא הוו עסקי בהלכות יצירה, ומיברי להו עיגלא תילתא ואכלי ליה.


אם כן נמצאנו למדים, שהעושה כשפים וקסמים דינו בסקילה, כך שבמידה וזקני מואב ומדיין עשו קסמים ממש לבלעם, דינם בסקילה[1].


אמנם, אפשר שהם סברו כדעת הנחלת שבעה (סי' טו), שפסק שמותר ללכת למכשף בענייני רפואה וכדומה, ''כי עתה אין כישוף בעולם והכל הבל, ולהמון העם יש בזה קורת רוח''. אך הרדב''ז (ח''ג סי' תה) פסק לאסור ללכת למכשפים ולקטר לשדים בכל עניין שהוא, גם בזמן הזה, וכמותו נפסק להלכה.

הגמרא מוסיפה שהאוחז את העיניים, עובר על איסור (אם כי דינו לא בסקילה). לפי זה צריך לברר כיצד מותר להביא קוסם להופעות, הרי הקוסם עובר בחטא של אחיזת העיניים, ומי שמזמין אותו מכשיל אותו בעבירה. כפי שנראה נחלקו בכך הפוסקים, ומחלוקתם תלויה בשאלה כיצד להבין את דברי הרמב''ם.


קוסם בזמן הזה


סתירה בדעת הרמב''ם


בדעת הרמב''ם בהלכות עבודת כוכבים (פרק יא, הלכות ט, טו) מצינו הלכות סותרות:

ט. האוחז את העינים ומדמה בפני הרואים שעושה מעשה תמהון והוא לא עשה הרי זה בכלל מעונן ולוקה. טו. המכשף חייב סקילה והוא שעשה מעשה כשפים, אבל האוחז את העינים והוא שיראה שעשה והוא לא עשה לוקה מכת מרדות.

בעוד שבהלכה ט' כותב הרמב''ם, שמי שאוחז את העניים והראה כאילו שהוא עשה מעשה, לוקה מהתורה. בהלכה ט"ו כותב הרמב''ם שהאוחז את העניים, לוקה רק מכות מרדות – מכות מדברי חכמים.

דעת האוסרים

הב''ח (יו''ד סי' קעט) כתב ליישב את הרמב''ם, ולחלק בין שני סוגי קסמים. בהלכה ט' הרמב''ם מדבר על קוסם שמשתמש בזריזות ידיים, קוסם כזה עובר על לאו של 'לא תעוננו', ולוקה מן התורה. כך הוא למד גם מלשון הרמב''ם בספר המצוות (מצווה לב):


''מעונן זה האוחז את העינים. והוא מין גדול מן התחבולה מחובר אליו קלות התנועה ביד עד שיתדמה לאנשים שיעשה ענינים אין אמיתות להם. כמו שנראה אותם יעשו תמיד שיקח חבל וישים אותו בכנף בגדו לפני העם ויוציאהו נחש. וישליך טבעת לאויר ואחר כן יוציאהו מפי אדם אחד מן העומדים לפניו. ומה שדומה להם מפעולות החרטומים המפורסמים אצל ההמון. כל פועל מהם אסור. ומי שעושה זה יקרא אוחז את העינים''.


בהלכה ט"ו לעומת זאת, מדבר הרמב''ם על קוסם שבאמצעות כישוף ממש, גורם לצופים לראות כאילו נעשה מעשה במציאות[2]. קוסם כזה מצד אחד לא חייב מיתה משום לאו של מכשף, כי בשביל ללקות בלאו זה, צריך לעשות כישוף שבאמת ישנה משהו במציאות, ובמקרה הזה הוא רק גרם להם לחשוב שנעשה משהו במציאות. מצד שני הוא לא לוקה משום אוחז את העיניים, כי הוא עשה מעשה 

כישוף ממש (על העיניים שלהם), בניגוד לאוחז את העיניים, שלא עושה כישוף.


בכל אופן, יוצא לפי דברי הב''ח הללו, שיש לאו דאורייתא (!) של 'לא תעוננו' להזמין קוסם להצגות, למרות שכולם יודעים שמדובר בזריזות ידיים בלבד (כי הבעיה היא עצם ההידמות לעבודה זרה). כך פסקו להלכה גם הש''ך (יו''ד קעט, יז), הרב עובדיה יוסף (יביע אומר ח''ה יו''ד סי' יד, יחווה דעת ג, סח), הרב וואזנר (שבט הלוי ה, קכט) ועוד. וזה לשון החכמת אדם (כלל פט, ו):

''עוד אמרו חז"ל (סנהדרין דף ס"ה ב) איזהו מעונן? זה האוחז את העיניים. והוא מין מן התחבולה מחובר אליו קלות התנועה ביד, עד שתדמה לאנשים שיעשה ענינים שאין אמיתתו בהם. כמו שנראה אותם יעשו תמיד, יקחו חבל וישימו אותה בכנף בגדיהם ויוציאו נחש, וישליך טבעת לאוויר ואחר כך יוציאו מפי אדם אחד העומד לפניו והעושה זה לוקה (רמב"ם במנין המצוות סימן ל"ב). ומזה תראה שאותן הבדחנים שעושין כדברים אלו על החתונות ונקראים 'טאשין שפילער' עוברים בלאו דאורייתא, והמצוה לעשותן עובר משום לפני עור, ולכן מי שבידו למחות צריך למחות וכל שכן שאסור להסתכל ולראותם, אבל אם הוא (= הקוסם) גוי שעושה נראה לי דמותר לראות''.


דעת המתירים


אומנם יש פוסקים שמתירים להיות בהצגה של קוסם:


האדמו''ר מצאנז בדברי יציב (יו''ד סי' נז) הביא את דברי הרדב''ז (ח''א סי' תרצה) שחלק על דברי הרמב''ם. הרדב''ז טען, שהרמב''ם סבר שיש איסור בזריזות ידיים, משום שלשיטתו אין כזה דבר כשפים וקסמים, לכן כאשר התורה אסרה קסמים, היא אסרה רק דברים שקיימים במציאות = זריזות ידיים. הרדב''ז לעומת זאת סובר, שיש כזה דבר כזה במציאות מעשה כשפים, והתורה אסרה אותם, ולא קסמים שמבוצעים באמצעות זריזות ידיים. הדברי יציב בחר לפסוק כמותו (כי הוא סובר שיש כשפים), כנגד דברי הרמב''ם, אומנם הוא כתב שלא להסתמך על כך למעשה.


כיוון שונה להתיר, מביא הרב חיים דוד הלוי (עשה לך רב ח''ב סי' מד). הפוסק שמותר להיות בהצגה של קוסם המשתמש בזריזות ידיים. לשיטתו כל האיסור לשיטת הרמב''ם, הוא רק כאשר מתבצע כישוף ממש, כמו המקרה שהביאה הגמרא, שבוודאי לא מדבר על זריזות ידיים (סנהדרין סז ע''ב):


''אמר לו רב לרבי חייא, לדידי חזי לי ההוא טייעא (=ראיתי ערבי) דשקליה לספסירא וגיידיה לגמלא (=שנטל חרב ושיסף גמל), וטרף ליה בטבלא וקם (=וצלצל בפעמון, והגמל קם על רגליו שלם). אמר ליה לבתר הכי (אמר לו רבי חייא לרב), דם ופרתא מי הואי (= האם ראית גם דם וצואה שיצאו מהגמל ששוסף)? אלא ההיא אחיזת עינים הוה''.


לפי שיטתו כאשר הרמב''ם כתב בהלכה ט' שלוקים מדאורייתא, מדובר במקרה שבו הקוסם עשה כישוף על עיני המתבונן, שגורם לו לחשוב שחל שינוי במציאות, ואילו בהלכה ט"ו שלוקים מדרבנן, מדובר במצב שבו הקוסם עשה כישוף שגרם לכך שיראה שינוי במציאות (הוא כותב שלשון הרמב''ם בספר המצוות, הטעה את האוסרים)[3].


בעיה נוספת שישנה בעשיית קסמים היא, שהקהל חושב שמדובר בכישוף ממש, ויש כאן איסור של גניבת דעת[4]. משום כך פסק הרב שטרנבוך (תשובות והנהגות ח''א סי' תנה) להתיר לעשות קסמים שמקורם בזריזות ידיים (והביא מחמיו, ששמע כך בשם החזו''א), ובלבד  שהקוסם יוודא לפני ההופעה שהקהל מודע לכך שמדובר בזריזות ידיים בלבד (הוא כתב שלא מספיק שהקוסם רק יגיד שאין בכך כישוף, משום שעלולים להיות צופים שלא יישמעו את דבריו ויחשבו שמדובר בכישוף ממש, לכן צריך שהקוסם יתלה פתק שכתוב בו, שמדובר בזריזות ידיים בלבד).


הרב מאזוז (מובא באתר של ישיבת 'כסא רחמים') פסק, שבנוסף לכך שהקוסם צריך להגיד להם שאין בכך כישוף, הוא צריך להראות לקהל לפחות איך קסם אחד עובד, כדי שישתכנעו שלא מדובר בכישוף.


גם הרב משה פיינשטיין (אגרות משה ח''ד יו''ד סי' יג) התיר, אם כי הוא כותב שלכתחילה היה חושש לדעת האוסרים, והיה משתמט ממקום שיש שם קוסם, ובלשונו:


''ואם היה בא למעשה, הייתי משתמט (מלהיות באירוע שיש בו קוסמים) מפני כבוד רבותינו האוסרים. ואם לא היה אפשר להשתמט, הייתי מורה (שקסם) בדרך טבעי, וידוע ומפורסם שהוא דרך טבעי מותר''.

 

 

שבת שלום![5]...



[1] נחלקו הרמב''ם והרמב''ן מה האיסור בכישוף. הרמב''ם במורה נבוכים (ג, כט) כתב, שהכישופים היו מעשים שעשו עובדי העבודה זרה, לכן יש להתרחק מהם (לפי שיטתו אין כזה דבר כשפים, ובלשונו: ''ואין ראוי לישראל שהם חכמים מחוכמים להמשך בהבלים אלו ולא להעלות על לב שיש תועלת בהן (הל' ע''ז פרק יא, טז)''. הרמב''ן (דברים יח, ט. דרשת תורת ה' תמימה) סובר שיש בכשפים אמת, אלא שהכשפים פועלים כנגד הטבע, ואת זה הקב''ה אסר. איסור נוסף שיש בכך, שהאדם לא סומך על הקב''ה, ופונה לאמצעים זרים.

[2] כך מדוייק גם מלשון הרמב''ם, שבהלכה ט' כתב 'עושה מעשה תימהון', בעוד שבהלכה ט''ו הוא לא כתב כך. בנוסף בהלכה ט''ו הוסיף הרמב''ם את המילים 'והוא יראה שעשה', וחיבר את ההלכה לדיני מכשף, מה שהוא לא עשה בהלכה ט'.

[3] עיין בשו''ת בצל החכמה (ח''ד סי' יג), שהביא עוד מספר ראשונים שסוברים, שאין איסור בזריזות ידיים בלבד, ועל כך הוא הסתמך להתיר קוסם בזמן הזה. אם כי למעשה הוא חילק בין סוגי הקסמים השונים, וצמצמם מאוד את ההיתר.

[4] היה מקום לומר שבזמנינו אין חשש, וכולם יודעים שזה לא ממש קסם ואין אפילו צורך להודיע לקהל שאין זה קסם, אבל לדעתי זה לא נכון. קודם כל, ילדים קטנים מסתמא סוברים שמדובר בקסם ממש. בנוסף, לפני מספר שנים היה בארץ קוסם שטען, שיש לו כוחות על טבעיים והוא יכול לכופף כפיות בכוח המחשבה, רבים האמינו שמדובר בכוחות ממש.  

[5] מצאת טעות? נקודה לא ברורה?  מוזמן לפנות: tora2338@gmail.com

להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן

חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
תגובות ודיון על החידוש (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה
ציורים לפרשת השבוע