בס"ד

מתוך קובץ חידושי "גילו ברעדה"

בהסכמת הרב עמוס שושן - רב יישובי רכס פורייה

בברכת הרב שמואל טל - נשיא מוסדות "תורת החיים"

נכתב על ידי גיל פרידמן

התשע"ח

לעשות נחת רוח ליוצרנו, ולעשות רצון בוראנו

לעילוי נשמת אבי ז"ל מיכאל בן מרטין

לעילוי נשמת אמי ז"ל ברוריה בת פאולינה

לרפואת כל חולי ישראל ובכללם, היכן שצריכים לכך:

הילה בת מיכל, הראל-בניה בן הילה, הדר בת הילה

[email protected]

"וְעַתָּה אַל-תֵּעָצְבוּ, וְאַל-יִחַר בְּעֵינֵיכֶם" (בראשית מה', ה')

בדוק וראה, כי פעמים שנאמר בתורה "ויחר אף", ופעמים שנאמר "ויחר" (ללא אף). ודע כי יש הבדל ביניהם. ובעזר ה' נפרט כעת את כלל המקומות בהם מופיע "ויחר אף", ואת כלל המקומות בהן מופיע "ויחר" סתם, ללא "אף". ודע, כי בכל מקום שנכתב "חרי אף", לשון כעס הוא, כפי שמבארת התורה עצמה, שנאמר: "כִּי יָגֹרְתִּי, מִפְּנֵי הָאַף וְהַחֵמָה, אֲשֶׁר קָצַף יְהוָה עֲלֵיכֶם" (דברים ט', יט'). וראה האף משולב בפסוק יחד עם "חמה" וקצף" והבן. ולראיה הנה כל המקומות בהם מופיע "חרי" עם "אף", ובדוק ראה כי כולם לשון כעס הם:

"וַיִּחַר-אַף יַעֲקֹב, בְּרָחֵל" (שם ל', ב')

"וַיְהִי כִשְׁמֹעַ אֲדֹנָיו אֶת-דִּבְרֵי אִשְׁתּוֹ, אֲשֶׁר דִּבְּרָה אֵלָיו לֵאמֹר, כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה, עָשָׂה לִי עַבְדֶּךָ; וַיִּחַר, אַפּוֹ" (שם לט', יט')

"וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה, וַיֹּאמֶר בִּי אֲדֹנִי, יְדַבֶּר-נָא עַבְדְּךָ דָבָר בְּאָזְנֵי אֲדֹנִי, וְאַל-יִחַר אַפְּךָ בְּעַבְדֶּךָ" (בראשית מד', יח')

"וְחָרָה אַפִּי, וְהָרַגְתִּי אֶתְכֶם בֶּחָרֶב" (שמות כב', כג')

"וַיִּחַר-אַף יְהוָה בְּמֹשֶׁה, וַיֹּאמֶר הֲלֹא אַהֲרֹן אָחִיךָ הַלֵּוִי-יָדַעְתִּי, כִּי-דַבֵּר יְדַבֵּר הוּא" (שמות ד', יד')

"וְעַתָּה הַנִּיחָה לִּי, וְיִחַר-אַפִּי בָהֶם וַאֲכַלֵּם; וְאֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ, לְגוֹי גָּדוֹל" (שם לב', י')

"וַיְחַל מֹשֶׁה, אֶת-פְּנֵי יְהוָה אֱלֹהָיו; וַיֹּאמֶר, לָמָה יְהוָה יֶחֱרֶה אַפְּךָ בְּעַמֶּךָ, אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם" (שם, לב' יא')

"וַיִּחַר-אַף מֹשֶׁה, וַיַּשְׁלֵךְ מִיָּדָו אֶת-הַלֻּחֹת" (שם לב', יט')

"וַיֹּאמֶר אַהֲרֹן, אַל-יִחַר אַף אֲדֹנִי; אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת-הָעָם, כִּי בְרָע הוּא" (שם לב', כב')

"וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאֹנְנִים, רַע בְּאָזְנֵי יְהוָה; וַיִּשְׁמַע יְהוָה, וַיִּחַר אַפּוֹ" (במדבר יא', א')

"וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה אֶת-הָעָם, בֹּכֶה לְמִשְׁפְּחֹתָיו--אִישׁ, לְפֶתַח אָהֳלוֹ; וַיִּחַר-אַף יְהוָה מְאֹד" (שם יא', י')

"וְאַף יְהוָה, חָרָה בָעָם, וַיַּךְ יְהוָה בָּעָם, מַכָּה רַבָּה מְאֹד" (שם יא', לג')

"וּמַדּוּעַ לֹא יְרֵאתֶם, לְדַבֵּר בְּעַבְדִּי בְמֹשֶׁה: וַיִּחַר-אַף יְהוָה בָּם, וַיֵּלַךְ" (שם, יב', ח'-ט')

"וַיִּחַר-אַף אֱלֹהִים, כִּי-הוֹלֵךְ הוּא, וַיִּתְיַצֵּב מַלְאַךְ יְהוָה בַּדֶּרֶךְ, לְשָׂטָן לוֹ" (שם, כב', כב')

"וַיִּחַר-אַף בִּלְעָם, וַיַּךְ אֶת-הָאָתוֹן בַּמַּקֵּל" (שם כב', כז')

"וַיִּחַר-אַף בָּלָק אֶל-בִּלְעָם, וַיִּסְפֹּק אֶת-כַּפָּיו" (שם, כד', י')

"וַיִּצָּמֶד יִשְׂרָאֵל, לְבַעַל פְּעוֹר; וַיִּחַר-אַף יְהוָה, בְּיִשְׂרָאֵל" (שם כה', ג')

"וַיִּחַר-אַף יְהוָה, בַּיּוֹם הַהוּא; וַיִּשָּׁבַע, לֵאמֹר: אִם-יִרְאוּ הָאֲנָשִׁים הָעֹלִים מִמִּצְרַיִם, מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה" (שם לב', י'-יא')

"וַיִּחַר-אַף יְהוָה, בְּיִשְׂרָאֵל, וַיְנִעֵם בַּמִּדְבָּר, אַרְבָּעִים שָׁנָה" (שם לב', יג')

"פֶּן-יֶחֱרֶה אַף-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בָּךְ, וְהִשְׁמִידְךָ, מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה" (דברים ו', טו')

"כִּי-יָסִיר אֶת-בִּנְךָ מֵאַחֲרַי, וְעָבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים; וְחָרָה אַף-יְהוָה בָּכֶם, וְהִשְׁמִידְךָ מַהֵר" (דברים ז', ד')

"וַיִּחַר-אַף יְהוָה, בָּאָרֶץ הַהִוא, לְהָבִיא עָלֶיהָ אֶת-כָּל-הַקְּלָלָה, הַכְּתוּבָה בַּסֵּפֶר הַזֶּה" (שם כט', כו')

ומהו אם כן "חרי" בסתם, ללא "אף"?

בעניין זה כתב המלבי"ם: זה ההבדל בין ויחר אף שיוצא לזולתו, ובין חרה לו ששב אל עצמו, כמו (בראשית ד, ה) ויחר לקין ויפלו פניו (מלבי"ם שמואל ב', ו'). ומכאן נלמד ש-חרה הנו משהו שקורה לו עצמו, ואיננו דווקא כעס. אך לא פירש מהו במדויק שב אל עצמו? ומצאתי ברמב"ן: זה פתרונו (בראשית מ', יח') – מן הארמית שתאמר ללבן חיור, והוא הנכון. כלומר הרמב"ן קושר את סלי החורי לחיוורון, לשון חיוור. ומכאן נלמד, כי חרי סתם (בלא אף) הרי הוא מלשון ארמית של חיוורון, ויכול להוא להתפרש לכל הרגשות המביאים לחיוורון: כעס, עלבון, בושה וכן על זה הדרך. וראיה לכך מצאתי ברש"י: "ויחר למשה מאד" – נצטער עד למאוד (עיין רש"י במדבר טז', טו'). מכאן ש-חרי ללא אף במקום זה עניינו צער, ולא כעס. ומכאן דע, כי בכל המקומות בתורה בהם מוזכר חרי ללא אף, על דרך החיוורון הם, כאמור, המתעורר פעמים מעצב, פעמים מבושה, פעמים עלבון, ופעמים מכעס וכן על זה הדרך. והנה נפרטם כעת:

"וַיִּחַר לְקַיִן מְאֹד, וַיִּפְּלוּ פָּנָיו" (בראשית ד', ה'), וכן "וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-קָיִן:  לָמָּה חָרָה לָךְ, וְלָמָּה נָפְלוּ פָנֶיךָ" (שם, שם ו'). והלא זהו הפשט: נצטער, ומכאן שנפלו פניו כדרך כל האדם בשעת צערו.

וכן נאמר "וּבְנֵי יַעֲקֹב בָּאוּ מִן-הַשָּׂדֶה, כְּשָׁמְעָם, וַיִּתְעַצְּבוּ הָאֲנָשִׁים, וַיִּחַר לָהֶם מְאֹד" (שם לד', ז'), וגם כאן יש לומר כפשט הפסוק: ויתעצבו, ויחר להם – לשון צער בוודאי.

וכן נאמר: "וְעַתָּה אַל-תֵּעָצְבוּ, וְאַל-יִחַר בְּעֵינֵיכֶם, כִּי-מְכַרְתֶּם אֹתִי, הֵנָּה" (שם מה', ה'). וכי על מה ולמה יחרה-אף האחים, וכי על מה יכעסו? הלא הם אלו שמכרו את יוסף ועל מה יש להם לכעוס עליו כעת? אלא יש לומר, כפשט הפסוק: "אל תעצבו ואל יחר" – יחר לשון צער.

וכן נאמר "וַיִּחַר לְמֹשֶׁה, מְאֹד, וַיֹּאמֶר אֶל-יְהוָה, אַל-תֵּפֶן אֶל-מִנְחָתָם" (במדבר טז', טו'). וכבר כתב רש"י "ויחר למשה" – נצטער עד מאוד (רש"י שם).

וכן נאמר "וַיֹּאמֶר אַל-נָא יִחַר לַאדֹנָי" (בראשית יח', ל', וכן שם יח', לב'). ודע כי לאחר חיפושו הארוך של לבן את התרפים, מסתבר הוא שיחוש יעקב אבינו עלבון, יותר מאשר כעס. והמשך הפסוק יוכיח, שנאמר "וַיֹּאמֶר לְלָבָן, מַה-פִּשְׁעִי מַה חַטָּאתִי" (לא', לו'), מילים המבטאות עלבון על שנחשד.

וכן נאמר: "וַתֹּאמֶר אֶל-אָבִיהָ, אַל-יִחַר בְּעֵינֵי אֲדֹנִי, כִּי לוֹא אוּכַל לָקוּם מִפָּנֶיךָ" (שם לא', לה'). ואומר הרמב"ן: לא הבינותי מה התנצלות זה (רמב"ן שם), ומכאן שגם הרמב"ן מבין "אל יחר" בלשון התנצלות שאיננה מתפרשת לצד הכעס דווקא, אלא יכולה להתפרש גם על צדדים אחרים, ולא פירש הרב על איזה צד. ודע שגם כאן מתכוונת רחל לצד העלבון, שמא ייעלב אביה מחוסר הכבוד שאיננה קמה לכבוד אביה. ובוודאי שלא על צד הכעס.

הנה ראינו שפירוש "חרי" בלא "אף" על צד החיוורון מסביר את כלל המקומות בתורה בהם נאמר כך, על דרך נהירה ומסתברת הרבה יותר מכעס בדווקא, וכן נראה נכון.