הפטרת שמות

נכתב על ידי יהודה ברקאי ב-8/1/2018

 כ"ב טבת תשע"ח
בנתיבות הרואים 

 לקט מגדולי הדורות על ההפטרה

ספרדים: ירמיהו א' (א' -ב' ג') דִּבְרֵ֥י יִרְמְיָ֖הוּ בֶּן־חִלְקִיָּ֑הוּ מִן־הַכֹּֽהֲנִים֙ אֲשֶׁ֣ר בַּעֲנָת֔וֹת בְּאֶ֖רֶץ בִּנְיָמִֽן.

אשכנזים: ישעיהו כ"ז (ו'-כ"ח י"ג, כ"ט כ"ב-כ"ג) הַבָּאִים֙ יַשְׁרֵ֣שׁ יַֽעֲקֹ֔ב יָצִ֥יץ וּפָרַ֖ח יִשְׂרָאֵ֑ל וּמָלְא֥וּ פְנֵי־תֵבֵ֖ל תְּנוּבָֽה.

תימנים: יחזקאל ט"ז (א'-י"ד) וַיְהִ֥י דְבַר־ה' אֵלַ֥י לֵאמֹֽר. בֶּן־אָדָ֕ם הוֹדַ֥ע אֶת־יְרוּשָׁלִַ֖ם...

אפתח[1] שלא כדרכי בהלצה. כפי הנראה לעיל, השבת ישנן שלש הפטרות שונות, לפי שלשת מנהגי העדות השונים. ההפטרה היא שונה עד כדי כך, שאפילו הן בספרים שונים ולא כבמקומות אחרים, שהשינוי הוא בתחילה או סיום הפטרה שהן באותו ספר. ללמדך שזה מסימני הגלות, שהוא פתיחת חומש שמות, עפ"י הרמב"ן בהקדמתו מכונה חומש 'הגלות והגאולה', מיד בפרשה הראשונה מתפצלים המנהגים לשלשה נוסחאות שונים...

הפטרת הספרדים – דברי ירמיהו

קישרה של ההפטרה לפרשה

מקור מנהג זה הוא עפ"י האבודרהם. הקשר לפרשה נראה עפ"י לפי שמדבר בגלות הראשונה היא גלות בבל, ופרשתנו היא הפותחת בכניסה ל'אבי הגלויות' היא גלות מצרים. הקשר נוסף הוא מינויו של ירמיהו לנביא, ובפרשתנו בחירתו של משה ל'אבי הנביאים', אלא אם נשאל מדוע נבחר מינוי של ירמיהו דוקא כנגד זו של משה, תהא התשובה בגלל המשותף בענין הגלות כפי שכתבנו. טעם נוסף הוא בהקדם דברי הרוקח בתחילת שמות: סדר החומשים בראשית, אין ראשית אלא ישראל (ויקרא רבה ל"ו ד'), קודש ישראל לה' ראשית תבואתו (ירמיהו ב' ג'. הפסוק מהפטרתנו) ואלה שמות בני ישראל. וכן בראשית, כן שמות בני ישראל, מחשבתו של ישראל קדם לכל ובזכותו נברא העולם, בראשית ברא אלה תולדות השמים  והארץ בהבראם, ואלה שמות בני ישראל, את כל אלה ידי עשתה ויהיו כל אלה (ישעיהו ס"ו). עכ"ל הרוקח. מדברים אלו נלמד על קשר ושייכות בין בראשית לשמות. הנצי"ב בפתיחתו לחומש מבאר שספר שמות הינו המשך ישיר לבראשית באשר מגיעה לידי גמר סדר הבריאה. הוא מביא גם דרשת חז"ל (בראשית א' ו') בראשית, בשביל ישראל שנקראו ראשית [כמובא בדברי הרוקח לעיל]. פירוש, תכלית העולם בכלל הוא שתהא אומה אחת חלק ה' עמו... [עכ"ל הנצי"ב]. 

דמותו של ירמיהו והיותו מוכן לנבואה

במדרש פסיקתא רבתי (כ"ו ויהי בעת. כמו"כ מובא בילקוט שמעוני ירמיהו רמז רס"ב) ...ירמיה הנביא היה מתנבא עליה ברוח הקודש. הוא היה אחד מארבעה בני אדם שנקראו יצורים, הראשון הוא היה אדם הראשון הה"ד וייצר ה' אלהים את האדם וגו' (בראשית ב' ז'), השני הוא היה (ישעיה) [יעקב] דכתב ביה (אומר) [כה אמר ה'] בוראך יעקב ויוצרך ישראל וגו' (ישעיה מ"ג א'), השלישי [הוא היה ישעיה דכתיב ועתה אמר ה' יצרי מבטן (שם מ"ט ה') הרביעי] הוא היה ירמיה דכתב (ירמיהו א' ה') בטרם אצרך בבטן ידעתיך. על תיאור זה מפרש הרד"ק ואלו דבריו הקדושים: ...וענין 'בטרם אצורך' כתב אדוני אבי כאשר ברא היסודות ארבעה ידעו בכח הטבע, ואח"כ הוציאו לפועל, וכן אמר ישעיהו (מ"ח ט"ז) מעת היותה שם אני, בכח היסודות הייתי מזמן שהיתה 'עת' בעולם, ועתה הוציאני מכח לפועל ושלחני ברוחו. או פירוש [ובפירוש זה עוד קשר לפרשתנו במינויו של משה] כמו 'ידעתיך בשם' (שמות ל"ג י"ב) שאמר למשה, ומורה עליו ובטרם תצא מרחם הקדשתיך, מלשון קדושה, וידעתיך מלשון גדולה. [אמנם כעת עונה לשאלה המתבקשת] ולפירוש הראשון יש לשאול, והלוא כל הנביאים והצדיקים וכן הרשעים בטרם הבראם ידעם והכירם?! [התשובה] אך יורה זה שאביו ואמו נזהרו בקדושה וטהרה בעת ההריון שיהיה הנביא מקודש. [מביא דברי הרמב"ם במורה נבוכים (ח"ב פרק ל"ב) האומר שכל נביא צריך 'הכנה טבעית' בזמן יצירתו יחד עם 'התלמדות' כלומר 'עבודה' רוחנית של הנביא, וא"כ להבנה זו בהכנת הנביא, מדוע דוקא לירמיהו שמעת הולדתו הוכן לדרגה גבוהה? עונה הרד"ק] ונוכל לומר לפי שידע האל יתברך שירמיהו יסרב בשליחות האל, הודיעו כי הוא מוכן לנבואה מן הבטן, כדי לחזק לבו ללכת בשליחות האל. [וכאן קשר ישיר לפרשתנו] ואם תאמר והלא משה רבינו ע"ה היה מסרב ג"כ בשליחות האל ולא אמר לו כן, הנה הראה לו אות גדול לחזק את לבו, והוא אות הסנה, והאותות האחרים שנתן בו יכולת לעשותן לפני פרעה. [תשובה נוספת] וגם נוכל לומר כי משה רבינו כבר ידע מזה מעצמו, כי חכם גדול היה, וידע כי בעיקר יצירת האדם יש הכנה טבעית לנבואה למי שהוא עתיד להתנבא. ולא זה בלבד אלא כל חכמה וכל טבע שיש באדם שהוא גובר בו, יש לו קצת הכנה בו בעיקר היצירה, יגבר בה עם ההלמדות...עכ"ל הרד"ק.

על דברים האחרונים אלו של הרד"ק על ההכנה הטבעית לאדם המוכן לנבואה, מצינו הגדרה נפלאה בענין כח נבואתם של ישראל בעקידת יצחק לרבי יצחק עראמה (שער ל"א פרשת ויגש) ....והנה אין ספק כי לצורך הכרחיות הזה ייעדו כל הנביאים פה אחד להשיב שבות האומה הנבחרת הזאת אל מכונתה, ולהחזיר נשמות הנבואה לפגרי אנשיה והחיות רוח הקודש בקרבם, יקדים ה' שנית ידו להשיב יסודי הבנין לאיתנן ולקבץ נדחיהם ולא ישאר אחד.

היצר הרע מתחפש בלבוש 'טוב'

ויאמר ה' מה אתה רואה, ויאמר סיר נפוח ופניו מפני צפונה...ויאמר ה' מצפון תפתח הרעה...

ביערות דבש לרבי יהונתן אייבשיץ (ח"א דרוש ה') מבאר ענינו של הסיר הנפוח אותו רואה ירמיהו, ואלו דבריו הקדושים:  והוא אמר במשל, כי היו מהלכים בקרב הארץ הרע והטוב. והטוב הלך במלבושים טובים בעצמותו טובו, וכן הרע במלבושים רעים ומגואלים בעצמותו של רע, ובכל מקום שבא הרע, ברחו האנשים ממנו, כי עצם רעתו מכירים, ואין לן בצלו ואין דובר עמו דבר. ולעומת זה הטוב, רבים שחרו פניו, וכל המרבה להדבק עמו, הרי זה משובח. ודבר זה היצר מאוד להרע, ויחשוב מחשבת רשע, להיות יודע כי טבע טוב להטיב לזולתו, לא יבצר ממנו דבר. בא אל הטוב בבקשה שהולך לדרך, ויבקש ממנו שאל ימנע טוב להשאיל לו על שעה שתים, בגדיו הנאים, והוא ילבש בגדיו הצואים. והטוב היותו טוב בעצמותו, לא יכול להשיב פניו ריקם, ויעש כן. והרע שהוא בעצמותו שקר וכזב, לא נתן הבגדים הנאים עוד להטוב, ומאז והלאה הרע הולך בבגדים נאים השייכים להטוב, והטוב בבגדים רעים השייכים להרע. וגלל [כלומר, ובגלל] כן כאשר בא הרע העירה, כל העם יכבדוהו וינשאוהו מכל, כי ראו בגדיו בטוב, אבל תוכו רע ויגרום להם

רעות רבות, ולהטוב, ברואם כי הוא לובש בגדים רעים, הרחיקו ממנו כמטחוי קשת, ועי"כ אבדה טובה רבה. ולכך יצה"ר אילו היו מסיימין להמון שהוא רע, לא היו שומעים בקולו כלל, אבל הוא בא בבגדים נאים, ודבריו לשם שמים, ותוכו רע. וזהו החלי בעו"ה [בעוונות הרבים] להטעות בני אדם.

וזהו שאמר ה' מה אתה רואה? ויאמר סיר נפוחוהוא יצה"ר כולו נפוח ותוכו הבל הבלים, ואמר ופניו מפני צפונה – הרצון, הפנימיות שלו שהוא תכלית הרע וארס נחש להמית לאדם, צפון וטמון, ואין בני אדם מכירין אותו.

ויאמר ה' הטבת לראות, כי מצפון תפתח הרעה – כי ודאי מתחילה אלו היו יודעים שהוא רע, לא היו נגשים אליו, רק הוא צפון ובגדים בגדי טובים כהנ"ל [במשל]. ולכך אמר 'תפתח' כי זה מתחילה, אבל אם כבר נפתה אחריו, אעפ"י שאחר כך מרגיש ברעתו, מכל מקום כבר נמשך וכרוך אחריו למאוד.

[הטעיית היצר במחלוקת 'לשם שמים']

[לפני דברים אלו כתב היערות דבש אחד מהענינים בהם מכשיל יצה"ר את האדם ב'לבוש הטוב' שהוא נראה, ואלו דבריו] ...דרכו של יצה"ר לילך לאט לאט...ובתחילה בא בכוונה לשם שמים וכל מעשיו לשם מצוה. הן בענין מחלוקת יבוא [ויאמר לאדם], מחוייב אתה לקנאות קנאת השם וכדומה, עד שמביא אש וקטטה בלבו, ואח"כ דמיא למים הזדונים השוטפים בזעם, כמאמרם (סנהדרין ז' ע"א) דדמיא ל'בידקא דמיא' [נהר העולה על גדותיו, בתחילה נוזלים ממנו מים כצנורות קטנים, אך אם אין סותמם, הרי שיהיה שם שטף מים גדול שיציף את שדותיו ויהרסם], ולכן צריך שמירה ביותר, כי באמת ראוי להתקנאות בעושי עוול, אבל מבלי להרבות במחלוקת, וכמו שכתב הרמ"א (יורה דעה סוף סימן של"ד, וחושן משפט י"ב א') מיום שגברו בעלי זרוע, אי אפשר להעמיד הדת על תילה. וכן ראוי לכל איש ירא חטא לשקול בפלס בטרם יכנס במחלוקת, אף שהיא לשם שמים, לבל יהיה ח"ו אח"כ דמיא ל'בידקא דמיא'. וזהו מאמר דוד (תהלים ל"ב ו') על זאת יתפלל כל חסיד וכו' רק לשטף מים רבים אליו לא יגיעו, כי החסיד הוא לקנאות ברשעים ולהתגר בם, אבל יתפלל שלא יהיה דמיא 'לבידקא דמיא'.

וכלל אמרו חז"ל (אבות ה' י"ז) איזה מחלוקת לשם שמים - מחלוקת הלל ושמאי, וכל זה בתורה, וזולתו אין כאן שיחול עליו לשם שמים, כי אף שהוא לשם שמים, תמיד הסט"א יש חלק בו, וסופו רע בעו"ה [בעוונות הרבים], והוא דרך היצה"ר לומר שהוא לשם שמים וכן מתעה לאדם בכל דרכיו.

[בהמשך דבריו כותב רבי יהונתן אייבשיץ את הדרך להנצל מהטעיה זו] ולכן יש לאדם מאוד להתבונן ולהשמר מפח יקוש של יצה"ר, וזהו אי אפשר כי אם בלמוד תורה, והעיקר שילמד כל אדם, הן תלמיד חכם, הן עם הארץ, איש ואשה, דף אחד בכל יום מספרי מוסר כל אדם לפי ענינו של"ה, או שארי ספרי מוסר...וזה יהיה לאדם ממש לחומה בצורה, שלא בקל ילכדהו מלך זקן וכסיל, כי תחבולותיו רבות. עכ"ל הרב יהונתן אייבשיץ זיע"א.

[הערה נפלאה מענין המנעות ממחלוקת]

ראיתי בספר חוט המשולש לתולדותיו של חחת"ם סופר (נדפס תרס"ח, מהדורה חדשה ירושלים תש"ע) זיע"א הערה-הארה נפלאה בענין בריחה ממחלוקת וזלה"ק של העורך הרב שלמה סופר זצ"ל: שמעתי...דבר נאה ומתקבל: כאשר יצא הגר"א מווילנא ז"ל ועמו גדולי תלמידיו לרדוף כת החסידים עד חרמה...באו ג"כ אל הגאון החסיד רך בשנים ואב בחכמה רבי זלמן מוולאזין ז"ל [(אחיו הצעיר של ר' חיים מוולז'ין זלה"ה) נפטר בגיל צעיר. תולדותיו ודברי תורה חריפים ממנו, נחרטו עלי ספר תולדות אדם], שהיה תלמיד חביב מאוד לרבו הגר"א ז"ל ובקשו ממנו שגם הוא יחתום על החרם...אבל לא אבה לשמוע להם, ותמהו עליו מאוד באמרם, אם רבינו הגדול יצא בראש, ומי רואה אותו ולא יוצא אחריו?!

והשיב להם, שמעו נא דברי: בתורה הקדושה בעקידת יצחק כתיב: ויקרא אליו מלאך ה' מן השמים ויאמר אל תשלח ידך אל הנער ואל תעש לו מאומה'. ותמוה הדבר, מה לו למלאך אל אברהם, הכי הוא ציוה לו לעקוד את בנו, ושעתה חוזר מדבריו, הלא מפי הקב"ה בעצמו שמע: קח נא את בנך והעלהו לעולה, ואיך ישמע כעת למלאך שלא לעשות לו מאומה?! ואם בכ"ז [בכל זאת] שמע אברהם אבינו ע"ה לדבריו, נשמע מזה שלא לשחוט אדם יכולים לשמוע גם ממלאך, אבל לשחוט אדם, צריכים לשמוע דוקא מהקב"ה בעצמו! וכן הדבר הזה, אם כי רבינו רבי אליהו דומה למלאך ה' צבאות, אבל לשחוט אדם צריכים לשמוע דוקא מהקב"ה עצמו... 

הפטרת האשכנזים – הבאים ישרש יעקב

מנהג האשכנזים מובא בדברי הלבוש[2] (סימן תרפ"ה. מן הענין לציין שבסימן תצ"ג מבאר באריכות ענין קריאת הפטרת 'הודע את ירושלים' שייכותה לפרשת שמות, הטעם שנהגו שלא להפטיר בה כלל).

בספרו של רבי יעקב קראנץ המגיד מדובנא על ההפטרות כוכב מיעקב, ביאר יסוד באמונה ואלו דבריו הקדושים:    ... דע כי אלקינו יתברך לפעמים תהיה מתת נדבתו הטובה גלויה וידועה כמו איש אשר יתן לו האלקים עושר ונכסים וכבוד וכדומה, מה שעיני הכל רואות כי מתת אלקים היא לטוב מועיל. ויש אשר הקב"ה יעסוק עמו בטובתו באמצעות שונות הנראות לעין איש דלו"ת ורעו"ת [מליצה עפ"י חלום פרעה] אין דן דינם למזור, אך הוא יתברך יודע טוב פעולתם ותכליתם ותועלתם. ממש כאשר החייט השלם יקח חטיבת היריעות ממיני משי ורקמה ויחתוך אותה לנתחים לעשות מהם לבושי פאר והדר, והסכל כשיראה זאת יחשוב אותו למפסיד ומקלקל...כן ממש עילת כל העילות יתברך אין חקר לתבונתו ואין ביד נברא לשער כוונה העמוקה המכוונת בפעולתיו הרמים והנשגבים, כי לפי הבחנתנו והשכלתנו בהם נראים לפעמים מרים כלענה, הן הנה הסיבות ועילות צומחות אחריהן טובות וברכות נשגבות, רק ההכרח כי רעות  יקדמו להטובות כחרישה וזריעה המוקדמים לקצירה...והוא שיאמר הנביא הבאים ישרש יעקברוצה לומר כל מה שבא ועבר על יעקב, היה בבחינת השרשה. יציץ ופרח ישראל - אשר מהענינים ההם הסתובב הצלחת ישראל ויצמח ויפרח קרנם בכבוד [בב"א]. עכ"ל המגיד מדובנא. 

דימוי המצוות כזריעה ופריחה

בספר תורה אור של אדמו"ר הזקן מחב"ד - רבי שניאור זלמן מלאדי זלה"ה, מבאר את הדימוי של ביאת ישראל למצרים להשרשה באדמה, וצמיחתה. וכך כתב בפרשתנו (שמות ד"ה הבאים ישרש יעקב יציץ ופרח ישראל (ישעיה כ"ז ו')): הנה צ"ל [צריך לבאר] השייכות בחינת השרשה לביאת מצרים...הנה על המצוות נאמר...שהן בחינת לבושין שכל אחד מישראל צריך לקיים כל התרי"ג מצוות...וכשחיסר מצוה אחת חיסר לבוש [זאת אחת הסיבות לאמירת 'לשם יחוד' לפני כל מצוה, בשם כל ישראל] ...וכן בלשון הפסוק נאמר (הושע י' י"ב) זרעו לכם לצדקה...אשריכם זורעי על כל מים...וכמשל הזריעה שרוב מיני זריעה הוא זרעוני גינה שאינן נאכלין שהוא רק גרעין שאין בו שום טעם מאכל, וכשנזרע הגרעין בארץ ומתלבש בו כח הצומח שבארץ, נצמח מזה פרי מאכל, הגם שלא היה עצם הגרעין בחינת מאכל כלל...וכמו כן הוא מעשה המצוות שירדו ונתלבשו בדברים גשמיים, כמו תפלין על קלף גשמי וציצית מצמר גשמי וכדומה בשאר המצוות, וכשאיש ישראל מניח אותם על ראשו נתהוה בחינת גילוי אלקותו...וזהו דוקא כשאיש ישראל מניח אותם על ראשו, מה שאין כן כשמונחים על השולחן לא נתהווה מזה שום גילוי כלל הגם שמצח האדם הוא ג"כ דבר גשם כמו השולחן...והיינו כמשל כח הצומח שבארץ שלא בכל מקום נצמח הפרי ובמדבר אינו נגדל צמחים כלל, כמו"כ לישראל נאמר (מלאכי ג' י"ב) כי תהיו אתם לי ארץ חפץ...ע"י ישראל דוקא במעשה הגשמיים יוכל להתהוות בחינת צמיחה הנ"ל...

וזהו הבאים ישרש יעקב, היינו השרשה למטה הוא בחינת המצוות שירדו מבחינת רצה"ע [רצון העליון] להתלבש בדברים גשמיים הוא בחינת יעקב יו"ד עקב. בחינת יו"ד שירדה בבחינת עקב למטה, וע"י זה יציץ ופרח ישראל, להיות בחינת צמיחה מההעלם אל הגילוי וכו', וזהו זורע צדקות מצמיח ישועות. [ראה מהר"ל נצח ישראל ל"ב, ל"ט]. ע"י הזריעה בחינת המצוות וצדקה שכ"א נותן הוא רק לזכותנו, כי כי בודאי הקב"ה בעצמו היה יכול לפרנסם ואינו אלא לזכותנו, להיות מצמיח ישועות בחינת צמיחה מההעלם אל הגילוי ע"י מעשה המצוות...וכמו"כ ע"י לימוד בתורה שירדה ג"כ להלבש בענינים גשמיים נעשה ג"כ מזה בחינת צמיחה, ולכן אמרו רז"ל [פסחים נ' ע"א] אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו...להיות תלמודו בידו דוקא, אז נעשה מזה בחינת צמיחה, גלוי רב למעלה הרבה מבחינת ההשגות...וזהו ישרש יעקב שהיא ע"י בחינת שרישה וקליטה בחינת יעקב שהוא בחינת תורה ויקם עדות ביעקב וכו' (תהלים ע"ח ה') תתן אמת ליעקב וכו' (מיכה ז' כ') ואין אמת אלא תורה (ירושלמי ר"ה ג' ח'). הנה ע"י זה יציץ ופרח ישראל בחינת גלוי בחינת לי ראש כנודע. וזהו ומלאו פני תבל תנובה. תנובה הוא ענין הפרי, גם תנו בה (להיות נקלט) בבחינת תבל שהוא בחינת כנסת ישראל הנקראת 'ארץ חפץ', להיות נקלט ונשרש בה בבחינת גילוי הוא ע"י בחינת יעקב וישראל הנ"ל...

להפטרת התימנים - הודע את ירושלים

יסוד מנהג התימנים הוא עפ"י הרמב"ם. סוף ספר אהבה 'סדר תפלות כל השנה', בו מובא גם סדר הפטרות לשנה כולה.

להפטרה זו פנינה זוהרת, מרגלית שמצאתיה בחסד ה' יתברך בחבור שיצא לראשונה מכי"ק[3] (ירושלים תשע"ב. חלק חדש עה"ת נוסף על הפנים יפות) לבעל ההפלאה (רבי פינחס הורוויץ זלה"ה) בפרשת ויחי. אמנם מאמר זה יסודותיו בחלקה הפנימי של התורה, רק מבקש להראות כי אפילו בדברים הנראים קשים (ולכן רוב העדות לא מפטירות כלל הפטרה זו) טמון קדשי קדשים., וזלה"ק:

וענין עדי עדיים [יחזקאל ט"ז ז' רְבָבָ֗ה כְּצֶ֤מַח הַשָּׂדֶה֙ נְתַתִּ֔יךְ וַתִּרְבִּי֙ וַֽתִּגְדְּלִ֔י וַתָּבֹ֖אִי בַּעֲדִ֣י עֲדָיִ֑ים] כתבו המקובלים...[כך בנדפס כנראה חסר מכי"ק וחע"ד] שיש בבטחון ארבע מדרגות, והוא במוחין ובדעת, ב' מוחין הוא בשם י"ה, ובדעת יש ב' בחינות, וזהו האמונה והבטחון שנשאר לעולמים, כמו שנאמר (בשלח ט"ו ב') עזי וזמרת יה, עיין מה שכתבנו שם. [חבור המוכר עה"ת] ואמרו (עירובין י"ח ע"ב)" די לעולם שישתמשו בשם י"ה. אבל ו"ה יתוקן לימות המשיח, כמו"ש (ישעיהו י"א ט') כי מלאה הארץ דעה...כמים לים מכסים, כמו שהיה בים. וב' פעמים עד הוא קמ"ח, וזהו שאמרו (אבות ג' י"ז) אם אין קמח אין תורה, ויבואר במקום אחר [פנים יפות יתרו י"ט כ"א] וב' פעמים קמ"ח הוא צו"ר [גימטריה]. וזהו שאמר ישעיהו (כ"ו ד') בטחו בה' עדי עד – רוצה לומר, ד' פעמים ע"ד, ואז ביה ה' שלם צור עולמים. עכ"ל ההפלאה זיע"א.

[הרחבה וביאור לדברים אלו של הפנים יפות]

בהערות המלבה"ד כתב עפ"י פירושו של המחבר להגדה: ...'ורב' – כמה שנאמר וכו' ותבואי בעדי עדיים. כתב האר"י ז"ל (שער הכוונות פסח פ"ג) שהוא שני פעמים ע"ד. ירמוז בזה כי שני פעמים ע"ד בגימטריה פס"ח [מאה ארבעים ושמונה], והוא מקום הבטחון כנודע, וכן הוא אומר בטחו בה' עדי עד, כי בטחון גימטריה עד עם הכולל [שבעים וחמש].

 [זהר וארא כ"ב ע"א וזלה"ק: רבי אבא פתח בטחו בה' עדי עד, כי ביה ה' צור עולמים (ישעיהו כ"ו ד'). בטחו בה', כל בני עלמא בעיין לאתקפא בקודש אבריך הוא, ולמהוי רחצנו דלהון ביה. אי הכי, מהו עדי עד? אלא בגין דיהא תוקפא דבר נש באתר דאיהו קיומא וקשורא דכולא, ואקרי עד, והא אוקמוה כמה דאת אמר (בראשית מ"ט כ"ז) לבוקר יאכל עד.

תרגום וביאור עפ"י ה'מתוק מדבש':  כל בני העולם צריכים להתחזק בהקב"ה ולעבדו ולקיים מצוותיו, ולהיות בטחונם בו...ומקשה, אם כוונת הפסוק כפשוטו שצריכים לבטוח בה', א"כ מהו עדי עד שפירושו לעולם, הרי זה פשוט שהאדם צריך לבטוח בהקב"ה בכל יום ובכל שעה שיזמין לו כל צרכו?! ומתרץ, כוונת הכתוב עד כדי שיהיה חוזקו ובטחונו של האדם בהקב"ה, במקום שהוא [גבוה מאוד בעולמות הרוחניים, בלשוננו] והוא נקרא עד...וכנודע ששם אכדט"ם שבגימטריה ע"ד הוא שם הבטחון...ע"כ מהזה"ק עפ"י המתוק מדבש.

בספר דרשות בית ישי לרה"ג הרב שלמה פישר שליט"א (דרוש לל"ג בעומר סימן ח') בו הוא מבאר ענין שם אכדט"ם שהוא למעשה שם 'אלקים' בחלוף אותיות, היינו ה'א' נשארת כמות שהיא וכמו"כ ה'ם' בסוף השם. שלשת האותיות האמצעיות 'לה"י' מתחלפות באותיות 'כד"ט' שהן האותיות הקודמות להן בסדר הא"ב. עוד הוסיף שם כדברנו כאן ובעניננו, וזלה"ק: כי השם אכדט"ם בכללותו עולה בגימטריה ע"ד, והוא שם הבטחון, כמו שכתוב בטחו בה' עדי עד...עכ"ל .     הרוצה לטעום עוד מ'יערת דבש' זו יעיין בכל הדרשה שם.

והוא האמנה ללכת במדבר, כדכתיב (ירמיהו ב' ב') זכרתי לך חסד נעוריך וכו' לכתך אחרי במדבר וגו'...זהו שסיים הכתוב [יחזקאל ט"ז ו', בהפטרתנו] בדמיך חיי, דמי"ך הוא בגימטריה ע"ד. וידוע [עיין בדברי הפלאה בחבורו לתורה פנים יפות בשלח ט"ו ב'] כי ביציאת מצרים נתקן שם י"ה, כמו שאמר (בשלח שם) עזי וזמרת יה וגו'.  ולעתיד לבוא, כשיהיה השם שלם [נראה שכונתו שם יקו"ק] ואז יהיה ד' פעמים ע"ד, כנגד ד' עולמות, שיהיה השם שלם והכסא שלם, וד' פעמים ע"ד גימטריה צו"ר [כמובא לעיל בסוף דברי הפלאה בחבורו זה מהכת"י]. וזהו שאמר בטחו בה' עדי עד, שהוא מקום הבטחון שנתקן כבר, כי בי"ה ה' צור עולמים, כי לעתיד יהיה השם שלם, כמו שאמרו (תנחומא סוף כי תצא, וברש"י סוף פרשת בשלח) בפסוק כי יד על כס יה וגו'. עכ"ל ההפלאה בביאורו להגדה, כפי שהביא המהדיר בהערותיו לפנים יפות תנינא מכי"ק.

יה"ר שיזכני ה' יתברך ללמוד ולהבין בכל חלקי תורתו הקדושה, והלמוד יהיה לשמור ולעשות ולקיים את כל דברי תורתו יתברך באהבה וביראה, יחד עם כל ישראל, עדי נזכה לגילוי שמו יתברך בהארה.



[1] בראשית הדברים, בגליון זה אשתמש הרבה בספר מה שהיה הוא שיהיה, לרב אליהו וולף שליט"א (בולטימור ארה"ב) על הפטרות השנה, לכן לא אפרט בכל מקום שאביא ממנו.

הגליון נערך לרפואת ולזכות אמי חוה בת לאה בתושח"י. לעילוי נשמות אבי מורי ר' מנחם אהרן ב"ר טוביה, חותני הרב מנחם ב"ר יצחק (חבה) אשתו זהבה בת רבקה ובנם יצחק משה ז"ל. לעילוי נשמות הרב חיים קלמן ב"ר נתן נטע (שלנגר) זצ"ל ולעילוי נשמת הרה"ג הרב אהרן יהודה לייב בן הרב נח צבי זצוק"ל.

[2] הלבוש מבאר סדר הפטרות השנה בכמה סימנים שונים. רפ"ד (בהלכות שבת, דיני ההפטרה וברכותיה) סימן תרס"ט (סוף הלכות לולב) סדר הפטרות בראשית עד מקץ. בסימן תרפ"ה (סדר ארבע פרשיות) מבאר הפטרות ויגש עד סוף בראשית, חומש שמות, והפטרות של ויקרא וצו. בסימן תצ"ג (סוף הלכות פסח, דינים הנוהגים בימי העומר) הפטרות משבת שאחר הפסח עד פרשת במדבר הסמוכה לשבועות. סימן תקמ"ט (להתענות ד' צומות) מהפטרה שבת שלאחר שבועות עד שבת ראש חודש מנחם אב.

[3] אכיר ואוקיר טובה לעורכה מחדש של סדרת פנים יפות עה"ת, הרב אברהם יוסף גראס שליט"א מירושלים עיה"ק, אשר בנוסף לההדרתו את החבור המופלא הנ"ל, בהוספות מכל חלקי 'ההפלאה' וביאורים נוספים, גילה אור כי"ק של חבור זה לראשונה, וקרא שמו פנים יפות מהדורה תניינא.

להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן

חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
תגובות ודיון על החידוש (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה
ציורים לפרשת השבוע