הפטרת ויחי

נכתב על ידי יהודה ברקאי ב-28/12/2017

י"א טבת תשע"ח 
בנתיבות הרואים 

 לקט מגדולי הדורות על ההפטרה

 

מלכים-א' ב' (א'-י"ב): וַיִּקְרְב֥וּ יְמֵֽי־דָוִ֖ד לָמ֑וּת וַיְצַ֛ו אֶת־שְׁלֹמֹ֥ה בְנ֖וֹ לֵאמֹֽר.

מבנה הציוויים של דוד לשמירת התורה

וְשָׁמַרְתָּ֞ אֶת־מִשְׁמֶ֣רֶת׀ ה' אֱלֹהֶ֗יךָ לָלֶ֤כֶת בִּדְרָכָיו֙ לִשְׁמֹ֨ר חֻקֹּתָ֤יו מִצְוֹתָיו֙ וּמִשְׁפָּטָ֣יו וְעֵדְוֹתָ֔יו כַּכָּת֖וּב בְּתוֹרַ֣ת מֹשֶׁ֑ה לְמַ֣עַן תַּשְׂכִּ֗יל אֵ֚ת כָּל־אֲשֶׁ֣ר תַּֽעֲשֶׂ֔ה וְאֵ֛ת כָּל־אֲשֶׁ֥ר תִּפְנֶ֖ה שָֽׁם. בפירוש האברבנאל לפרקנו מפרט את חלקי הציווי לשמירת התורה של המלך, ואלו דבריו: שישמור משמרת האלקים כעבד נאמן שומר אדוניו ללכת בדרכיו במדות האלקיות, כמו שדרשו חז"ל (סוטה י"ד ע"א) מה הוא רחום אף אתה היה רחום וכו'. ומלבד המדות האלה אשר יגזרם השכל האנושי עוד צוהו לשמור חקתיו - והם המצוות שלא נתגלו טעמיהם. ומצוותיו - והם אשר נזכרו בתורה עם טעמיהם במה שהם בין אדם למקום, כתפילה ותשובה והאמונה ודומיהם. ומשפטיו - והם הדינין שבין אדם לחבירו. ועדותיו - הם המצוות שטעמם להעיד על עדות הנסים והנפלאות שנעשו לאבותינו, כגון שבת ומועדי ה' שהם כולם לזכרון נפלאותיו ודומיהם. ואמר ככתוב בתורת משה – לומר שלא יחשוב שלהיותו מלך יהיה פטור מהמצוות ומיקל בהם ויפעל מה שירצה כפי הרצון והיכולת המוחלט, אבל ישמור המצוות כולם ככתוב בתורה משה לא יסור ממנה, וכמו שציוה עליה המלך [יתכן שהאברבנאל בכוונה השתמש כאן בכינוי מלכות כלפי הקב"ה, כדי להדגיש למלך בישראל שידע כי יש מלך מעליו.] באמרו ולבלתי סור מן המצוה ימין ושמאל (דברים י"ז כ'). ואמר דוד משבח עצמו לזה (תהלים י"ט י"ב) גם עבדך נזהר בהם...

למען תשכיל את כל אשר תעשה...ר"ל שבעשיית המצוות יקנה חכמה ודעת וישכיל בשכל טוב כל אשר יעשה, כי התורה תלמדהו הדעות האמתיות והמדות המשובחות והמעשים הנאים כולם. ויהיה 'תשכיל' מושך עצמו ואחר עמו [ביטוי המופיע הרבה בפרשנים הקדמונים, כלומר גם המילה עצמה במיקומה בכתוב, וגם הסמוכה לה. בפסוקנו מבאר האברבנאל] למען תשכיל את כל אשר תעשה [זו משמעות 'עצמו' כלומר כפי המשמעות במבנה הכתוב עצמו, אמנם גם משמעות על המשך הכתוב אח"כ] ותשכיל את כל אשר תפנה שם, כלומר כל אשר תבקש שם בתורה, תשכיל. [כעת תוכחת גדולה שכל החכמות אפשר למצוא בתורה] ואפשר לפרש מלת שם [ואת כל אשר תפנה שם], שהיא תהיה גזירת המאמר, יאמר למען תשכיל את כל אשר תעשה, ואל תחשוב שיש מדות שלא ימצאו ולא תוכל ללמדם בתורת האלקים, אינו כן! – כי כל אשר תפנה ותבקש תמצאהו שם, לא יחסר כל בה, ולא תצטרך לחכמה פילוסופית ולא לחקירה חוץ ממנה...עכ"ל האברבנאל.

החיוב הנלמד לכל איש ישראל מצוואת דוד המלך

בהפטרת הפרשה החותמת את ספר בראשית מוצאים אנו הקשרים דומים לפרשה. ולפנינו גם הרחבת הצוואה של דוד לכל יהודי באשר הוא, בהיותו בנם של האבות הקדושים, ובהיות כל ישראל בני מלכים הם (עפ"י שבת ס"ז ע"א). כך כותב ר' מנדל הירש (בנו של הרש"ר הירש) בספרו סדר ההפטרות: ...מול יעקב ש'עושה לביתו' מעמידים את דוד המצווה את הוראותיו האחרונות. מול אבינו שקרבו ימיו למות, מעמידים את המלך החש שהגיע למטרה. שם התאספה קבוצת בנים סביב מיטת אביהם...[כאן] רק על בן אחד. שם שומעת קבוצת הבנים את הצוואה הקדושה, את דבר האזהרה האחרון ואת ברכת האב הקדושה. כאן הוא האחד, שכבר נמשך לשבת על כסא אביו המלך...הדאגה האחרונה גם פה וגם שם, היא להזכיר את התנאי בל יעבור אשר בקיומו תלוי שגשוגו של בית יעקב ועם ישראל. האספו! הקבצו! היו ערים לשמוע מבחינה רוחנית, ושמעו תמיד אל ישראל אביכם, הם דברי אבינו, שנשא על שפתיו לפני מותו. וחזקת והיית לאיש, העמד חזקך במבחן, בכך שתוכיח את עצמך כשומר אמיץ ונאמן של הנכס הקדוש שהקב"ה הפקיד בידך. קודם כל בכך שתשתדל בעצמך לָלֶ֤כֶת בִּדְרָכָיו֙ לִשְׁמֹ֨ר חֻקֹּתָ֤יו מִצְוֹתָיו֙ וּמִשְׁפָּטָ֣יו וְעֵדְוֹתָ֔יו כַּכָּת֖וּב בְּתוֹרַ֣ת מֹשֶׁ֑ה, רק אז תַּשְׂכִּ֗יל אֵ֚ת כָּל־אֲשֶׁ֣ר תַּֽעֲשֶׂ֔ה. העמידה במבחן של יראת שמים, היא לך החכמה היחידה והגדולה ביותר...הדבר שדיבר דוד המלך אל שלמה המלך, כמעט זהה לדבר משה כשקרבו ימיו למות ליורשו יהושע...הדבר אשר דיבר כאן דוד לשלמה, ואשר דיבר משה ליהושע כמטרה ודרך של יעודם, הוא הדבר ככתבו וכלשונו, אשר ציוה ה' לכל אחד ללא יוצא מהכלל מזרעו של בית אברהם כדרך חייו. כמלך כדל שבדלים, לשניהם קיימת על קרקע תורת ה' רק דרך אחת ורק חוק אחד, שאך ע"י כיבודו המהימן בלבד הם מעניקים לחייהם תוכן מלא. רק דרך אחת וחוק אחד קיים המסוגל לתת למשועבד לארעיות חולפת, הויה וקיום ומשען לנצח. לזה שרוי בגאוה בארמון המלך, כמו לזה השוכן בצריף עלוב ודל ביותר...

הרמז בציווי עשיית המשמרת לשלמה על התקנות שתיקן

וְשָׁמַרְתָּ֞ אֶת־מִשְׁמֶ֣רֶת׀ ה' אֱלֹהֶ֗יךָ...במשך חכמה סוף פרשת ויחי, כותב רבי מאיר שמחה מדווינסק: פירוש יעשה משמרת למשמרת ה'. וזהו סייגים שתיקן שלמה עירובין ונטילת ידים... [במהדורת הרב יהודה קופרמן זצ"ל ביאר שמקור הדברים הם בגמרא שבת (י"ד ע"ב) דא"ר יהודה אמר שמואל בשעה שתיקן שלמה עירובין, ונטילת ידים, יצאה בת קול ואמרה 'בני אם חכם לבך, ישמח לבי גם אני (משלי כ"ג ט"ו)] וכמו דיליף ביבמות (כ"א ע"א) מקרא (ויקרא אחרי מות י"ח ל') ושמרתם את משמרתי [אמר רב כהנא, ושמרתם את משמרתי, עשו משמרת למשמרתי...] וזה דאמר במדרש (במדבר רבה י"ט ג') חכמה לשלמה כחול על שפת הים (מלכים-א ה' ט"ו) אף חכמה גדרה לשלמה, זה הסייגים שתיקן. עכ"ל המשך חכמה.

במהדורה הנ"ל הביא השלמת דברי המדרש, שמהם מתבארת כוונת המשך חכמה בפירושו: זאת חוקת התורה, רבי יצחק פתח: כל זה ניסיתי בחכמה, אמרתי אחכה והיא רחוקה מממני (קהלת ז' כ"ג). כתוב (מלכים שם ט') ויתן אלקים חכמה לשלמה וכו'. מהו 'כחול' רבנן אמרי נתן לו חכמה כנגד כל ישראל, שנאמר (הושע ב' א') והיה מספר בני ישראל כחול הים. אמר רב לוי, מה חול גדר לים, כך היתה חכמה גדורה לשלמה. [ע"כ המדרש] ומבאר הרב קופרמן עפ"י דברי חז"ל אלו, באמצעות חכמתו של שלמה גדר גדירות למצוות, כשם הפסוק 'ושמרתם את משמרתי' שימש אסמכתא לתקנות וגזירות דרבנן, כך פסוק בהפטרתנו 'ושמרת את משמרת ה' שימש אסמכת לתקנות ולגזירות של שלמה המלך, ולכן מצאנו שדוקא הוא תקן תקנות מפורסמות אלו.

לא אמנע טוב מבעליו, ל'משך חכמה' הגעתי עפ"י הפניית הספר הנאמרים באמת לקוט לספרי נביאים מהרב יואל יצחק גודמן שליט"א ירושלים, הוצאת פלדהיים תשס"ב.

הנלמד מאכילה משולחנו של שלמה המלך

וְלִבְנֵ֨י בַרְזִלַּ֤י הַגִּלְעָדִי֙ תַּֽעֲשֶׂה־חֶ֔סֶד וְהָי֖וּ בְּאֹכְלֵ֣י שֻׁלְחָנֶ֑ךָ כִּי־כֵן֙ קָרְב֣וּ אֵלַ֔י בְּבָרְחִ֕י מִפְּנֵ֖י אַבְשָׁל֥וֹם אָחִֽיךָ. בספר קול צופייך (ח"ב) ביאורים להפטרות לרב חיים אפרים זייציק זצ"ל (מגדולי בעלי המוסר, למד באחד מסניפי ישיבת נובהרדוק ואח"כ שימש כראש ישיבה. עלה לארץ ישראל ונפטר בירושלים תשמ"ט) כתב מעלת שלחנו של שלמה המלך ואלה חלק מדבריו שם: ותרא מלכת שבא את כל חכמת שלמה והבית אשר בנה ומאכל שולחנו ומושב עבדיו...ומשקיו ועולתו אשר יעלה בית ה' ולא היה בה עוד רוח (מלכים-א י' ד'-ה'). מה היתה הסיבה להתפעלותה של מלכת שבא? וכי כלום היה חסר לה בבית המלכות שלה ?...אך נראה לומר כי מלכת שבא התפעלה ביותר מקדושת השולחן, מן השולחן הטהור והעילאי של שלמה שהתנהל בסדר רוחני מפליא ונפלא...ברמה רוחנית ומוסרית גבוהה, עד שגם העבדים והמשרתים הושפעו מקדושתו של השולחן ומחכמת שלמה, גם הם ידעו לאכול ולשתות ולנהוג בהנהגה מוסרית, עידנו את גופם ונפשם בהיותם סמוכים על שולחנו של מלך. האדם ניכר בכוסו בכיסו ובכעסו [עירובין ס"ה ע"ב] מבחן עדינות הנפש איננו רק ביושבו על ספסלי ביהמ"ד, בין החכמים, אלא גם כיצד נראית צורתו, איך הוא מגיב בעת גירוי הטבעים...והנה גילתה מלכת שבא כי שולחנו של שלמה שווה הוא כמו הקרבת עולות, השולחן הוא המזבח ואנשיו היושבים...אנשי מעלה ועובדי ה'. ומשולחן זה שלמה התפעלה המלכה...סידור מפואר כזה של שולחן רווי בקדושה – זאת לא ראתה המלכה מעודה ולא מצאה בכל כדור הארץ...[בהמשך הביא דברי המסילת ישרים (פרק כ"ו) המאכל והמשתה שהאיש הקדוש אוכל, עילוי הוא למאכל ולמשתה כאילו נקרב על גבי המזבח]...

בין אוכלי שולחנו ראתה את ברזילי הגלעדי, וכששאלה לסיבת היותו בין המסובים בראותה כי שונה הוא מהשאר, נאמר לה כי זכה לזה בגלל הצלתו ועזרתו לדוד המלך, אביו של שלמה בעת מצוקתו. ואז נתגלה לפניה תוכן המהות של עם ישראל, מהות משפחת דוד שאינם כפויי טובה, שהם זוכרים את המיטיב עמהם ומשלמים וגומלים עמו חסד במלוא חפניים בשלימות ובהידור. מדבר זה התפעלה כל כך, ראתה לפניה תמונה שהיא נדירה בעולם הגויים, שהם שוכחים את מציליהם, הם כפויי טובה ואטומי לב. השולחן וברזילי הגלעדי הביאו אותה לידי הכרה בעם ישראל ומדותיו הטובות, עד שלא היה בה עוד רוח.

 

מה נכלל בציווי דוד לשלמה 'לאמור'?

וַיִּקְרְב֥וּ יְמֵֽי־דָוִ֖ד לָמ֑וּת וַיְצַ֛ו אֶת־שְׁלֹמֹ֥ה בְנ֖וֹ לֵאמֹֽר. אָנֹכִ֣י הֹלֵ֔ךְ בַּדֶ֖רֶךְ כָּל־הָאָ֑רֶץ וְחָזַקְתָּ֖ וְהָיִ֥יתָֽ לְאִֽישׁ.

פירוש מחודש חריף בדרך המוסר למדים אנו עפ"י דבריו של הרב שמחה בונם מפשיסחא מובאים בקול מבשר[1] (ח"א פרשת ויחי אות ו' ד"ה ויברכם) ויברכם ביום ההוא לאמור בך יברך ישראל לאמור ישימך אלקים כאפרים וכמנשה...(בראשית מ"ח כ') יראה לענ"ד ביתור הלשון, ביום ההוא לאמור. אולי י"ל כמו שפירש האלשיך הקדוש על הכתוב (מלכים א' ב') ויצו את שלמה בנו לאמור, אנכי הולך בדרך כל הארץ. ופירש, שכל זה מדברי דוד המלך ע"ה, שציוה את שלמה להיות מרגלא בפומיה לאמור 'אנכי הולך בדרך כל הארץ' ואין לו רק רגע זה. וכמו שאמר רבי רבי בונם מפשיסחא על הכתוב (תהלים ל"ט ו') הנה טפחות נתת ימי, כמו שמודד שבעים אמות חבלים, שאין בידו אלא הטפח ההוא שבתוך ידו, כן הימים של האדם, אינם רק הרגע שעומד בו. והוא שאמר רבי אליעזר (אבות ב' י') ושוב יום אחד לפני מיתתך, שאין לו אלא אותו יום. וגם אותו היום אינו אלא מקצתו, ברגע זו שעומד. וממילא תהיה התורה והתפילה כראוי ובשלימות.

וזהו הרמז, ויברכם ביום ההוא לאמור, שזאת הברכה ומוסר השכל - ביום ההוא לאמור. שיהא רגיל בפיהם לאמור ביום ההוא, שאין לו לאדם אלא אותו היום בלבד.

הפניה לדברי רבי שמחה בונם אלו מהספר הנאמרים באמת הנ"ל, המובא בד"ה 'הרמז בציווי' ודברי המשך חכמה.

[הסבר נוסף לתיבת 'לאמור']

בספר באר משה לאדמו"ר מאוז'רוב הרב משה יחיאל הלוי אפשטיין זצ"ל (מלכים בפרקנו) כתב: הכוונה באמרו לאמור, שדוד זירז את שלמה שיאמר תמיד, אני בנו של דוד, וצריך אני להתאמץ להיות כמותו. וזהו את שלמה בנולאמור, היינו שיאמר שהוא בנו.

על דברי קדשו אלו נוסיף, אמרה מבית מדרשה של חסידות סלונים (מובא בנתיבות שלום במקומות רבים ביניהם: דברים נצבים מאמר 'ושבת עד ה' אלקיך' אות ב') על הכתוב (משלי ג' י"א) מוסר ה' בני אל תמאס, היינו המוסר הגדול ליהודי שהוא בחינת 'בני' הרי אתה בן המלך, אל תמאס - אל תמאס את עצמך, אין זה מתאים לבן המלך למאס את עצמו, וזה המוסר החזק ביותר ליהודי.


[1] הספר קול מבשר הינו אסופה בשלשה כרכים של דברי רבי שמחה בונם מפשיסא, נוסף לספר קול שמחה שהוא ליקוט הישן והמקורי של תורתו. התורות נלקטו מספרי חסידות רבים. ה'תורה' שהובאה לעיל מקורה בספר 'תפארת שמואל' חסידות אלכסנדר, הרב שמואל צבי דאנציגר אחיו של 'ישמח ישראל' מאלכסנדר. 

להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן

חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
תגובות ודיון על החידוש (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה
ציורים לפרשת השבוע