הוכחת יוסף מברית מילה ולשוה"ק

נכתב על ידי יניב ב-14/12/2017

 "... והנה עיניכם ראות ועיני אחי בנימין כי פי המדבר אליכם" (בראשית מה,יב). '"והנה עיניכם רואות" – בכבודי, ושאני אחיכם שאני מהול ככם, ועוד כי פי המדבר אליכם בלשון הקודש (בב"ר). "ועיני אחי בנימין" - (מגילה יז) השוה את כולם יחד לומר שכשם שאין לי שנאה על בנימין אחי שהרי לא היה במכירתי כך אין בלבי שנאה עליכם' (רש"י). רש"י מביא מהמדרש שהמשפט "והנה עיניכם רואות" מדבר על המילה, רק שלא מובן מניין להם זאת? אלא שבמדרש זה מובן: '"גשו נא אלי ויגשו" הראה להם את המילה... "כי פי המדבר אליכם" בלשון הקודש' (ב"ר צג,י), וכן גם רש"י פירש בפס' ד': '"גשו נא אלי" - ראה אותם נסוגים לאחור, אמר עכשיו אחי נכלמים, קרא להם בלשון רכה ותחנונים. והראה להם שהוא מהול (ב"ר)'. הרי שלמדו זאת מכך שאמר להם להתקרב אליו, וכאן אומר שעיניהם רואות, לכן למדו שזה משהו שמראה על יהדותו וזה דבר שלא ראוי להראות ברבים, ולכן ביקש שיתקרבו כדי לראות. אלא שלא מובן מדוע דווקא שני דברים אלו הם מוכיחים את היותו יוסף, למה למשל לא אמר להם ד"ת שבזה ממש מוכח שהוא למד אצל יעקב? (אי אפשר לומר שזה משום שיכול להיות שהוא מגרי יעקב, ולא יוסף עצמו, כיון שאם כך אז אותו דבר המילה והשפה לא מוכיחים, כיון שגם הגרים ידעו ומלו). בפשטות נראה שלא רצה להזכיר להם ד"ת כיון שראה שהם 'נסוגים לאחור' כיון שפחדו ממנו, ולכן לא רצה להזכיר את התורה שלמד אצל יעקב, כי זה היה מזכיר להם את המכירה, כיון שמכרוהו מקנאה על היותו יושב אצל יעקב ולומד עמו תורה, כבן המובחר, שלכן גם קיבל את כתונת הפסים (שלכן בפס' נאמר "וישראל אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקנים הוא לו ועשה לו כתנת פסים" [לז,ג] שיעקב אהב אותו ולכן עשה לו כתונת פסים, ולמה אהבו במיוחד? מובא בב"ר [פד,ח]: 'רבי נחמיה אמר: שכל הלכות שמסרו שם ועבר ליעקב מסרן לו'. [גם לדעה השניה: 'רבי יהודה אומר: שהיה זיו איקונין שלו דומה לו' ודאי אין הכוונה שסתם בגלל שהוא הזכיר לו את עצמו, אלא הכוונה שראה בו דמיון לו-שהוא כעין ממשיך דרכו. כך שגם זה קשור בלימוד תורה והליכה אחר רצון ה']). לכן לא רצה להזכיר להם את קנאתם וחטאם במכירה. או שאם יזכיר את התורה, אולי הם יזכרו בפס' "וגנב איש ומכרו ונמצא בידו מות יומת" (שמות כא,טז), ויחשבו שמתכונן להתנקם בהם, שלכן מזכיר להם דברי תורה... נראה שמה שהוכיח להם ע"י ברית המילה ושדובר עברית, היה בזה כדי לרמז על שלא מתכוון להתנקם בהם. כיון ששני אלו קשורים להתרחקות מתאוות, לשון הקודש יש בה משום התרחקות מכל מילה הקשורה לרע, כמו שמביא הרמב"ם (מורה נבוכים ג,ח): 'ויש לי עוד טעם במה שנקרא לשוננו זה לשון הקודש, ואין לחשוב כי זה התפארות מצדנו או טעות, אלא זה אמת, והוא שהלשון הזה המקודש, לא הונח בו כלל שם לכלי המשגל, לא לגברים ולא לנשים, ולא לעצם הפעולה גורמת ההולדה, ולא לשכבת זרע, ולא לשתן, ולא לצואה, כל הדברים הללו לא הונח להם ביטוי ראשוני כלל בשפה העברית, אלא מכנים אותם בשמות מושאלים וברמזים' וכו'. על ברית המילה מסביר הרד"ק שזה בא להרחיק מתאוות היצר: 'ולפיכך צוהו האל באותו אבר, לפי שרוב העבירות יעשה על ידי אותו האבר לפי שהוא ראש התאות הבהמיות, וכשיבוא האדם לעשות עבירה בתשמיש אותו האבר יהיה רואה אותו האות אשר בו ויזכור מה שצוהו האל וימנע מעשות העבירה ההיא, ולא יהיה כבהמה לבעול כל אשר ימצא אלא במותר לו ולהשאיר זרע ולרפואה' (רד"ק בראשית יז,יא [וכן הובא ברמב"ן בפס' ט]). כך ששני אלו מרחיקים את האדם מקשר לתאוות, ע"י דיבור נקי ושמירת הערוה. לכן בא יוסף לומר לאחיו שאין להם מה לחשוש מפניו, כיון שהוא שולט בתאוותיו, ולכן גם אם היה כועס עליהם לא היה בא להתנקם בהם, אלא היה שולט בכעס ובתאוות הנקם. לכן אע"פ שהוא חי במצרים, מקום שמדורדר בתאוות ('מנין שלא היתה אומה באומות שהתעיבו מעשיהם יותר מן המצריים? תלמוד לומר "כמעשה ארץ מצרים...לא תעשו"'. [ספרא ויקרא יח,ג. "אחרי מות" פרשה ח]), בכ"ז לא נעשה להיות כמותם. הרמב"ן מביא שלשוה"ק היא שפה קדושה: '... וכן הטעם אצלי במה שרבותינו קוראין לשון התורה "לשון הקודש", שהוא מפני שדברי התורה והנבואות וכל דברי קדושה כולם בלשון ההוא נאמרו. והנה הוא הלשון שהקב"ה יתעלה שמו מדבר בו עם נביאיו, ועם עדתו: "אנכי", "ולא יהיה לך", ושאר דברות התורה והנבואה. ובו נקרא בשמותיו הקדושים א'ל אלקים צבאות ושד'י ויו"ד ה"א והשם הגדול המיוחד. ובו ברא עולמו (ב"ר יח ו), וקרא שמות שמים וארץ וכל אשר בם, ומלאכיו וכל צבאיו לכולם בשם יקרא, מיכאל וגבריאל בלשון ההוא, ובו קרא שמות לקדושים אשר בארץ: אברהם יצחק ויעקב ושלמה וזולתם' (רמב"ן. שמות ל,יג). נראה ששני הדברים קשורים, שלשוה"ק היא קדושה, ולכן היא קשורה עם נקיות וקדושת הדיבור שמשפיע להיות קדושים, ולכן יוסף אמר לאחיו שהוא דובר לשוה"ק ולכן הוא נקי וקדוש, ורמז להם בזה שלא יבוא לנקום בהם. נראה גם שרמז להם שהתקדש ולכן לא כועס על מכירתו, שבשני הדברים רמז לשני הדברים שעשו לו, בתחילה זרקוהו לבור, מקום שהיה מת שם, והיה שם נחשים ועקרבים ('ואמר רב כהנא: דרש רב נתן בר מניומי משמיה דרב תנחום: מאי דכתיב (בראשית לז, כד) "והבור רק אין בו מים"? ממשמע שנאמר "והבור רק" איני יודע שאין בו מים? אלא מה ת"ל "אין בו מים"? מים אין בו אבל נחשים ועקרבים יש בו'. [שבת כב,א]) שמזיקים עם פגיעה בבשר (עקיצה או הקשה), לזה רמז בברית מילה, שהיא חתך בבשר ויש בה סכנת חיים. הדבר שני שעשו לו זה שמכרוהו לישמעאלים, שלזה רמז בלשון עברית, שהלשון מבדילה בין העמים. כך בא יוסף לומר שהתעלה והתקדש על מה שעשו לו, ואינו כועס ומבקש נקמה. גם רמז בזה שעשה תשובה ממה שהוא חטא כנגדם, שהבין שזה היה לו כעונש, ולכן לא כועס עליהם אלא מבין שהוא אשם-במעשיו, שכך ברית מילה זה אות של כל בנ"י (שבנ"י מלים, ואף כל בנ"י נקראים ע"ש זה מולים [משנה נדרים ג,יא]), שבזה רמז למה שקיבל יותר מאחיו, שזה לא היה ראוי, וגרם למכירתו ('ואמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב: לעולם אל ישנה אדם בנו בין הבנים, שבשביל משקל שני סלעים מילת שנתן יעקב ליוסף יותר משאר בניו, נתקנאו בו אחיו ונתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים' [שבת י,ב]). בדיבורו בלשוה"ק רמז על מה שהוציא דיבת אחיו ("ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם" [בראשית ל,ב]), וכן שסיפר להם את חלומותיו, שבזה גרם להם לכעוס. כך שבשני אלו בא לומר שלא כועס עליהם, אלא מבין שהוא אשם שגרם לכל זה. יוסף עשה זאת כיון שאחיו נבהלו: "ויאמר יוסף אל אחיו אני יוסף העוד אבי חי ולא יכלו אחיו לענות אתו כי נבהלו מפניו" (מה,ג). לכן בא להרגיעם, ואמר "והנה עיניכם ראות ועיני אחי בנימין כי פי המדבר אליכם" (יב) שזהו שיזהו אותו כיוסף, כך שכעין המשך למה שאמר כשנגלה להם שהוא יוסף, שאז נבהלו, לכן בדבריו עכשיו רמז להם שלא יפחדו. וזהו שאומר בין ברית המילה ("עיניכם רואות") לדיבור ("כי פי המדבר אליכם"), "ועיני אחי בנימין" שבזה אומר שאין בליבו שנאה עליהם (רש"י), כיון שהמילה ולשוה"ק מרמזים על אי שנאתו, כמו שאמרנו. 

להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן

חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
תגובות ודיון על החידוש (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה
ציורים לפרשת השבוע