דוד

נכתב על ידי יניב, 26/7/2017

 'אמר ליה רב חסדא לההוא מדרבנן דהוי קמסדר אגדתא קמיה. א"ל: שמיע לך הני חמש עשרה מעלות כנגד מי אמרם דוד? א"ל: הכי אמר רבי יוחנן... בשעה שכרה דוד שיתין, קפא תהומא ובעא למשטפא עלמא. אמר דוד: מי איכא דידע אי שרי למכתב שם אחספא, ונשדיה בתהומא, ומנח? ליכא דקאמר ליה מידי. אמר דוד: כל דידע למימר ואינו אומר יחנק בגרונו. נשא אחיתופל ק"ו בעצמו: ומה לעשות שלום בין איש לאשתו אמרה תורה שמי שנכתב בקדושה ימחה על המים, לעשות שלום לכל העולם כולו על אחת כמה וכמה. אמר ליה: שרי. כתב שם אחספא, ושדי לתהומא, ונחית תהומא שיתסר אלפי גרמידי. כי חזי דנחית טובא, אמר: כמה דמידלי טפי מירטב עלמא. אמר חמש עשרה מעלות ואסקיה חמיסר אלפי גרמידי, ואוקמיה באלפי גרמידי' (סוכה נג,א-ב). נראה שמעבר לפשוטו זה בא לרמז על דוד והמקדש. דוד רצה לבנות את המקדש, אבל לא ניתן לו בשל מלחמותיו. מובא במדרש: 'דבר אחר: חייך, הם לפני כקורבנות דכתיב: "כי דמים רבים שפכת לפני" ואין לפני אלא קורבן, שנאמר: "ושחט את בן הבקר לפני ה'”. אמר לו: ואם כן למה איני בונה אותו? אמר לו הקב"ה: שאם אתה בונה אותו הוא קיים ואינו חרב. אמרו לו: והרי יפה? א"ל הקב"ה: גלוי וצפוי לפני שהם עתידים לחטוא ואני מפיג חמתי בו ומחריבו והם נצולין, שכן כתיב: "באהל בת ציון שפך כאש חמתו”. אמר לו הקב"ה: חייך, הואיל וחשבת לבנותו אע"פ ששלמה בנך בונהו, לשמך אני כותבו: "מזמור שיר חנוכת הבית לדוד”. ר' הונא בשם ר' יהושע בן לוי: אלף וחמש מאות אמה חפר דוד לעמוד על משתיתא של ארץ' (ילקו"ש נ"ך רמז קמה). הרי שדוד היה במעלה גדולה מידי בכדי לבנות את המקדש. בסוף המדרש מובא על חפירתו של דוד את השיתין, כך שנראה שבא לרמז שקשור. דוד לא בנה את המקדש, אבל לפחות בנה את היסודות למקדש, שזהו שחפר את השיתין. נראה שכיון שחפר כך אז היה חיבור לקדושה גדולה מאוד, שהיה ראוי לחיבור לתיקון השלם של העולם, שלכן המקדש לא היה נחרב כבית שלישי שאין לו חורבן. אבל אנחנו עדיין לא היינו ראויים לזה, שלכן היה מביא ח"ו שמד גמור על בנ"י, כיון שלא היתה רמה מותאמת, כך שכשהיינו חוטאים ולא היה המקדש נחרב לכפרה, וממילא ח"ו היה בא שמד. אבל מצד שני, כן היה כאן התחלה של קשר לתיקון גמור, שלכן דוד חפר את היסודות, ונקרא על שמו, כך שסימן שיש קשר אליו. נראה שזהו הדרשה, שדוד חפר את השיתין, עלו המים לשטוף את העולם. מעין הנאמר לעתיד: “וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם מכל טמאותיכם ומכל גלוליכם אטהר אתכם" (יחזקאל לו,כה). שעלה השיתין כמעין המטהר, לטהר את העולם. אבל לא היינו ראויים לזה, ולכן בא לשטוף ולאבד את העולם בעקבות זאת, כמו שאמרנו, שלא היינו בדרגה המותאמת לזה, ולכן היה מביא ח”ו בהמשך שמד לבנ”י, בזמן החורבן. לכן זרק לתהום שם ה', ששמות ה' זה התגלויות של ה', כביכול ששם ה' ניסתר כתהום שמתחת לאדמה, כעין מתחת לגלוי בעולם, ששם ה' נסתר בבריאה. ועל חרס: 'אחספא - מפני שהחרס צולל ויורד ואינו צף, כדי שירד וינוח על הנקב. ובאגדת דספר שמואל מפורש, שמצאו דוד על פני נקב התהום, וכתוב בו שהיה שם מששת ימי בראשית' (רש"י. סוכה שם). שחרס שוקע, כך כעין יורד במים ונחבא מלצוף למעלה שאדם רואהו, וכן החרס עם השם מששת ימי הבריאה, שהעולם נברא בהסתר פנים כדי שנתקנו, כך בא עם מה שמצא מימי הבריאה, כביטוי שעדיין אנו בגלגולי תיקון העולם, שעדיין לא הגענו לגילוי שם ה' כמו לעתיד לבא (שיהיה קריאתו ככתבו [פסחים נ,א]). והק"ו שנשא אחיתופל זה מסוטה, שהסוטה נסתרה מבעלה ואולי נטמאה, כך מרמז על הסתר פנים של ה' שיש בעולם, וזה קשור עם חטאינו, שכיון שאין שלמות אז יש מקום לחטא, ולכן גם מרמז לחורבן המקדש בעקבות חטאינו, שלכן צריך שלא יהיה שלמות בדרגת המקדש (כמו שאמר ה' לדוד). זה קשור בכלליותו לתיקון העולם, שזה כמו שמתירים המים המאררים את האשה לבעלה, כעין אנו שמתקנים את העולם לה'. בעקבות מעשה זה של דוד כעין ה' נסתר לגמרי, כעין בתחילת הבריאה, לכן 16 כנגד עשרת הדברות (שבהם תריג מצוות מרומזים) וששה כנגד התושב"ע, או כנגד יום השישי שבו נתנה תורה, כעין ה' נסתר לגמרי כלפני מתן תורה, שאז הארץ פחדה שמא יחזרו לתוהו ובוהו (שבת פח,א). זהו שהיה צריך להעלות כדי שיהיה מים בעולם, שהארץ תוכל להתקיים, ומים רומזים לתורה (תענית ז,א). דוד אמר תהלות שזה תורה (בתנ"ך) ובכך העלה חזרה, אבל השאיר במרחק סביר, שמצד אחד זה יחיה את העולם כראוי, ומצד שני עדיין לא ימלא לגמרי את העולם. נראה שזהו: '"שיר המעלות" - שיאמרו הלוים אותו על חמש עשרה מעלות היורדות מעזרת ישראל עד עזרת נשים, ויש כאן ט"ו מזמורים של שיר המעלות. ורבותינו אמרו שיסדן דוד להעלות את התהום, כמו שמפורש במסכת סוכה. ולפי אגדה פתרונו שיר למאה עולות' (רש"י. תהלים קכ,א). נראה ברמז, שזהו שקשור למקדש שבו מקדשים את העולם, שדוד לא זכה לבנותו בשל הרוגי המלחמות שלו שהם כקרבנות, שזהו מאה עולות, וזה קשור להעלאת התהום, כמו שאמרנו, וזהו המעלות שעליהם הלוים אומרים במקדש שירה (בקדושה, שמקדשים בזה את העולם), כעין שירת דוד בתהלים שבזה החזיר למעלה, שיהיה קרוב לתיקון, שזה שפע קודש שקשור לדוד, שנשפע הלאה ומתגלה אצל הלוים. נראה שזהו: '"שיר למעלות" - רמז במזמור שני למעלות העולות לצדיקים לעתיד לבא מתחת עץ החיים לכסא הכבוד' וכו' (רש"י. תהלים קכא,א) שזה מרמז שהתהלים האלו קשורים לקדושה ותיקון העולם כצדיקים. נראה שזה קשור למעלתו של דוד, כמו שאמרנו, ולכן מרומז בשמו של דוד. שדוד בגימטריה 'יד' שזה רומז ל: 'דאמר ר"ל: מאי דכתיב (בראשית לה, יא) "אני א-ל שד-י"? אני הוא שאמרתי לעולם די' (חגיגה יב,א). שה' אמר לעולם 'די', כגימטריה של דוד, שה' עצר את הבריאה, ועלינו להמשיך את מעשיו ע"י תיקון העולם. שזהו: 'ד"א "אשר ברא וﬠשה" אין כתיב כאן, אלא "לעשות”... ויש אומרים: "אשר ברא אלקים לﬠשות" זו בית המקדש הﬠתיד להיות' (תנחומא הקדום "בראשית" סימן יז). זהו שקשור לדוד, שהוא יסוד לגאולה, למשיח בן דוד, שהוא מתקן את העולם, כהמשך לבריאה של ה', לכן קשור למקדש ולבריאה כמו שאמרנו. תפקידנו לגלות את ה' בעולם, שתחילתו ב: "וירא ישראל את היד הגדלה אשר עשה ה' במצרים וייראו העם את ה' ויאמינו בה' ובמשה עבדו" (שמות יד,לא). שזה התחלת האמונה הגדולה, שסופה יהיה בעתיד "ובאו עמים רבים וגוים עצומים לבקש את ה' צבאות בירושלם" (זכריה ח,כב) לכן דוד (שבנה את ירושלים, ואת יסודות המקדש) מרמז על האמונה הגדולה שלעתיד (ולכן גם עולים לירושלים-עיר דוד, שבה יש חיבור לשכינה, במקדש, שדוד עשה את היסוד) ולכן רמז דוד גימטריה "יד" כנאמר בקריעת ים סוף "היד הגדולה". ועוד, דוד כבש הרבה ארצות ומלך עליהם, ובזה הפיץ שם ה' בעולם, כמלך ישראל שמייצג את ה'. לכן דוד הוא כמו "יד" ה', הוא כביכול ידו הארוכה של ה' בעולם (כעין 'יד העבד כיד רבו' [ב"מ צו,א]). וכן דוד בא"ת ב"ש זה 'קפק', כרמז לכך שהסיר והחזיר כעין את ה'פקק' של התהום, בשיתין, שזה מרמז על קשרו בעולם, שמשפיע לתיקון גדול של העולם, כמו שאמרנו. לכן מובן: '"כי שמחתני ה' בפעלך" - אמר אדם: שמחני הקב"ה והכניסני לגן עדן, והראני מלכיות מושלין ואובדין, והראני דוד בן ישי מושלו לעתיד לבא, ולקחתי משנותי שבעים שנה והוספתי על ימיו, שנאמר: "ימים על ימי מלך תוסיף" אף אני הוסיף על "שנותיו כמו דור ודור”' (ילקו"ש נ"ך תהלים צב [רמז תתמג]). שאדם הראשון הוא יסוד האדם בעולם, לכן הוא זה שנתן לדוד חיים, שהוא יסוד תיקון העולם שבמשך הדורות, ולכן נתן לו שבעים שנה, שזה זמן של דור. זהו גם: 'דבר אחר: "זה ספר תולדות אדם" העביר לפניו כל הדורות, הראהו דוד חקוקין לו ג' שעות' וכו' (ילקו"ש רמז מא) שמרמז על העברת שבעים שנות חיים (כמובא שם בהמשך), תוספת על שלוש השעות של דוד. שלוש שעות קשורים לגאולה, שקשורה לדוד (משיח בן דוד) שזהו זמן חוזק הסכנה בזמן הגאולה: 'הושע נא שלוש שעות' (הושענות של סוכות), כך ששלוש שעות מרמז אצל דוד על המשיח והגאולה (והסכנה ומוות, שלכן מת לאחר שלוש שעות), לכן נתן לו אדם הראשון מחייו, לתיקון העולם. כמו שבמצרים אמרו בקריעת ים סוף: “אנוסה מפני ישראל כי ה' נלחם להם במצרים" (שמות יד,כה) ובקריעת ים סוף היה ב"יד" (שמות יד,לא). כך גם דוד נלחם באומות ונצחם, ע“י היותו מלך-שליח ה', לכן דוד גימטריה "יד" כמנצח במלחמות ישראל ע"י ה', כעין בקריעת ים סוף. דוד נלחם וניצח במלחמות, כעין בדרך הטבע, ע"י שה' עזרו בדרך הטבע. לכן זהו כעין האבות, שלהם ה' נגלה ב"א-ל שד-י" (שמות ו,ג) שהכוונה שלאבות נגלה בדרך הטבע (כהסברו של מרן שר התורה הגאון הגדול הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א, ב'תורת המקרא' “וארא") לכן דוד בגימטריה 'די' כרמז לשם 'שד-י' שאמר לעולם די, כך שמודגש ה'די' בהתגלות דרך הטבע, שכך נגלה לאבות, וכך התגלה בעולם ע"י מלחמות דוד, שהיו כביכול בדרך הטבע, אבל ניצחו ע"י ה' שכעין נגלה בזה דרך הטבע. נראה שלכן 'דוד' זה שלוש אותיות, ד' לפני ואחרי, ואות ו' באמצע. כרמז לשלושת האבות, שהם גילוי ה' בדרך הטבע, כדוד. וכן דוד הוא מלך על כל בנ"י, שהם הצאצאים של האבות, באי כוחם (הפרוט לרבים מהאבות היחידים) ולכן כעין מגלה את כוחם. ו' באמצע כנגד יצחק שהוא היה כקרבן עולה (רש”י. בראשית כו,ב), כעין תיקון שלם בעולם, ולכן לא לרדת לחו"ל שהיא אינה קשורה בקודש (לכן ו' כימי המעשה- כמציאות הגשמית שבעולם, וכן כמתן תורה שקשור ב”יום השישי”, שבו מקדשים את העולם, שזהו כא”י שהיא ארץ גשמית המקודשת ודבוקה בתורה). ואילו אברהם ויעקב לא היו כך, אבל גם הם קשורים לשכינה, כעין המרכבה ('אמר ריש לקיש: האבות הן הן המרכבה, שנאמר: "ויעל אלקים מעל אברהם", (בראשית לה, יג): "ויעל מעליו אלקים", (בראשית כח, יג): "והנה ה' נצב עליו"'. [ב"ר מז,ו]), ולכן ד' כחיות המרכבה. או שיעקב היה נראה כדמות אדם במרכבה (ב"ר סח,יב) [וכעיקר המרכבה: '"דמות אדם להנה" - יש לתמוה שהרי אף דמות שור ואריה ונשר להנה? ונראה בעיני לפי שזה אב לכולם קילס הנביא את המרכבה בו, והוא דמות פרצופו של יעקב אבינו' [רש"י. יחזקאל א,ד]) ולכן יעקב נרמז ב-ד' כנגד הדמויות שבמרכבה. ואילו אברהם היה ההתחלה של תיקון העולם, שאצלו החלו בעולם שנות התורה: 'תנא דבי אליהו: ששת אלפים שנה הוי העולם. שני אלפים תוהו, שני אלפים תורה, שני אלפים ימות המשיח... שני אלפים תורה מאימת?... אלא (בראשית יב, ה) מ"ואת הנפש אשר עשו בחרן"' (ע"ז ט,א). והרי ישנם שני סודות בעולם: מעשה מרכבה ומעשה בראשית (משנה חגיגה ב,א), מעשה בראשית זהו בריאת העולם (ברטנורא), וזה קשור לתיקון ע"י התורה, שלשם כך נברא העולם ע”פ התורה (ב”ר א,א), ולכן קשור לאברהם שאצלו החל זמן התורה בעולם, ולכן מרומז ב-ד' כעין מקביל למעשה מרכבה, שאנו צריכים לקדש את העולם (שזהו שהאבות הן המרכבה, שהם החלו בתיקון העולם, ואנו ממשיכי דרכם). עוד נראה שדוד רומז לגאולה, כיון שנאמר בגאולת אדם: “או דודו או בן דודו יגאלנו" (ויקרא כה,מט) כך גם דוד רומז לנאמר שהדוד יגאלנו. רמז לגאולה שע"י משיח בן דוד.

להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן


חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
דיונים - תשובות ותגובות (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה
ציורים לפרשת שבוע