האדמו"ר מסוכוטשוב זצ"ל בעל האבני נזר, לפני שהוציא את ספרו, ראה פעם אחת מכונית נוסעת בשבת ר"ל, האדמו"ר נזדעזע ביותר מהחילול שבת, ולאחר שהוציא את ספרו אמר שאם היה רואה פעם נוספת חילול שבת שכזה לא היה זוכה להוציא את ספרו. וכן מסופר על בעל האור שמח רבי מאיר שמחה מדווינסק זצ"ל, שכאשר היה הולך מביתו לבית הכנסת היה צריך לעבור בדרך הילוכו בגן העירוני ולחצות אותו כדי להגיע לבית הכנסת, אחד משכניו של הרב סיפר, שבאחת השבתות כשעבר שם הרב בדרכו לבית הכנסת הבחין ביהודי צעיר היושב על הספסל ומעשן ר"ל, ר' מאיר שמחה הזדעזע ממה שעיניו ראו ומני אז היה מאריך את דרכו לבית הכנסת ומקיף את הגן כדי שלא יאלץ להיכנס לתוכו, שאלו השכן, רבינו, הרי מקרה זה אינו קבוע ואף הרב עבר שם פעמים רבות ולא ראה זאת אף פעם זולתי פעם זו, ולמה לו לטרוח כל כך וללכת דרך ארוכה משום חשש רחוק שהחילול שבת ההוא יחזור על עצמו? השיב לו הרב ואמר לו, אינני חושש שמא אראה זאת שוב, אך לא אוכל לעבור במקום שבו ראיתי חילול שבת קודש. וכבר אמר פעם הרב מבריסק זצ"ל ליהודי ששטח בפניו שאלה על מקום מגוריו שילדיו רואים איך השבת מתחללת שם בראש כל חוצות, האם זה עלול להזיק להם, ואמר לו, מדוע אינך דואג גם על עצמך, כלום אינך חושש שראיית החילול שבת תזיק גם לך?

"וגם: מה קרה כשהגר"ח קנייבסקי שליט"א הכניס את אחד מבניו בבריתו של אברהם אבינו ע"ה, וכשרצו לקבוע את השעה, נוצרה התנגשות בין סדר הלימוד של הסבא מצד האב מרן הסטייפלער הקדוש, עם סדרי הלימוד של הסבא השני, מרן פוסק הדור הגר"יש אלישיב זצוק"ל".

　משולחן העורך　

אבל בלימוד במסגרת 'דף היומי בהלכה', כבר הוכיחו רבבות מישראל שאפשר גם אפשר להתמיד ולסיים חלקים שלמים מהמשנה ברורה, ואף את כל ששת הכרכים, רבים הצליחו לסיים בסייעתא דשמיא

מתוך משנה ברורה סימן תקנא ס"ק טז; ביאורים ומוספים דרשו, 29

עזרא הסופר תיקן שיכבסו את הבגדים לשבת, כדי שילבשו בשבת בגדים נקיים. ויש שכתב שהדברים אמורים רק בבגדים הסמוכים לגוף, וכן חולצה וכיוצא בה; אך לא בבגדים עליונים, כגון חליפה, ובאלו יש להקפיד רק שיהיו נקיים, ואין צורך לכבסם. ויש אומרים שבכל הבגדים – אם הם נקיים, אין צורך שיהיו דווקא מכובסים. והתקנה היתה לכבס ביום חמישי, כדי שבערב שבת יהיו פנויים להכין את צורכי השבת. ובזמננו, שמכבסים במכונת כביסה – יש אומרים שניתן לכבס ביום שישי, ויש שהקלו בכך רק אם מייבש את הכבסים במכונת ייבוש; ויש אומרים שאין לכבס ביום שישי. ובבגדי ילדים, או במקרה שאין בגד מכובס לשבת – לכל הדעות יש להקל. [שו"ע רמב, א, ומשנ"ב ה; ביאורים ומוספים דרשו, 25, 26 ו־28]

מנהג ישראל עוד מימי חכמינו ז"ל, שהנשים אופות חלות לשבת; ויש למנהג זה רמז בתורה. ושני טעמים לדבר: האחד – מפני כבוד השבת, שאופים פת במיוחד לשבת. והשני – כדי שתפרֵשנה 'חלה'; ושורש טעם זה בכך שאדם הראשון נחשב כ'חלה' שהשי"ת הפריש מן האדמה לאחר שעֵרב מים בעפרהּ, ובערב שבת, יום בריאתם, גרמה חוה לאבדן חלה זו על ידי שהחטיאה את אדם הראשון, ונגזר עליו המוות; ולפיכך הנהיגו שהאשה תפריש חלה בערב שבת, לתיקון ענין זה. ויש שכתבו שהטעם הראשון – כבוד השבת – הוא העיקרי, ולפיכך, בזמננו שמוכרים בחנויות חלות המיוחדות לשבת, אין צורך שהאשה תאפה בעצמה, כיון שאין כל חסרון בכבוד השבת בחלות הקנויות. [שו"ע רמב, א, ומשנ"ב ו; ביאורים ומוספים דרשו, 34]

חכמינו ז"ל אמרו שההכנסות שיש לאדם לצורך הוצאותיו עבור פרנסת ימי החול – קצובות מראש השנה למשך כל השנה. ולכן צריך להזהר שלא להוציא יתר על המידה ביום אחד, כיון שמפחית בכך את ההוצאות שיוכל להוציא בימים האחרים. אבל הוצאות שבת, יום טוב, ולימוד התורה של הבנים – אין להם קצבה, ואם מוציא מעט – יתנו לו מן השמים הכנסה נמוכה עבורם, ואם מוציא הרבה – יתנו לו הכנסה גבוהה עבורם. וכתבו פוסקי זמננו, שתשלום עבור חשמל כשר לשבת וליום טוב, הוא בכלל הוצאות שבת ויום טוב שאין להן קצבה. ועוד כתבו, שהוצאות שהן בגדר 'מותרות', ואינן צורכי שבת מובהקים – אינן בכלל ההוצאות שאין להן קצבה. [משנ"ב רמב, ד; ביאורים ומוספים דרשו, 21]

לתשומת לב הלומדים! תקציר ההלכות וזמני היום בדף זה, מיועד לסייע למתעניינים,
אך לקביעת הלכה למעשה, אין להסתמך על התקציר וזמני היום ויש לעיין בלוחות השנה המקובלים,
וב'משנה ברורה' וב'ביאורים ומוספים' המצורף כאן.​

האם עונג שבת הוא מדאורייתא?

החפץ חיים מאריך בתועלת המוסרית שיש בהתבוננות במצלמה, להבין את הצורה בה מתנהל הדיון בבית דין של מעלה, כאשר יַראו לאדם תמונות ברורות ומקיפות מכל המעשים שעשה בימי חייו. ומוסיף החפץ חיים, על פי המציאות בזמנו, שכאשר מצלמים תמונה של אדם, בדרך כלל מצלמים רק את דמותו, ללא הסביבה, כדי לחסוך הוצאות המרובות הכרוכות (באותם ימים) בצילום ובהדפסתו. אבל בבית דין של מעלה, תֵּראה כל תמונה במלואה, דהיינו שיראו את האדם עם כל סביבתו – וכתמונות שבזמננו – וכל פריט בסביבתו כביכול יצעק ויעיד על המעשה שעשה, ולא יוכל להכחישו. וכל מעשה שעשה אדם בהסתר מאין רואים, יֵראה למעלה במוחש, כאדם התופס הגנב בשעת מעשה, ורואה את הגנב, את החפצים הנגנבים, וכל פרטי המעשה; וכעין ההסרטה שבזמננו. [שֵׁם עולם, חלק א פרק כד]

בספר 'עמוד אש' מובא כי בביתו של מהרי"ל דיסקין נשמע קול המולת נשים, וכאשר שאל המהרי"ל לאחד העומדים שם לפשר הקול, הושב: 'כן בנות צלפחד דוברות'- כאומר: הנשים דברניות הן מאז ומעולם...

(מתוך 'דרך שיחה')

ועוד יותר עת מבחן היא, היה אומר רבינו, שיוכל המורה הוראה לומר "דברים שאמרתי טעות הם בידי", העניין של 'הודה ולא בוש', מורה הוראה צריך לדעת שעיקר תפקידו הוא לעמוד ולשרת לפני ה', ואין אדם עומד על דברי תורה אלא א"כ נכשל בהם (גיטין מ"ג, א') זהו הכח האמיתי של מורה הוראה אשר יונק את כוחות נפשו ממקורות קדושים, וזהו שעת מבחן להודות באמת ולא לתרץ את עצמו בתירוץ כלשהוא.

הדף היומי בבלי
מסכת בבא בתרא דף קע"א

[שו"ע רח, יג, יד ו־טו, ומשנ"ב סט ו־ע; ביאורים ומוספים דרשו, 58 ו־66]

בשנת תרל"ד ר' יעקב אריה ב"ר שלמה גוטרמן זצ"ל האדמו"ר מראדזימין וב' ביכורי ודברי אבי"ב.