בש"ך על התורה כתב על הפסוק "ויקחו אליך פרה אדומה" שבפרשתנו (יט, ב): "אמר 'אליך', לומר שכל הפרות שעתידין ליעשות כולם צריכין לפרתך, שאפר פרתו של משה היו משליכין על כל פרה ופרה שעשו, שנאמר והיתה לעדת בני ישראל למשמרת, אמר ר' יוסי ב"ר חנינא, רמז שכל הפרות כלות ושל משה קיימת (תנחומא פרשתנו ח)".

ולכאורה צריך ביאור, מה נשתנתה מצוה זו מכל מצות התורה, שבה מודגשת שייכותה למשה רבינו, עד כדי כך, שבכל הפרות שעשו לדורות היו צריכים לערב בהם אפר פרתו של משה?

והנה מצינו בנוגע למשה רבינו, שאמרו עליו חז"ל (ראה סוטה ט, סע"א, תנא דבא"ר פי"ח) שמעשי ידי משה נצחיים הם. ולא רק בנוגע למעשה ידיו, אלא גם בנוגע למשה בעצמו, אף שנאמר "וימת שם משה" (ברכה לד, ה) מכל מקום אמרו חז"ל "לא מת משה . . מה להלן עומד ומשמש אף כאן עומד ומשמש" (סוטה יג, סע"ב). ונמצא, שא' מעניניו המיוחדים של משה רבינו הוא ענין הנצחיות.

(ע"פ לקוטי שיחות חל"ג עמ' 127 ואילך)