פרק ב

עוד זרקור קטן. נעים להכיר: הטייס הראשי חגי ארגוב, בן שישים, טייס קרבי לשעבר. הדיילת הראשית עדנה שרון, ותיקה מאד וקרת מזג. ... ואחרונה ולא חביבה בכלל, הגברת נעמי איילנד, בת שבעים, שמאלנית אדוקה, ציניקית כרונית, מן המייסדים ומן הבכירים של התנועה האנטי חרדית הפופולרית 'הקץ לכפייה'. מטוס הבואינג סוגר דלתות, כשעל סיפונו שלוש מאד נוסעים ישראלים המפליגים באוויר ליבשת הגדולה, איש איש לעסקיו ולענייניו. הטייס ארגוב הביט בשעוני המטוס ודיווח למגדל הפיקוח: צמרת, צמרת, הכל תקין. להתראות". הטיסה התנהלה בנעימות. עשרים שעות הם כבר באוויר, ובעוד שעה בחסדי שמים הנחיתה. הוופ. הטייס ארגוב הביט בשעון האדום המהבהב. "מה קרה למנוע הימני?" הוא תהה. הטייס מביט ימינה.. לא ייאמן, המנוע מעלה עשן... רבונו של עולם, מאיפה זה בא? השמאלנית איילנד פתחה את המחשב האישי שלה ותכננה את ההפגנה הבאה של 'הקץ לכפייה'. הפעם מה שמעניין אותה, זו העובדה שעסקן פוליטי

זוטר מנסה לקדם חוק שיחייב לימודי תפילה בבתי הספר הממלכתיים. "לא יעלה על הדעת לכפות תפילה על ילידם תמימים", היא כתבה, "מה אנחנו, שבט פגאני? מי זה שיהין לכפות על נערים תמימים למלמל פסוקים אלמונים וחסרו פשר? מדובר בניסיון נואל שיש לעמוד מול בלא פשרות. תנועת 'הקץ לכפייה' לא תנוח ולא תשקוט עד שהרעיון החצוף הזה ירד מעל סדר היום.

ר' שמריה גולומבוביץ החליט לעשות מעשה. הוא התרומם מעל רצפת המטוס דילג מעל הנוסעים המתוחים לכיוון כיסאה של הדיילת הבוכייה עדנה שרון. "גברתי, אנא פני לי את כיסאך. אני מבקש להרגיע את ציבור הנוסעים ולהכינו לקראת הנחיתה". שרון נענתה בזריזות ופינתה　 את מקומה ליהודי החרדי גבה הקומה, עטור הזקן הלבן. לרגע הוא דמה בעיניה למלאך, והו – הו, כמה זקוקים פה למלאכים. הטייס ארגוב שב לדבר. "נוסעים יקרים, בעוד ארבעים וחמש דקות אנחנו אמורים לנחות בעיירה קטנה ששמה מוניגן. אני מקווה שנחיתת החירום תתבצע היטב". קולו היה סדוק, שברירי ומבוהל... ר' שמריה שאף אוויר לריאותיו ומלמל תפילה שקטה. הוא הצמיד לפיו את המיקרופון של הדיילת ופתח ואמר: "אחיי ואחיותיי, אנחנו יהודים וכרגע אנחנו בסכנת חיים. זה הרגע לקבל עול מלכות שמים". קולו השלו הפלא ופלא הקרין בטחון עצמי, נינוחות ותקווה רבה לעתיד ורוד. האומנם?

"עול מלכות שמים". המילים הללו הן כמדקרות חרב עבור נעמי איילנד, משום שעול מלכות שמים לא תפס אצלה אפילו פינה זעירה ברזומה. מה זה?

ר' שמריה החל לדבר לאטו כמונה מעות, קולו נינוח, מרגיע, מלטף. שואב ויונק ומוצץ את אחרון תאי האמונה שלו. "אנחנו בידיים טובות והכל יסתיים בכי טוב, כי אצל הקדוש ברוך הוא הכל מסתיים לטובה, גם אם עינינו טחו מראות..." וגם אם נתפזר בארבע כנפות הארץ. את זה הוא לא אמר.

"אחיי ואחיותי, אנא, חזרו אחרי: שמע ישראל, השם אלוקינו השם אחד". תקרת ה'בואינג' כמעט חישבה להישבר מהשאגות האדירות של שלושת מאות יהודים המכסים בכפות ידיהם הקטנות ראש מכווץ, גבות עיניים רוטטות ופה מגיר ריר של אימה. איילנד העדיפה לשתוק. "גם רגעי האימה האלה לא יגררו אותי למסע המסיונרי של האיש החרדי הזה", הרהרה וניסתה לדחוק מעליה את האימה. ושוב המטוס מיטלטל. זעקות שבר. "הצילו", צועק מישהו. ר' שמריה ממשיך: "אחי ורעיי, עכשיו, ברגעים מפחידים אלה, בין שמים לארץ, אם נרצה ואם לא, לא נותר לנו אלא לשים את מבטחנו בקדוש ברוך הוא, שמבקש מאתנו בקשה קטנה: 'בניי, בני ישראל, תאמינו בי, תאמינו שאני הבורא הכל יכול. דברו איתי, בקשו ממני ואתן. אני אב רחום, אני אב חנון, ואתם העם הנבחר, אתם הכתר שלראשי'... ננסה לקבל עול מלכות שמים פעם נוספת. חזרו בבקשה אחרי: השם מלך, השם מלך, השם ימלוך לעולם ועד". שפתיה היבשות והחשוקות של הגברת איילנד סירבו לנוע. כולם צועקים "השם מלך", אבל היא שותקת, רועדת, מזיעה, אבל עוצרת את עצמה מלהיכנס לסאגה המפחידה שאליה מוביל ר' שמריה את קהל הנוסעים הרדוף. הטייס ארגוב וטייס המשנה גלאון הביטו בשעון המדאיג, כיבו את המנוע הימני וניסו איכשהו לשמור על יציבות המטוס. "רק נס יציל אותנו מהתרסקות", מלמל גלאון. "השם מלך, השם מלך, השם ימלוך", שאג הטייס ארגוב. "זה הדבר היחיד שנותר לנו". גלאון לחשש: "השם ימלוך לעולם ועד". הדיילת עדנה שרון פקחה עיניים מבוהלות ונתנה לעצמה לזרום עם גלי האמונה ששידר ר' שמריה "אהוביי, בניו של מלך מלכי המלכים, אנחנו נמצאים עכשיו בניסיון ענק של אמונה. אם נאמין בחסדי השם יתברך, ננחת בריאים ושלמים.

איילנד חשבה שדעתה עומדת להיטרף עליה. מצד אחד המשפטים הללו נסכו בה כעס עצור, ומאידך הם היו מרגיעים ושלווים להפליא. הם הוסיפו בה סוג של כוחות טמירים, תעצומות נפש שלא הכירה. ר' שמריה ממשיך לדבר בקור רוח, ותנודות קולו העדינות מלטפות בחמימות כנוצה רכה, את לחייהם של האנשים הנפחדים. "אחרי שקיבלנו עול מלכות שמים, חובה עלינו לחזור בתשובה. ואין לכם מושג כמה קל לחזור בתשובה, כמה קל ופשוט לרוקן מלבנו עבירות שעשינו. להוציא מן הפה את המילים: 'רבונו של עולם, אני מתחרט על שבתות שחיללתי, אני מתחרט על מזון לא כשר שאכלתי, אני מתחרט על מצוות תפילין שלא קיימתי... תתאמצו, תוציאו מילים מן הפה. נסו להרגיש נקיפות מצפון וכיווץ בלב מן העובדה שלא לימדו אתכם, או שהתרשלתם... הקדוש ברוך הוא שומע. הקדוש ברוך הוא סולח. תבטיחו לו: 'לעולם לא נעבור עוד עבירות, נהיה צדיקים, אנא אבא שלנו, הוצא אותנו חיים מן התופת הזו". הגברת איילנד שאפה אוויר לריאותיה והתמזגה עם המשפטים הנוקבים הללו. לפתע הם לא היו זרים לאוזניה... זה הפחד, או אולי האמת, אולי שניהם בלולים יחדיו. "ועכשיו, אחיי אהוביי, זה הרגע להתחרט על עבירות שבין אדם לחברו... אוי –אוי-אוי, בכמה אנשים פגענו במהלך חיינו. לא כיבדנו את ההורים כמו שצריך... פגענו בהם, הזנחנו אותם בבתי חולים...." סכין ננעצה בלבה של איילנד. הוריה ניצולי השואה סיימו את חייהם במוסדות סיעודיים, והיא הסתפקה בביקור זריז אחת לשבועיים. הקריירה נעמה לה יותר. "אחיי הטובים, בואו נתחרט על לשון הרע שדיברנו, על שרדפנו אנשים בגלל אמונתם ותפיסת עולמם, על שעשינו הכל כדי להשפילם ולהפוך אותם דחויים ומבוזים בעיני הכלל. זה הזמן לבקש סליחה על כך... להתחרט ולקבל על עצמנו לא לחזור על כך עוד לעולם!!!" המטוס רעד, רקד. לשונות האש המשיכו לבעור. איילנד הרגישה שעולמה חרב עליה. היהודי הזה פשוט חושף את מסע חייה בשיא עליבותו. הו-הו, כמה שהיא הציקה לחרדים. לנשים חרדיות, לגברים חרדים, לילדים חרדים.

"אבל רבונו של עולם, אני רוצה לחיות!!!" זעקה נשמתה של הגברת שעשרות שנים מחייה עשתה רע לחרדים. "אני רוצה לחיות, ואני מוכנה לחזור בי... אני מתנצלת, אני מצטערת.. אלוקים, אם חטאתי, סלח לי, מחל לי... גם אני בת שלך!!! מלמלה האשה שהחלה להתעדן בשחקים". ר' שמריה סיכם: "המנוע הימני בוער, ויש גם מנוע שמאלי. אצל האדם יש יצר רע, מנוע שמאלי, ויצר טוב זה המנוע הימני. הקדוש ברוך הוא רומז לכולנו לתקן את עצמנו, להחזיר את המנוע הימני לפעילות. ייתכן ששרפנו אותו באש התאוות והעבירות". איילנד הסכימה לכל מילה. גם לה יש שני מנועים...

כעבור ארבעים וחמש דקות שנמשכו כסיוט של נצח, נחת מטוס בואינג ישראלי בפאתי נמל תעופה קטן בעיירה אמריקנית זנוחה. הנוסעים כמעט לא שמו לב לביצוע הנחיתה הניסי של הטייס ארגוב ומשנהו גלאון. אף אחד לא צרח. אקלים של אמונה אפף את כתלי ציפור הברזל, ועל רקע סירנות של אמבולנסים וניידות משטרה, הורדו כולם בזריזות מן המטוס. ר' שמריה ירד אחרון. הטייס ארגוב חיבק אותו ממושכות: "תודה לך. בזכותך התרחש נס". "ממש עשית לנו תחיית המתים", מלמלה הדיילת שרון. נעמי איילנד ניצבה קפואה על מקומה במשך שעה ארוכה עד שנפרדו כולם מהמלאך כסוף השיער והזקן. היא חייבת להגיד לו משהו. הנה היא אומרת: "אדוני, רציתי להגיד לך תודה שהכרת לי את אלוקים. שגילית לי את נקודת האמונה הטמונה בנשמה שלי שכמעט לא הייתה בשימוש. כתבתי תוך כדי טיסה מאמר נורא ובו המילים 'תפילה'? לא בבית ספרנו'. בזכותך למדתי להתפלל... ר' שמריה חייך, היטיב את תיק הצד על כתפו ואמר: "נו –נו, ברוך השם שהצלחת לתקן את המנוע הימני שלך...". גם אחרי שעזב אחרון האמבולנסים את נמל התעופה, לא פסקו שלוש מאות נשמות יהודיות מלעשות חשבון הנפש.

סיפור אמיתי כתב אותו קובי לוי – כותב סיפורים אמיתיים.

יהי רצון מלפני אבינו שבשמים אדון עולם אשר מלך בטרם על יציר נברא שזכות הכנסת תוכן זה תעמוד לזכות נהוראי בן אורה דליהנה למשפחת חדד שיזכה בכל ימי חייו להיות חסיד ירא שמים ולמדן ויהי רעוא מקמא דעתיק יומין שנזכה לנחת רוח יהודי חסידי אמיתי מכל יוצאי חלצינו בעלמא דין ובעלמא דאתא ומעתה ועד עולם ולנצח נצחים ונזכה להתברך בגאולה שלמה בטוב הנראה והנגלה אנו וכל בית ישראל כולנו נזכה להיות בכלל הברכה והישועה והגאולה השלמה אמן נצח סלה ועד