בפרשתנו נאמר על הלויים "ושמרו משמרתך" (יח, ג). והנה, אחרי שכותב הרמב"ם את דיני שמירת המקדש (הל' בית הבחירה פ"ח) כותב שבשחר היו הכהנים בודקים את העזרה עם אבוקות של אור, ומסיים "כסדר הזה עושין בכל לילה ולילה חוץ מלילי שבת שאין בידם אור אלא בודקים בנרות הדלוקין שם מערב שבת".

יום השבת רומז על ימות המשיח, שאזי יהי' "יום שכולו שבת" (סוף מס' תמיד), ואזי תתגלה אור גדול "ונגלה כבוד ה'".

אך בהלכה הנ"ל מרומז, שאדרבה, "בלילי שבת אין בידם אור", והיינו שבזמן "שכולו שבת" לא תהי' בידם "נר מצוה ותורה אור", ועל זמן ההוא נאמר "שנים אשר תאמר אין לי בהם חפץ – אלו ימי המשיח שאין בהם לא זכות ולא חובה" (קהלת יב, א. שבת קנא, ב).

כי העילוי הגדול דימות המשיח הוא שאז תתגלה מה שפעלו בני ישראל במשך זמן הגלות, וכלשון כ"ק אדמו"ר הזקן בתניא (רפל"ז) "תכלית השלימות של ימות המשיח . . שהוא גילוי אור אין סוף ב"ה בעולם הזה הגשמי תלוי במעשינו ועבודתנו כל זמן משך הגלות".

(ע"פ לקוטי שיחות חכ"א עמ' 243)