בתלונות בני ישראל והמרגלים שבפרשתנו מצינו שהדגישו את הטף, באומרם "טפנו יהיו לבז" (פרשתנו יד, ג), וכן במענה של הקב"ה מודגש דבר זה "וטפכם אשר אמרתם לבז יהי' והבאתי אותם וידעו את הארץ גו'" (פרשתנו יד, לא).

ויש לבאר זה בעבודת האדם לקונו, על פי מה שאמרו רז"ל (לק"ט ויגש מז, יב. וראה פסחים י, ב) בשבחו של יוסף שכלכל לחם לפי הטף – כי תינוק מפרר יותר ממה שאוכל, ומן הצורך לתת להם בריבוי כיון שמפררים.

והנה לחם ומזון הנפש – היא התורה הקדושה (ראה תניא פ"ה). ועל פי זה "טף" ש"מפרר יותר ממה שאוכל", הם אלו הקטנים בידיעת התורה, שחלק חשוב מהכוחות שלהם מושקע בענינים אחרים, וגם התורה והמצוות שלהם מעורבים לפעמים בפניות, והלימוד הוא בלי שימת לב ויגיעה הדרושה, ולכן "נתפרר" ונשכח התורה שלומדים יותר ממה "שנאכל" ונקלט אצלם בפנימיות.

(ע"פ אגרות קודש חכ"ז עמ' קעא ואילך)