רבי נחמן - פסיעה גסה
"בְּשַׁבָּת נִשְׁלָם הָאוֹר, בִּבְחִינַת מַה שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בְּרָכוֹת מג, ב): פְּסִיעָה גַּסָּה נוֹטֶלֶת מְאוֹר עֵינָיו... נִמְצָא שֶׁבְּשַׁבָּת הָאוֹר בִּשְׁלֵמוּת בִּבְחִינַת: 'פּוֹסְעִים בּוֹ פְּסִיעָה קְטַנָּה'... שֶׁהוּא בְּחִינַת תִּקּוּן הָרְאוּת בִּשְׁלֵמוּת".
חז"ל לימדו אותנו שפסיעה גסה פוגעת בראיה. פסיעה גסה היא פסיעה שמעבר לכוחותיו של האדם, היא ניסיון להגיע קדימה בלי לחשוב על הרגע. במשך השבוע אדם רץ קדימה בכל כוחו, מתוך הנחה כי אם הוא ירדוף מהר יותר, הוא יספיק וישיג יותר. כשאדם רץ מהר, וחושב רק על היעד, הוא רואה פחות, הוא לא מסוגל לשים לב למה שסביבו. הסיבה שבגללה בשבת אסור לפסוע פסיעה גסה, היא שהגענו למקום הנכון, שאין יותר לאן לרוץ.
רבי יהודה הלוי, כתב בספרו הכוזרי (ג, ה): "אי אפשר שיעבור שבוע בלא שיתקלקלו הגוף והנפש, כי במשך ימות השבוע מצטברים מותרות עוכרים... ככה ממלא הגוף בשבת את אשר אבד לו בששת הימים ויתכונן לקראת העתיד".
אנו צריכים למשוך את השבת גם אל יתר ימי השבוע, ולנסות לתקן את הרדיפה ולשמוח במה שיש לנו.
הרב שמשון בן רפאל הירש, מסביר את הרדיפה היום יומית מזווית נוספת (רש"ר הירש, ישורון, עמ' יד):
"במה בעיקר בא לידי ביטוי שלטון האדם על העולם? הלא זה שהוא משנה את צורת כל העצמים מסביבו לתכליתו: האדמה למשכן האדם ולמקור פרנסתו, הצמח והחי למזונו וללבושו, ואת כל השאר לכלי משרת את האדם. ובכן, במשך שישה ימים תשלוט אפוא על העולם ותכבשהו לשירותך כפי רצון הקב"ה, וביום השביעי אל תשלח ידך לכל יצור לשנותו לתכליתך. בזה תעיד בעצמך כי לא שלך הם היצורים מסביב".
האדם שולט בעולם. הוא מתאים ומשנה את כל מה שסביבו לצרכיו. יום אחד בשבוע נאסר עליו לשנות את החפצים שסביבו, בכך הוא מכריז שלאמיתו של דבר העולם אינו שלו, אלא של הקב"ה!
הרב אביחי קצין, מתוך ספרו: "הפרשה בין פשט לדרש"
הרב דב זינגר, מתוך האתר: ישיבת מקור חיים - http://makor-c.org/default.asp?lang=he
(יהיו דברי התורה לעילוי נשמת אמיתי רון ז"ל, תלמיד ישיבת מקור חיים)
