ויש ללמוד מזה הוראה בעבודת האדם לקונו: בחיי היום יום של כל אחד מישראל ישנו מדבר וארץ ישראל. בהתחלת היום עסוק יהודי בתפלה, לימוד שיעור בתורה אחר התפלה, וכדומה, ואין לו עסק עם ענינים גשמיים. אבל לאחרי התפלה והלימוד מתעסק האדם עם עניני עולם הזה.

יכול יהודי לטעון: בשעת התפילה בעמדו לפני הקב"ה, וכן בשעת לימוד התורה, כאשר לומד חכמתו של הקב"ה, הרי מובן שכאן ישנם רק הקב"ה והוא, אבל בשעה שעסוק בעניני הרשות, בענינים של עולם, הרי התורה עצמה דורשת ממנו שיתנהג ע"פ סדר העולם, וכיצד יוכל לפעול בעצמו אז שלא יהיו הענינים הגשמיים תופסים מקום אצלו, ולא תהי' לו עריבות בהם, אלא ישתמש בהם רק לעבודת ה'?

והמענה על זה, שזו היתה טעות המרגלים. שהם היו סבורים שאם מתעסקים עם העולם הנה "כביכול אפילו בעל הבית אינו יכול להוציא כליו". אבל האמת היא שקיום התורה ומצוות צריך להתבצע בתוך הסדר של טבע, אך מבלי הבט על הגבלות הטבע – הנה אם "חפץ בנו ה" – שמתעסקים עם עניני העולם בשליחותו ועל פי "חפצו" של הקב"ה, אזי ישנו הכח לייחד טבע עם למעלה מן הטבע, ולעשות מהדברים ה"תחתונים" עצמם דירה לו יתברך.