לקט מביאור שד"ל לתורה – פרשת במדבר

נכתב על ידי אורן מס, 26/5/2017

סוף מעשה במחשבה תחילה

הצהרה אישית על החזון והיעדים אשר מדריכים אותך בעולם התורה
"התורה שבכתב היא המחייבת את כל עם ישראל, דתי וחילוני."
אורן מס (‏יום שני ‏24 ‏אוגוסט ‏2015)

 לקט מביאור שד"ל לתורה – פרשת במדבר


במדבר א,ב: במספר שמות כל זכר לגולגלותם: האם נמנו לפי גולגלות? שד"ל: "ומה שכתוב כאן 'לגולגלותם' איננו ראייה שיימנו האנשים עצמם, אבל הוא (בא) ללמד שיכתבו שֵם כל אחד בפרטות ולא לאגודות. ואין נראה שנתנו איש כופר נפשו ("בקע לגולגולת"), אחרי שלא הכירה התורה דבר מזה ... נראה (זאת לדעת ר' יצחק קארו ורלב"ג) ... רק מנו השמות". לפי שד"ל, גולגולת = שם. מעניין.


במדבר א,ג: תפקדו אותם לצבאותם: לשם מה היה צורך להתייחס לראשי עדת בני ישראל כאל צבא? שד"ל: "רצה שיתחלקו לדגלים ולצבאות, שיידע איש איש את מקומו, והיה המחנה מסודר כהוגן, שלא יהיו נראין כעבדים הבורחים, אלא כעַם ערוך מלחמה".


א,יד: לגד – אליסף בן דעואל: האם שמו 'דעואל' או 'רעואל'? שד"ל: "עיקר שמו היה 'דרעואל', כלומר זרוע אל, ולפעמים השמיטו ממנו הדל"ת ואמרו רעואל, ולפעמים השמיטו הרי"ש ואמרו דעואל. וכן עשו בשם העיר 'מנוף', שאמרו לפעמים מוף ולפעמים נוף, וכן מן 'דרדנים' אמרו לפעמים 'דדנים' ולפעמים 'רדנים (דברי הימים א', א,ז)". מעניין.


א,מו: ויהיו כל הפקודים שש מאות אלף ושלושת אלפים וחמש מאות וחמישים: כיצד יתכן ששני המפקדים (הראשון – בשנה הראשונה, לפני הקמת המשכן; שמות לח,כו) והשני (כאן, אחרי הקמת המשכן) יצאו זהים? שד"ל: "במניין (הראשון) נמנה שבט לוי ובשני לא נמנה ... מפני שנבחרו לשירות המשכן תחת כל בכור בבני ישראל תחת כל בכור בבני ישראל ... והנה מספר הבכורות היה קרוב למספר הלוויים ויותר עליהם מעט (273) ... קרה מקרה שיצאו אלה כנגד אלה, והיְתרים בבכורות היו כנגד המתים בין מנין למניין ונשאר המניין כשהיה, שהמתים בין מניין למניין היו גם כן 273, והנה נשאר המניין השני שווה לראשון". מעניין.


ג,א: ואלה תולדות אהרן ומשה: מדוע לא הוזכרו בפירוט התולדות, גם בני משה? שד"ל: "לא הזכיר תולדות משה, להודיע כי (אמנם) גם משה העמיד תולדות, אלא שלא רצה ה' להקדישם להיות כהנים, ולא ייחד להם שום גדולה, ולהגיד שלא היה משה מבקש גדולה לעצמו ולזרעו, כתלונת קורח וכל עדתו". בעצם הזכרת 'תולדות משה' הבנו (לפי שד"ל, לא לפי אי"ם) כי משה הצטנע ולא בקש גדולה לבניו.


ג,לב: פקודת שומרי משמרת הקודש: מהו לשון 'פקודה'? שד"ל: "פקיד ומשגיח על שומרי משמרת הקודש. וכן 'ושמתי פקודתך שלום, ונוגשיך – צדקה' (ישעיה ס,יז), השלום יהיה פקיד עליך, והצדקה תהיה נוגשיך ושלטוניך".  מפקד הוא פקיד משגיח. פקיד – כי הוא מבצע פקודה ודואג שתבוצע כהלכה. מעניין.


ד,טז: ופקודת אלעזר בן אהרן הכהן, שמן המאור, וקטורת הסמים, ומנחת התמיד ושמן המשחה: מדוע דווקא הוזכרו שמן המאור, הקטורת, המנחה ושמן המשחה, והרי אלעזר השגיח על כל עבודת המשכן ('ונשיא נשיאי הלוי אלעזר בן אהרן הכהן, פקודת שומרי משמרת הקודש'; ג,לב)? שד"ל: "מפני שאלו מתמעטים מדי יום ביומו, והיה אלעזר צריך להשגיח שלא יגנבו ויאמרו 'כדרכם נתמעטו'. ולמה לא נזכרו גם העצים, שהיו מתמעטים בכל שעה? ... כי לא לחסרון כיס היו חוששין, אבל היו חוששין שלא ישתמש אדם לתשמיש חול בשמן ובקטורת ובקמח, כי זה חילול גדול, כי השמן והקטורת והקמח הם קודש, אבל העצים אינם אלא מכשירי קורבן". כנראה לא השתמשו בעצים להסקה ולשימוש חול אחר, אלא רק לקרבן. גם זה מעניין.


שבת שלום, מזל טוב לזוג הצעיר דוד והלל שֶמר, ולבת השנייה של שמואל וצוריה שנולה השבוע (הנכדה השלושים שלי ...) ותקבל בע"ה שֵם בשבת, אורן, בן וכו'.

להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן

חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
דיונים - תשובות ותגובות (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה