'איתמר, רבי יוסי ברבי חנינא אמר: תפלות אבות תקנום. רבי יהושע בן לוי אמר: תפלות כנגד תמידין תקנום. תניא כוותיה דר' יוסי ברבי חנינא, ותניא כוותיה דרבי יהושע בן לוי. תניא כוותיה דרבי יוסי בר' חנינא: אברהם תקן תפלת שחרית, שנאמר (בראשית יט, כז) "וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם" ואין עמידה אלא תפלה, שנאמר (תהלים קו, ל) "ויעמד פינחס ויפלל". יצחק תקן תפלת מנחה, שנאמר (בראשית כד, סג) "ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב" ואין שיחה אלא תפלה, שנאמר (תהלים קב, א) "תפלה לעני כי יעטף ולפני ה' ישפוך שיחו". יעקב תקן תפלת ערבית, שנאמר (בראשית כח, יא) "ויפגע במקום וילן שם" ואין פגיעה אלא תפלה, שנאמר (ירמיהו ז, טז) "ואתה אל תתפלל בעד העם הזה ואל תשא בעדם רנה ותפלה ואל תפגע בי". ותניא כוותיה דר' יהושע בן לוי: מפני מה אמרו תפלת השחר עד חצות? שהרי תמיד של שחר קרב והולך עד חצות, ורבי יהודה אומר: עד ארבע שעות, שהרי תמיד של שחר קרב והולך עד ארבע שעות. ומפני מה אמרו תפלת המנחה עד הערב? שהרי תמיד של בין הערבים קרב והולך עד הערב. רבי יהודה אומר: עד פלג המנחה, שהרי תמיד של בין הערבים קרב והולך עד פלג המנחה. ומפני מה אמרו תפלת הערב אין לה קבע? שהרי אברים ופדרים שלא נתעכלו מבערב קרבים והולכים כל הלילה. ומפני מה אמרו של מוספין כל היום? שהרי קרבן של מוספין קרב כל היום. רבי יהודה אומר: עד שבע שעות, שהרי קרבן מוסף קרב והולך עד שבע שעות...  נימא תיהוי תיובתיה דר' יוסי בר' חנינא? אמר לך ר' יוסי בר' חנינא: לעולם אימא לך תפלות אבות תקנום, ואסמכינהו רבנן אקרבנות. דאי לא תימא הכי, תפלת מוסף לר' יוסי בר' חנינא מאן תקנה? אלא תפלות אבות תקנום ואסמכינהו רבנן אקרבנות' (ברכות כו,ב). וביר' מובא: 'ומאיכן למדו ג' תפילות? רבי שמואל בר נחמני אמר: כנגד ג' פעמים שהיום משתנה על הבריות. בשחר צריך לאדם לומר: מודה אני לפניך ה' אלקי ואלקי אבותי שהוצאתני מאפילה לאורה. במנחה צריך אדם לומר: מודה אני לפניך ה' אלקי ואלקי אבותי כשם שזכיתני לראות החמה במזרח, כך זכיתי לראות במערב. בערב צריך לומר: יהי רצון מלפניך ה' אלקי ואלקי אבותי כשם שהייתי באפילה והוצאתני לאורה, כך תוציאני מאפילה לאורה. ריב"ל אמר: תפילות מאבות למדום... ורבנן אמרי: תפילות מתמידין גמרו.... ' (יר' ברכות ד,א). לכאורה זה אותו עקרון של מחלוקת, רק שנאמר בלשון 'למדום' במקום 'תקנום'. וכן שינוי בעל המימרא (בבבלי ריב"ל סובר כנגד קרבנות, וביר' סובר כנגד אבות). אולם נראה שזה מהותי ולא רק שינוי לשון, כיון שבפסחים ביר' מובאת קושיא מזמני הקרבנות, וכתרוץ לה נאמר: 'ר' יושוע בן לוי אמר: תפלות מאבות למדו' (יר' פסחים ה,א). שכוונתו שנלמד רק מהאבות ולכן אין להקשות מזמני הקרבנות. יוצא שלא כבבלי, ביר' ריב"ל סובר רק מהאבות. אולם אפשר שאין הכוונה שלומד רק מהאבות, אלא כוונתו שהעיקר הוא מהאבות, שהם הבסיס, ממילא אם יש סתירה בין זמן הקרבנות וזמן האבות הולכים ע"פ האבות. ממילא אם נאמר כך, אז גם לא תקשה קושית הבבלי לריב"ח (מוספים מי תיקן), כיון שהתירוץ שחל ע"פ שני הדברים (אבות וקרבנות) עדיין קיים. ע"פ זה יובן שהניסוח ביר' הוא 'למדום' ולא שהאבות 'תיקנום', שלריב"ח (בבלי) האבות תיקנו את התפילות, ואח"כ כנסת הגדולה הסמיכו זאת על הקרבנות. לעומתו ריב"ל סובר שלמדו שיש עניין של תפילות ממה שהאבות עשו, אבל האבות לא תקנו זאת, אלא התפללו לעצמם, רק שאנחנו למדנו מהם שכך ראוי, ותיקנו גם כנגד הקרבנות. אבל עדיין יש לאבות חוזק כיון שמהם למדו את העיקרון של התפילה, ולכן הזמנים כמותם. לכן יש גם מוספים, אבל בתפילות עצמם כיון שלמדנו מהאבות, אז שמנו עליהם את הדגש, ולכן הזמנים חלים לריב"ל (ע"פ היר') ע"פ תפילות האבות (יותר מהקרבנות). והנה אם נאמר כמו שמשמע לכאורה בפשטות היר' שלריב"ל את התפילות לא תיקנו כנגד הקרבנות, אז כנגד מה תפילות המוספים? בפשטות זה לא קשה, כי יכול לחלק בין סתם שלושת התפילות, שעליהם אמר שזה מהאבות, לבין מוספים שאותם תיקנו כנגד הקרבנות. (ובפרט שאפשר שאחרי שתיקנו כנגד האבות, וזה דמה למה שנעשה בקרבנות, אז גם תיקנו מוספים כנגד הקרבנות, אבל התפילות הרגילות היו ונשארו מהאבות בלבד). אולי אפשר שהאבות באו לגלות את ה' בעולם, לכן במוספים תיקנו כנגד גילוי ה' בעולם, שאנו מתקנים את הזמנים, מגלים ומקדשים את העולם בזמן הקשור לקודש. לכן יש 14 מוספים (שבת, ר"ח, פסח [זה אחד כי כולם אותו קרבן, כך שמגלה שעניינו בתיקון הוא אחד] שבועות, ר"ה, יוה"כ ו-8 בסוכות (שקרבנותיהם שונים שמראה שעניינם בתיקון שונה]) שאנו כמו היד של ה' בעולם, לתקן את העולם לה'. "ששם עלו שבטים שבטי יה עדות לישראל להדות לשם ה'" (תהלים קכב,ד) השם "י-ה" מופיע בפס' "כי יד על כס י-ה" (שמות יז,טז) כרמז שאנו כעין פועלים כנציגי ה' בעולם, לתקן, ולכן כעין קשורים ליד ה', כעין ידו הארוכה (כעין שליח שהוא יד אדונו). לכן 14 "יד". ואם נחשיב גם את נעילה של יוה"כ הרי שיש 15 כנגד שם ה' "י-ה" שקשור לתיקון עולם, שה' נשבע שאין שמו שלם עד שימחה שם עמלק מהעולם, שיהיה תיקון עולם. ואף אנו נקראים "שבטי י-ה" שאנו קשורים לתיקון העולם, שזה מהותו מאבותינו שנבחרו להיות קשורים לתיקון עולם. וכן סוגי הזמנים שבהם יש מוספים הם 8 (שבת, ר"ח, פסח, שבועות, ר"ה, יוה"כ, סוכות ושמ"ע) [שבהם נאמר במוסף שמות אחרים של הזמן] כנגד ברית המילה ביום השמיני, שהיא ה"אות" שלנו לה' (בראשית יז,יא), שניתן לאברהם, ולכן כעין מקביל לתפילות שכנגד האבות, שבזמנים קדושים יש עניין של "אות", שלכן לא מניחים תפילין (אמנם בר"ח מניחים, אולם אולי יש בו כעין אות חלש, בהיותו זמן הקשור לקודש [ולכן בזמן התנ"ך היו עושים בו סעודות מצוה.. וראה ב'מועדי ישראל' למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א, על עניין ר"ח]), ולכן זה מזכיר גם גילוי של אות הקודש שלנו מהאבות (ונעשה חיבור שלנו לקודש), והוא קשור לשמונה (וכן הקרבן כשר להקרבה מגיל שמונה ימים, שכך אנו מקדשים את העולם, כעין שאנו קדושים במהותנו כקרבנות [ושניהם קשורים עם השבת, ראה ויק"ר כז,י]), שזהו העלאת העולם כולו להיות קודש, כמעל הטבע המכוסה הרגיל (שהטבע הרגיל הוא כנגד 7, שבוע הבריאה), כמו שפעלו לזה האבות. ואם נחשיב כל תוספת כשלעצמה יצא סה"כ 21 (שבת, ר"ח, 7 פסח, שבועות, ר"ה, מוסף יוה"כ ונעילה ו-8 סוכות) כנגד אותיות "י-ה-ו" המרכיבות את שם הויה, שאנו מגלים את שם ה' בעולם, כמו שעשו האבות. וכן זהו כנגד חיבור של שלושת האבות עם הבריאה, שנבראה בשבוע, שבזמני קודש אנו מדגישים את תיקון העולם שממשיך אצלנו דרך אבותינו (שנבחרו). שבכל יום יש קשר לתיקון עולם שלנו, שממשיך מבחירת האבות, ולכן מתפללים כנגד שלושת אבות, שתפילה זה קשר של השפעת קדושה לעולם. בזמנים הקשורים לקודש זה מתחזק יותר, בשל מעלת קדושת הזמן, ולכן אז מדגישים את תיקון העולם יותר, ולכן מתפללים עוד תפילה, מוסף (וביוה"כ שחמור יותר, שה' כמלך בעולם ממש, ואנו מתקדשים כמלאכים, יש בנוסף עוד תפילה-נעילה). לכן מראים את קשר הקדושה מהאבות לתיקון העולם, בקשר לזמן (שכאן הזמן קדוש), ולכן זמן הבריאה שהוא שבוע, כנגד שלושת האבות יוצא 21 תפילות (7 כפול 3). ואולי מוספים הם כנגד יוסף (כל המוספים הם אותו עקרון של מוסף, כך שזהו תקנה אחת), שהוא עיקר יעקב (ב"ר פד,ה) ולכן הוא כעין סוג של אב קטן בהשפעתו, שלכן "והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה" (עובדיה א,יח), לכן בזמנים מיוחדים מרמזים גם כנגדו. או שזמני קודש, מרמזים על לעתיד לבא שהעולם כולו יהיה מתוקן, ולכן זה תוקן כנגד המשיח.