בשמה של פרשת "מצורע" מצינו שהראשונים קראו שמה "זאת תהי'" (רס"ג בסידורו, רש"י בפירושו עה"ת תזריע יג, ח. רמב"ם ב"סדר תפילות"). אך בדורות האחרונים קוראים שמה "מצורע" (טושו"ע או"ח סתכ"ח). וצריך ביאור: א. מצורע הוא ענין בלתי רצוי, ואיך קוראים סדרה בתורה בשם זה. ב. מדוע נשתנה שם הסדרה במשך הדורות?

אמרו חז"ל (יומא פו, ב) שבתשובה מאהבה, ה"זדונות" נהפכים ל"זכיות". והיינו, שכאשר עושים תשובה גדולה, לא רק שה"זדונות" מתבטלים, אלא הם עצמם נהפכים לדברים טובים - "זכיות". וכן מובא בזה"ק (זח"א ד, א) שהתכלית והשלימות היא כאשר "אתהפכא חשוכא לנהורא", היינו, שלא רק שה"חושך" מתבטל, אלא שהחושך עצמו נהפך ל"נהורא" ו"אור".

אמיתית ענין זה יהי' רק לעתיד לבוא, כי אין בכח בן אנוש מוגבל להפוך את החושך לאור, שהרי הפכים המה, ורק הקב"ה ה"כל יכול", שלפניו "כחשיכה כאורה", הרי ביכלתו ית' להפוך גם את החושך, להיות הוא עצמו דבר טוב ומאיר. ולכן רק לעתיד לבוא כאשר "ונגלה כבוד ה'", ואורו של הקב"ה ה"כל יכול" יהי' באופן גלוי לכל, אזי יקויים היעוד "ולילה כיום יאיר", שהפירוש בזה הוא ש"החשך עצמו יאיר" (אמ"ב ש' הציצית פט"ז. ועוד), ואז יהי' אמיתית הענין של הפיכת הזדונות לזכיות.

(ע"פ לקוטי שיחות ח"ז עמ' 100 ואילך)