לעומת זאת, הלומדים בכל יום שיעור בחומש מפרשת השבוע ילמדו פעמיים, ברציפות,　את פרשת "שמיני", החל מהשבוע שמתחיל בו חג הפסח.] 　

תמו שבעת ימי המילואים במהלכם עבד משה במשכן ולימד את הכוהנים את עבודות הקודש, הגיע היום השמיני, הוא ראש חודש ניסן, היום הראשון לחנוכת המזבח על-ידי אהרון ובניו הכוהנים. משה מזמן גם את זקני ישראל שייווכחו לראות כי הצבתם של אהרון ובניו במשמרת הכהונה נעשית על-פי דבר ה'.

שניים מבניו של אהרון, נדב ואביהוא, לוקחים מחתות ובהם קטורת ונכנסים להקטיר במשכן. ואז: "ותצא אש מלפני ה' ותאכל אותם, וימותו לפני ה'. יש מחכמי ישראל האומרים שמתו משום שהורו הלכה בפני משה רבם, ואחרים אומרים שנכנסו שתויי יין למשכן. על-כל-פנים, השניים שהיו ודאי צדיקים, מתו בהיותם שרויים בדרגת התעלות גבוהה, הנקראת 'כלות הנפש'. מעידים על כך דבריו של משה לאהרון: "הוא אשר דיבר ה' לאמור – בקרובי אקדש ועל פני כל העם אכבד."

משה קורא לבני דודו - מישאל ואלצפן - ומצווה עליהם להיכנס למשכן ולהוציא את גופות בני הדודים המתים. לכוהנים, אהרון אלעזר ואיתמר הוא מורה, לבל ינהגו במנהגי אבלות ולא יצאו מהמשכן. את מנהגי האבלות יקיימו בני ישראל , וכלשון הכתוב: "ואחיכם כל בית ישראל יבכו את השריפה אשר שרף ה'".

אהרון מורה לכוהנים, על איסור עבודה במשכן במצב של שכרות. כהן העובד בשכרות מתחייב מיתה. מפסוקים אלו לומדים גם על איסור הוראת התורה ופסיקת ההלכה בשכרות.

התורה גם מקפידה למנות בעלי חיים שעונים רק לאחד הסימנים, ולהתריע על כך שלמרות סימן הכשרות האחד , יש להיזהר מאכילתם: גמל; שפן; ארנבת; חזיר.

( מובן שגם בעלי ה חיים המותרים, חייבים בשחיטה כשירה והכשרה קודם לאכילתם ).

גם לחיות המים סימני כשרות הכרחיים : בעלי סנפיר וקשקשת.

( חשוב להדגיש, כי כיום אנו נזהרים לאבחן עצמאית את התקיימותם של הסימנים והמבחנים השונים, ומקפידים לאכול בעלי חיים הידועים כמותרים על פי מסורת רבת שנים ).

כאמור לעיל, בעלי החיים הטמאים אינם אסורים רק באכילה, אלא גם מטמאים במותם. התורה קובעת כי מגע בבעלי בפגרי הטמאים גורם לטומאת הגוף ולמי שנושא את הפגרים נוספת גדם טומאת הבגדים.

התורה מסיימת את העניין בהדגישה את קדושתם של ישראל . ה' אומר : "כי אני ה' המעלה אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלוקים, והייתם קדושים, כי קדוש אני.

( בפרשה 9 1 פסוקים )