אסתר היתה אשתו של מרדכי

נכתב על ידי יניב ב-11/3/2017

 

"ובמות אביה ואמה לקחה מרדכי לו לבת" (אסתר ב,ז) תנא משום ר"מ: אל תקרי לבת אלא לבית. וכן הוא אומר (שמואל ב יב, ג) "ולרש אין כל כי אם כבשה אחת קטנה אשר קנה ויחיה ותגדל עמו ועם בניו יחדו מפתו תאכל ומכוסו תשתה ובחיקו תשכב ותהי לו כבת" משום דבחיקו תשכב הוות ליה לבת? אלא לבית, הכי נמי לבית' (מגילה יג,א). הת"ת על הפס' מסביר יפה שסמכו גם על הדרשה בהמשך על "כאשר היתה באמנה אתו" (כ') 'היתה באמנה אתו אמר רבה בר לימא משמיה דרב: שהיתה עומדת מחיקו של אחשורוש וטובלת ויושבת בחיקו של מרדכי' (מגילה יג,ב) לכן למדו גם כאן לקחה מלשון קידושין (“כי יקח איש אשה") וכדרשה שהאשה מכונה בשם בית. והוסיף שלמדו זאת כיון שנאמר שהיתה יפת תואר לפני שנאמר שמרדכי לקחה, ולכאורה היה צריך להאמר אח"כ, כי מרדכי היה לוקחה בכ"א? לכן דרשו שזה קשור ללקיחתה לאשה, שזה בשל מראה. וניראה להוסיף לדבריו שגם סמכו על הדרשה: '"וכאשר אבדתי אבדתי" - ... ומ"א: כאשר אבדתי מבית אבא אובד ממך, שמעכשיו שאני ברצון נבעלת לגוי אני אסורה לך' (רש"י). ואולי דרשו מזה שהפס' חוזר, שכיון שנאמר "ויהי אמן את הדסה היא אסתר בת דדו כי אין לה אב ואם" אז מובן שלקחה, אז מהו "ובמות אביה ואמה לקחה מרדכי לו לבת" הרי זה אותו משמעות, שלקחה באומנות?- לכן דרשו שלקחה לאשה, וזה מתפרש ע"פ שהיתה בת דודו, שלכן דאג לה כעין מצוות "ומבשרך לא תתעלם". ומימלא בדומה לזה כמו שיש מצוה לקחת אחיינית: 'ומצות חכמים שישא אדם בת אחותו והוא הדין לבת אחיו, שנאמר ומבשרך לא תתעלם' (רמב"ם איסורי ביאה ב,יד) שצריך לדאוג לקרוביו, שחתונה זו הדאגה הכי גדולה, אז כך גם למדו שמרדכי לקחה שבזה דאג כראוי ביותר. ובכלל מהו שלקחה "לבת"? מה הכוונה בזה כמו בת, הרי לקחה באומנה, אז מהו שהיא כבת, זה הרי ברור? ולכן דרשו לבית. והנה מה העניין בכך שלקחה לאשה?- בפשטות זה בא לומר כמה צער היה כאן עד שהתהפך לטובה, שכל ענייני המגילה זהו התהפכות (כמו שמביא מרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א). ואולי אפשר שיש כאן עניין שקשור לגאולת פורים, שהנה המן נידרש בקשר לעץ הדעת: 'המן מן התורה מנין: (בראשית ג, יא) "המן העץ"' (חולין קלט,ב). והנה בעקבות שאלה זו נעשה פרוד בין אדם וחוה, שהוא ענה ע"י שהאשים אותה, כמובא מיד: “ויאמר האדם האשה אשר נתתה עמדי הוא נתנה לי מן העץ ואכל" (שם,יב) [וזה גם מזכיר את עצת אשת המן להכין את העץ למרדכי: “ותאמר לו זרש אשתו וכל אהביו יעשו עץ גבה חמשים אמה ובבקר אמר למלך ויתלו את מרדכי עליו" (אסתר ה,יד) עצת זרש ואוהביו כמו עצת האשה והנחש]. לכן כנגד כוחו של המן היה צריך עניין של חיבור בין בני זוג, כעומד מול הפרוד שממנו כח המן, שבא מכח הטומאה והרשעות בעולם, שבא מחטא עץ הדעת. ולכן דרש ר"מ שלקחה לאשה, שיש כאן חיבור בין בני זוג, ודאגה גדולה שלכן מראש מהדאגה לה לקחה לאשה, וכן כשנילקחה "ובכל יום ויום מרדכי מתהלך לפני חצר בית הנשים לדעת את שלום אסתר ומה יעשה בה" (אסתר ב,יא) כך שיש כאן אחדות בין בני זוג. וע"י כך 'דריש ר"ע: איש ואשה, זכו שכינה ביניהן' וכו' (סוטה יז,א) שבאה השכינה לעולם, ובכך באה השגחה ע"י שכינת ה' (ששכינה מלשון שוכן בעולם) כעומד מול ההסתר פנים של הזמן ההוא ('אסתר מן התורה, מנין? (דברים לא, יח) "ואנכי הסתר אסתיר"'. חולין שם) כאילו שאין השגחה ח"ו. וכך ע"י הבאת השכינה נעשה כמזכיר את המקדש שהוא שכינת ה' (“ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם". שמות כה,ח) ובכך עומד מול המן שמגזע עמלק, שה' נילחם בעמלק בעקבות הקשר שלו לחורבן המקדש (תנחומא "כי תצא" סימן יא), וכך מפיל את המן העמלקי (ושאר העמלקים שמתו בפורים, ראה ב'מועדי ישראל' פורים, למרן שר תורה הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א). וניראה שלכן תחילת נפילת המן היתה כשלקח את מרדכי בסוס, כמו שאמרו לו חכמיו וזרש אשתו: “אם מזרע היהודים מרדכי אשר החלות לנפל לפניו לא תוכל לו כי נפול תפול לפניו" (אסתר ו,יג). ושם לקח "לבוש מלכות אשר לבש בו המלך" (שם,ח), כרומז לעניין לבישת בגד, כנגד עץ הדעת שנודע להם שהם ערומים, שבלבישת המן יצא שלבש בגד של המלך, כרומז על מלכו של עולם, שה' הלביש את אדם וחוה: "ויעש ה' אלקים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבשם" (בראשית ג,כא). כך גם כאן הלבשתו דומה לשם, כמו ששם דרש ר"מ: 'בתורתו של ר' מאיר מצאו כתוב: כתנות אור, אלו בגדי אדם הראשון, שהן דומים לפיגם רחבים מלמטה וצרין מלמעלה' (ב"ר כ,יב) כך גם כאן נעשה לאור: “ליהודים היתה אורה ושמחה וששן ויקר" (אסתר ח,טז), וזה קשור למעלה שבין בני זוג בשלמות, ולכן את שניהם אומרים משום ר"מ, שמאיר לנו את השורש שממנו צמחה הגאולה בפורים.

להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן

חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
תגובות ודיון על החידוש (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה