מחצית השקל מול שקלי המן

נכתב על ידי יניב ב-9/3/2017

 

'אמר ריש לקיש: גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שעתיד המן לשקול שקלים על ישראל. לפיכך הקדים שקליהן לשקליו, והיינו דתנן: באחד באדר משמיעין על השקלים ועל הכלאים' (מגילה יג,ב). אמנם אמרו חז"ל שהמן עצמו אמר: 'אתא מלי קומצי קמחא דידכו ודחי עשרה אלפי ככרי כספא דידי' (שם טז,א) אבל זה בעקבות דברי מרדכי שאמר מה שלמדו. וודאי שיש גם מעלה בזה להצלה שלכן הגמ' מספרת זאת, אבל כאן מביא ר"ל שמחצית השקל היא שעמדה כנגד מעשה המן. אולם מה הקשר בין שניהם, בין השקלים להמן)?- בפשטות עצם מצוות מחצית השקל היא שעמדה כנגד הכסף של המן, שבהיותם שקלים. ועוד, טענת המן היתה: ”ויאמר המן למלך אחשורוש ישנו עם אחד מפזר ומפרד בין העמים בכל מדינות מלכותך ודתיהם שנות מכל עם ואת דתי המלך אינם עשים ולמלך אין שוה להניחם. אם על המלך טוב יכתב לאבדם ועשרת אלפים ככר כסף אשקול על ידי עשי המלאכה להביא אל גנזי המלך" (אסתר ג,ח-ט). שטען שבנ"י מפורדים ולכן שיהרגם, והוא יתן את הכסף. לכן כנגד זה עומדת מצוות מחצית השקל שמטרתה להראות אחדות בבנ"י, שכל אחד אינו שלם ללא חברו, ובזה מתחבר לכספים, וכך כנגד דברי המן. ולכן נאמר 'על השקלים ועל הכלאים' שכלאים מרמז על חיבור בין סוגים שונים, כמו שבני אדם שונים זה מזה, אבל בעצם מתחברים, שבבנ”י זו אחדות ראויה, כמחצית השקל. ועוד, בנ"י התחייבו בזמן המן על שנהנו מסעדתו של אחשורוש (אסתר רבה ז,יח) שהיתה על אי גאולתם, שעבר שבעים שנה ולא ניגאלו ולכן לא יגאלו עוד (מגילה יא,ב) ולכן השתמש בבגדי כהונה ובכלי המקדש (מגילה יב,א) שבא להראות שלא מפחד יותר מהקשר למקדש, כי כביכול בטל לגמרי ולא יחזור. מימלא בנ"י שהשתתפו בסעודה התחייבו על ביזוי המקדש, שזה בעצם חילול שם ה' (ולכן התחייבו מוות כעונש, כנגד יהרג ואל יעבור של חילול השם בשעת גזירה על התורה) לכן מול זה עמדה מצוות מחצית השקל שבו מראים את הכבוד שנותנים למקדש, שתורמים בשביל המקדש, וזה לקרבנות, בדומה לסעודת אחשורוש שנעשתה כעין הקרבנות (מגילה יב,א: '"והשתיה כדת אין אונס" מאי כדת? א"ר חנן משום ר"מ: כדת של תורה, מה דת של תורה אכילה מרובה משתיה, אף סעודתו של אותו רשע אכילה מרובה משתיה' ופרש"י: 'כדת של תורה - אכילת מזבח מרובה משתיה פר ושלשה עשרונים סולת לאכילה ונסך חצי ההין'). וכן התחייבו על שהשתחוו לצלם (מגילה שם) וזה מזכיר את הצלם של העגל, שכנגדו באה מחצית השקל (יר' שקלים ב,ג), שנותן למקדש ולא לע"ז, ולכן היא עומדת מול גזרת המן לכפרה. וכן בפשטות במחצית השקל נאמר: “ממחצית השקל לתת את תרומת ה' לכפר על נפשתיכם" (שמות ל,טו) ולכן היא מכפרת על גזרת שמד. ועוד, גזרת המן היתה בקשר לסעודת אחשורוש, שבה כעין הכריזו שאינם רוצים ליגאל שלזה נעשתה הסעודה (כמו שמסביר מרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א) ניראה שלכן מול זה עומדת זכות מחצית השקל. כיון שהיא בשביל הקרבנות שבמקדש ובמשכן (וכן בערכו כנגד חטא העגל). ועל המשכן הצטוו בעקבות חטא העגל שירדו ממדרגתם ('תורת המקרא' - "תרומה" למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל) ואת העגל עשו כיון שרצו להראות שהם קשורים למלכות המצרית (מרן שר התורה הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זע"א 'תורת המקרא' "כי תשא”). מימלא זה דומה לסעודת אחשורוש שחיובה על הקשר למלכות פרס במקום הגאולה, למלכות ה', וכך גם העגל נעשה לקשר למצרים במקום להתחזק בגאולה ולנתק כל קשר למצרים, ומימלא גם לא היו חוטאים בע”ז זו. ולכן גם קשור לצלם נבוכדנצר שהוא על קשר למלכות במקום לה', כעין העגל. ולזה מכפר מחצמית השקל שקשור למשכן שמכפר כתיקון לעגל ולענפיו כסעודת אחשורוש וצלם נבוכדנצר. ועוד ניראה שעל העגל נאמר: 'מאי "ודי זהב" (דברים א,א)? אמרי דבי ר' ינאי: כך אמר משה לפני הקב"ה: רבונו של עולם, בשביל כסף וזהב שהשפעת להם לישראל עד שאמרו די, הוא גרם שעשו את העגל' (ברכות לא,ב). מימלא חטא עגל נעשה בעקבות הממון. ואותו דבר החטא בשושן נעשה בהשתתפות בסעודת אחשורוש "בהראותו את עשר כבוד מלכותו" וגו' (אסתר א,ד) שנעשה בהקשר לממונו הרב. (ואף צלם נבוכדנצר קשור לגדולה הגשמית, שזה כעין גאות הממון). וכנגד זה באה מחצית השקל ומכפרת, שאת הכסף מפנה לה', לקרבנות. ועוד ניראה שכידוע יוה"כ הוא כ-פורים, ויש בניהם כמה קשרים (כמו שהסביר מרן הגרש"ג זצוק"ל ב'מועדי ישראל' פורים, וכן ביהודי הקדוש) ואף ניראה שביוה"כ קיבלו את התורה (לוחות השניים) ודומה לפורים שקיבלו בו את התורה מרצון (שבת פח,א), ומיד לאחר יוה"כ התחילו בבניית המשכן, שבו נעשה כעין המשך מתן תורה (שה' ציוה למשה לצוות לבנ"י..). ומתן תורה היה חיבור בין שמים לארץ, כמו המשכן, והקרבנות היו עולים וכעין מחברים ומקרבים שמים וארץ (ולכן ניקרא קורבן מלשון קירבה). לכן מחצית השקל היתה כפרה לעגל שפגע בחיבור שמים וארץ במתן תורה. לכן בכח מחצית השקל שמזכיר את מעלת המשכן והקרבנות כהמשך למתן תורה וכפרה לעגל, הוא עומד מול המן כדי לגלות בעולם את פורים שהוא אישור מרצון למתן תורה, כעין יוה"כ שקיבלו אז את התורה כרצון לשוב לקבלה לאחר הפגיעה במתן תורה ממעשה חטא העגל. לכן ניראה שקודם למחצית השקל נאמר "וכפר אהרן על קרנתיו אחת בשנה מדם חטאת הכפרים אחת בשנה יכפר עליו לדרתיכם קדש קדשים הוא לה'” (שמות ל,י) '"אחת בשנה" - ביום הכפורים' (רש"י) לרמז על קשר של יוה"כ עם מחצית השקל, כמו שתגלה בפורים שהוא דומה ליוה"כ (ואף נאמר לשון כפרה כרמז שיכפר על גזרת המן). ועוד, 'המן מן התורה מנין? (בראשית ג, יא) ,המן העץ"' (חולין קלט,ב) הרי שכח המן קשור לתאוה לחומריות הארצית שנבעה מחטא עץ הדעת (ולכן רצה להרוג כעונש שהיה צריך להיות על חטא האכילה מהעץ) ולמולו היה את מרדכי שקשור למשכן, לעליה כלפי שמים (לעלות את הארץ לה') שלכן נירמז בשמן המשחה: 'מרדכי מן התורה מנין? דכתיב (שמות ל, כג) "מר דרור" ומתרגמינן מירא דכיא' (שם) שהוא מקדש ומעלה את הכלים לקדושתם. לכן מחצית השקל שבה מעלים את הממון לה', במקום לשומרו אצלנו בתאוה לחומריות, אנו מביאים אותו לה', להעלות את העולם כולו לה' (היפך מחטא עץ הדעת שרצו לקחת לעצמם את הפרי - לאוכלו, כעין שהארץ שלהם ולא של ה' ח"ו) ובכך מחזקים את צד הקדושה שממרדכי. וזה במיוחד מול המן שבא מעמלק שבא מאליפז שלקח את ממונו של יעקב במקום להרגו, כשברח מפני עשו, בשל שעני נחשב כמת (רש"י בראשית כט,יא). כך כנגד זה בא המן מצאצאי אליפז והשתמש בכסף בשביל הרג (בהיותו צאצא עמלק שרוצה בהרג בנ"י). ומול זה עומדת מחצית השקל ומושך את הכסף לקדושה ולהצלה כמו שניצל יעקב. עוד, מחצית השקל מרמז גם על הכספים שניתנו להקמת המשכן, ובהם מביאים את הקרבנות לתפעול המשכן, ולכן כנגד מתן תורה שהמשכן המשכו. והנה על מתן תורה נאמר '(שמות יט, יז) "ויתיצבו בתחתית ההר", א"ר אבדימי בר חמא בר חסא: מלמד שכפה הקב"ה עליהם את ההר כגיגית, ואמר להם: אם אתם מקבלים התורה מוטב, ואם לאו שם תהא קבורתכם. א"ר אחא בר יעקב: מכאן מודעא רבה לאורייתא. אמר רבא: אעפ"כ הדור קבלוה בימי אחשורוש דכתיב (אסתר ט, כז) "קימו וקבלו היהודים" קיימו מה שקיבלו כבר' (שבת פח,א) ניראה שבא לומר שבפורים תוקן הפגם של מתן תורה בכפיה, וזה קשור להר סיני שכפה עליהם כגיגית. שכפיה כגיגית זה כעין שנימצאים מתחת, למטה, כמו הפס' “בתחתית ההר". וזה כמו המן ואחשורוש: '"ויאמר המלך להמן הכסף נתון לך והעם לעשות בו כטוב בעיניך" אמר רבי אבא: משל דאחשורוש והמן, למה הדבר דומה? לשני בני אדם, לאחד היה לו תל בתוך שדהו, ולאחד היה לו חריץ בתוך שדהו. בעל חריץ אמר: מי יתן לי תל זה בדמים. בעל התל אמר: מי יתן לי חריץ זה בדמים. לימים נזדווגו זה אצל זה, אמר לו בעל חריץ לבעל התל: מכור לי תילך. אמר לו: טול אותה בחנם והלואי' (מגילה יג,ב-יד,א). שזהו הר סיני כמו התל, והחריץ בעומק כמו מתחת להר. וקשור להריגה (שם תהא קבורתכם), כמו שרצו המן ואחשורוש להרוג. יוצא שפורים בא להשלים את החסרון שבמתן תורה. ולכן קשור למחצית השקל שבאה להשלים את החסרון הנוסף שהיה במתן תורה, שזהו העגל, וכן המשכן הוא כהמשך מתן תורה, כמו פורים שהוא המשך להשלמת מתן תורה, ולכן היא המשפיעה להצלת בנ"י בפורים. וזה קשור להמן העמלקי, שעמלק באו לילחם בישראל בעקבות רפיון בתורה (תנחומא "יתרו" סימן ב) ולכן קשור לחיזוק מתן תורה שהחסרון הוא כעין רפיון במתן תורה. ואולי אפשר שהשמעת השקלים זה קביעת חכמים מכח מצות התורה (שמהתורה יש מחצית השקל, והם קבעו מתי להכריז), ולכן דומה כעין פורים שקבעו חכמים בק"ו מפסח (מגילה יד,א) שזה קביעת חכמים מכח התורה, ולכן היא עמדה לזה, כעין המשך מכוחה ובזמנה. ועוד, המן היה עמלקי ולכן רצה למחות את בנ"י, וה' ציוה עלינו למחות את עמלק, ובהקשר לחורבן המקדש ה' עצמו לוקח למחות את עמלק: 'עד שלא פשט ידו בכסא, "תמחה”. כשפשט ידו בכסא, "מחה אמחה”. אפשר בשר ודם יכול לפשוט ידו בכסא של הקדוש ברוך הוא?! אלא על ידי שהחריב ירושלים' וכו' (תנחומא "כי תצא" סימן יא). לכן הנפילה של המן קשורה למעשה חורבן המקדש ע"י עמלק. וזה מתבטא לזכותנו ע"י שאנו פועלים במקדש כשעומד בבניינו, שזהו הקרבת הקרבנות שממחצית השקל. לכן ע"י מחצית השקל נעשה כנגד מעשה המן, אל מול רצונו למחותנו, נעשתה מחייתו (וכן ע"פ התרגום גם שאר ההרוגים היו עמלקים. כמו שמביא מרן שר התורה הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א ב'מועדי ישראל') וזה התגלה בצורת השקלים, שה' פעל שהמן יהיה קשור לשקלים (שרצה לתת) כנגד הדרך למחותו. ואולי אפשר (ע"ד דרש) שהקרבנות מכפרים ע"י שהאדם רואה ומבין שהקרבן מת במקומו. וכך גם בשאר הקרבנות יש כעין התעלות בנ"י בקדושה, כעין מסירות נפש כלל ישראלית. והנה בנ"י 'חגגו' בסעודת אחשורוש על שלא יגאלו ולא יבנה המקדש, אלא ישארו בגלות שאז 'כל הדר בחו"ל כאילו עובד עבודת כוכבים' (כתובות קי,ב) ולכן חייבים מיתה כעובד ע"ז מרצון. וזה נעשה ע"י שבשמים תמיד יש כעין המשך ביהמק"ד: '(דברי הימים ב ב, ג) "לעולם זאת על ישראל" א"ר גידל אמר רב: זה מזבח בנוי ומיכאל שר הגדול עומד ומקריב עליו קרבן' (מנחות קי,א) 'ומיכאל שר הגדול עומד ומקריב עליו קרבן. מדרשות חלוקין, יש מי שאומר: נשמותיהן של צדיקים. ויש מי שאומר: כבשים של אש' (תוס' ד”ה 'מיכאל') מימלא כאשר לא רצו ליגאל ולבנות את המקדש זה העלה את הדין עליהם, ואז כביכול ההקרבה של מיכאל היא במקום המקדש, וזה עיוות, ולכן מתגלגל עליהם חומרת הקרבתו, שזהו נשמותיהם של צדיקים, וכבשים של אש, שהכבש כמו הקרבנות שלנו, כעין כמעשינו, ואנו לא עושים זאת, ברצוננו ממש (שלא רוצים), ולכן אז מתגלגלת האש של הכבשים להרגנו, שלא בא להקרב במקומנו (כמו שהכבשים בקרבן שמוקרבים במקדש במקומנו, להתעלותנו) אלא מתגלגל בצורה של הקרבתנו ממש, מעין נשמות הצדיקים שמוקרבות, רק בצורה לא טובה, ע"י מותנו כעונש. ולכן כדי למנוע מזה עולה זכות מחצית השקל שמיועדת להבאת קרבנות במקדש, וטוענת שבנ"י כן רוצים ליגאל ולבנות את המקדש ולהביא קרבנות, ובכך מפסיק את הכח של הגזרה של השמד הזה. אולי לכן מובא בגמ': '..משמיעין על השקלים ועל הכלאים' שהוסיפו גם את הכלאים (אע"פ שלעניינו היה מספיק השמעת מחצית השקל) לרמז על עקירה של חיבור רע (כלאים) שכך הקרבנות שהם קשר שבין שמים וארץ (חיבור) נעשה בצורה רעה ומביא לעקירה (כמו שצריך לעקור את הכלאים) שזהו גזרת השמד של המן. וכן כמו כלאי הכרם יש עניין של כמות, אינם נאסרים (מיד כשגילה על קיומם) אלא בכמות מסויימת של גדילה באיסור (אחד ממאתיים) כך גם השקלים היו מכוונים בכמותם, מחצית השקל מול שקלי המן. וכן מרמז על המן 'דתניא: אילן שאכל ממנו אדם הראשון. רבי מאיר אומר: גפן היה, שאין לך דבר שמביא יללה על האדם אלא יין, שנאמר (בראשית ט, כא) "וישת מן היין וישכר". רבי נחמיה אומר: תאנה היתה, שבדבר שנתקלקלו בו נתקנו, שנאמר (בראשית ג, ז) "ויתפרו עלה תאנה". ר"י אומר: חטה היתה, שאין התינוק יודע לקרות אבא ואמא עד שיטעום טעם דגן' (ברכות מ,א). מימלא המן שנירמז בהקשר לעץ הדעת, ב"המן העץ". הוא קשור לכלאי הכרם, שזה כרם (גפן) וזרעים (חיטה), וסופו לאבדון וכליה (כביעור כלאים). ותליה על העץ ('המן העץ - יתלה על העץ'. רש"י. חולין קלט,ב) כמו שהעונש על עץ הדעת היה צריך להיות מיתה. ודבר זה הגיע ע"י שאחשורוש ציווה להשתחוות לו על היותו גדול שריו בממלכה, ולכן המן שם על בגדו ע"ז (או עשה עצמו) וכך התגלגל לאירוע עם מרדכי וכו'. זה מרומז בתאנה, שר"נ סובר שעץ הדעת הוא תאנה, כיון שממנו "ויתפרו עלה תאנה", שעשו בגד לכסות עצמם. לכן מזכיר את המן שרקם על בגדו ע"ז, כמו שתפרו את בגד. וכן התגלגל ע"י שהמן יעץ להרוג את ושתי על שלא באה לפני המלך, שקרא לה כי: '...וכן בסעודתו של אותו רשע, הללו אומרים: מדיות נאות, והללו אומרים: פרסיות נאות. אמר להם אחשורוש: כלי שאני משתמש בו אינו לא מדיי ולא פרסי, אלא כשדיי, רצונכם לראותה? אמרו לו: אין, ובלבד שתהא ערומה' (מגילה יב,ב) לכן זה מזכיר את התאנה שממנה עשו בגד להתכסות מהיותם ערומים. והמן הוא שיעץ להרגה (ולכן גם 'תאנה' שנישמע כמו 'טענה'). לכן המן קשור לעץ הדעת. (ואף המן היה שר ויועץ, ולכן כעין בעל דעת). ולכן רמזו בגמ' שהוסיפו גם את הכלאים, לומר שאף בזה היה עזרה, ע"י מצוות הכלאים שהפילה את המן כעקירת כלאי הכרם (שבאדר משמיעים על הכלאים שיטפלו ויפרידו כדי שלא יעשה כלאיים. ובט”ו יוצאים שלוחי בי"ד ועוקרים. והגודל כלאיים נאסר כמו המן שגדל ע”י גידול אחשורוש). ניראה שלזה רמזה המשנה: 'באחד באדר משמיעין על השקלים ועל הכלאים' (משנה שקלים פרק א משנה א) לחבר בין השקלים שקשור לפורים וכך גם הכלאים, ולכן מיד 'בחמשה עשר בו קורין את המגילה בכרכין' שקשור לפורים. ואף בהמשך: 'ויוצאין אף על הכלאים' שזה כרמז לעקירתו של המן בפורים, כמו שמסופר במגילה, כעין עקירת כלאיים.

להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן

חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
תגובות ודיון על החידוש (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה