אסתר המלכה ומידת השמחה/מאמר מאת: אהובה קליין.

נכתב על ידי אהובה קליין ב-9/3/2017

סוף מעשה במחשבה תחילה

הצהרה אישית על החזון והיעדים אשר מדריכים אותך בעולם התורה
"לעורר את הנשמה האלוקית אצל כל יהודי אל התורה הקדושה. כי התורה היא מלשון הוראה-הדרכה לחיים."
אהובה קליין (‏יום רביעי ‏25 ‏נובמבר ‏2015)

 

אסתר המלכה ומידת השמחה.

מאת: אהובה  קליין.

 

לסיפור מגילת אסתר יש כידוע סוף טוב וגזירותיו של המן הרשע התבטלו ונהפכו לטובה . לתוצאה נסית זו הגענו גם בזכות תושייתה של אסתר המלכה.

כאשר נשאלה אסתר במשתה היין מפי אחשוורוש:  "...מַה-שְּׁאֵלָתֵךְ וְיִנָּתֵן לָךְ; וּמַה-בַּקָּשָׁתֵךְ עַד-חֲצִי הַמַּלְכוּת, וְתֵעָשׂ". היא  ענתה לו תשובה בלתי צפויה:

" וַתַּעַן אֶסְתֵּר, וַתֹּאמַר:  שְׁאֵלָתִי, וּבַקָּשָׁתִי.  אִם-מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ, וְאִם-עַל-הַמֶּלֶךְ טוֹב, לָתֵת אֶת-שְׁאֵלָתִי, וְלַעֲשׂוֹת אֶת-בַּקָּשָׁתִי--יָבוֹא הַמֶּלֶךְ וְהָמָן, אֶל-הַמִּשְׁתֶּה אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה לָהֶם, וּמָחָר אֶעֱשֶׂה, כִּדְבַר הַמֶּלֶךְ".[מגילת אסתר, ה', ו]

לכאורה, נשאלת השאלה: מדוע אסתר לא ניצלה מיד את ההזדמנות וביקשה את בקשתה מהמלך? ומדוע חשבה דווקא על יום המחר?

על כך הסבירו חכמים: כי בעת ההיא נאמר :" וַיֵּצֵא הָמָן בַּיּוֹם הַהוּא, שָׂמֵחַ וְטוֹב לֵב" [שם, ה', ט]

אסתר ברוח הקודש שלה - ידעה שבזמן "שמחה" כזאת לא תהיה ביכולתה לנצחו. היות ולא יאונה לו כל רע ,כי אדם אשר שרוי בשמחה [כך אומרים בשם הרב מקרלין ,זכותו יגן עלינו] - לא ניתן לפגוע בו.

מהטעם הזה- אסתר התחכמה והזמינה אותו למחרת לאחר ששמחתו תפוג קצת. ואז יעלה בידה להפילו ביתר קלות.

מכאן שאם המן הרשע הועילה לו השמחה - קל וחומר שמידת השמחה תועיל גם לעם ישראל הקדושים - להתגבר על כל מיני ייסורים וגזרות, כפי שנאמר:       "כי בשמחה תצאו" [ישעיהו נ"ה, ב]

יוצא ,אפוא  : שבאמצעות מידת השמחה - ניתן בסייעתא דשמיא - לצאת בנקל מאפלה לאורה.

"תפארת שלמה" שואל : לגבי פעולתה של אסתר המלכה: "ותשְׁלַח בְּגָדִים לְהַלְבִּישׁ אֶת-מָרְדֳּכַי, וּלְהָסִיר שַׂקּוֹ מֵעָלָיו--וְלֹא קִבֵּל ".[שם ד, ד]

מדוע שלחה אסתר למרדכי בגדים נאים - בזמן שנודע לה שהוא לובש שק? הרי צפוי היה שהיא תשאל אותו: מה פשר הלבוש הזה ולא  תיחפז לשלוח לו בגדים.

על כך "תפארת שלמה" מבהיר: כי אסתר בחכמתה ידעה והבינה  את העניין שמרדכי לובש שק ומקבל על עצמו תענית- כנראה משום ששמע על איזו בשורה קשה, אך אסתר חלקה על דרכו של מרדכי, והיא סברה שבעת מצוקה וגזרה קשה- חייבים לעורר את מידת השמחה, דווקא, היות ורק על ידי השמחה- ניתן לצאת מאפלה לאורה.

לא זו הייתה דעת מרדכי, הוא סבר שבעת צרה חייבים להתפלל ולזעוק בלב שבור אל הקב"ה וכך נחלקו הם בדעותיהם, אך הקב"ה  הצדיק את החלטתה של אסתר המלכה והכריע כפי דעתה. וההוכחה לכך: כי  הקב"ה גרם למרדכי לבוא למידת השמחה- על ידי שהכול התהפך לטובה והמן הוביל  את מרדכי ברחובות שושן כנאמר:" וַיּיִקַּח הָמָן אֶת-הַלְּבוּשׁ וְאֶת-הַסּוּס, וַיַּלְבֵּשׁ אֶת-מָרְדֳּכָי; וַיַּרְכִּיבֵהוּ, בִּרְחוֹב הָעִיר, וַיִּקְרָא לְפָנָיו, כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ"[שם, ו, י"א]

מכאן המסקנה: כי רק על ידי שמחה, ניתן להינצל מכל צרה.

"בן יהוידע" מסביר על הגמרא במגילה [ט"ו, ד"ה : "ורכיב האי"] : כאשר המן  הגיע למלא את פקודת המלך והביא את הסוס והלבוש למרדכי, באותו זמן מרדכי התפלל, והלא  פלא שרשע זה המתין בסבלנות עד שמרדכי יסיים את תפילתו ?

ומדוע המתין? כי לא רצה לבשר לו בשורה טובה באמצע התפילה היות והעדיף שמרדכי יתפלל מתוך שברון לב ועצבות- כי תפילה מסוג זה אינה מתקבלת, לכן המתין לגמר התפילה וחשב שאם יבשר לו באמצע את הבשורה הטובה, מרדכי יפסיק רגע להתפלל ויקשיב לשמועה הטובה ואז ישוב להתפלל מתוך שמחה ותפילה מסוג זה תגיע עד כיסא הכבוד ותתקבל.

מהטעם הזה המן חיכה בסבלנות  רבה לסיום התפילה.

ומרדכי , בסופו של דבר-יצא על ידי- השמחה – מכל ייסוריו כמו שנאמר במשלי:

" רוּחַ-אִישׁ, יְכַלְכֵּל מַחֲלֵהוּ;    וְרוּחַ נְכֵאָה, מִי יִשָּׂאֶנָּה".[משלי י"ח, י"ד]

 שמחה זו של ימי הפורים ממשיכה איתנו לאורך כל הדורות כנאמר במגילה :

" וִימֵי הַפּוּרִים הָאֵלֶּה, לֹא יַעַבְרוּ מִתּוֹךְ הַיְּהוּדִים, וְזִכְרָם, לֹא - יָסוּף מִזַּרְעָם".

להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן

חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
תגובות ודיון על החידוש (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה