"וארד להצילו מיד מצרים ולהעלתו מן הארץ ההוא אל ארץ טובה ורחבה אל ארץ זבת חלב ודבש אל מקום הכנעני והחתי והאמרי והפרזי והחוי והיבוסי" (שמות ג,ח). בתורה נאמר "ארץ זבת חלב ודבש" 12 פעמים (שמות: ג,ח. ג,יז. יג,ה.לג,ג. ויקרא כ,כד. במדבר: יד,ח. טז,יד. דברים: ו,ג.יא,ט.כו,ט.כו,טו.כז,ג.) ניראה שאין זה במקרה, אלא בכוונה נאמר 12 פעמים כנגד שבטי בנ"י. שבכל שבט יש יחודיות של קדושה ושליחות בעולם, שזה נעוץ במהותו, ומתגלה במעשיו הגשמיים (כמו שמובא בברכות יעקב ומשה). כך גם א"י יש בה גשמיות, אבל היא בעצם נעוצה בענייני הקדושה, שגשמיותה קודש. וכך מתחברת א"י עם בנ"י להוציא בה את הקדושה לידי ביטוי בגשמי, לתיקון העולם. שבא"י בנ"י מחוברים בשלמות לקדושה, ובה עיקר תיקון העולם. וכן 12 מרמז על החודשים, שבהם יש שינוי במזג האויר ובעקבותיו גם יש שינוי בטבע (בפריחה, בפירות וכדו'). כך גם בנ"י בא"י מתקנים את העולם, ומעלים אותו מדרגה נמוכה לעליונה יותר. ועוד כנגד שבטי ישראל, כיון ש: 'ר' שמעון בן יוחאי אומר: י"ב ארצות ניתנו, כנגד י"ב שבטי ישראל, ולא שוו טעם פירות ארצו של זה כטעם פירות ארצו של זה, ולא טעם פירות של זה לטעם פירות של זה. ואלו הם: "כי ארץ אשר אתם עוברים שמה לרשתה. ארץ הרים ובקעות. ארץ אשר ה' אלקיך דורש אותה מראשית השנה ועד אחרית השנה. כי ה' אלקיך מביאך אל ארץ טובה ורחבה. ארץ נחלי מים. ארץ חטה ושעורה. ארץ זית שמן ודבש. ארץ אשר לא במסכנות. ארץ אשר אבניה ברזל. על הארץ הטובה. ארץ זבת חלב ודבש”. הרי י"ב ארצות נתנו כנגד י"ב שבטים' (ספרי דברים יא,יא) מימלא אם פירותיהם שונים, אז גם ה"זבת חלב ודבש" יש בו טעם שונה בין המקומות (ניראה שאף החלב טעמו קצת שונה בין המקומות, ע”פ המאכלים שאוכל ומזג האויר), ולכן נאמר 12 פעמים כנגד המקומות בא"י של כל שבט ושבט, שהוא כ"ארץ" כשלעצמו, ולכן כיון שטעמו שונה, לכן נאמר על כל אחד מהם "ארץ זבת חלב ודבש". ונימשלה בחלב ודבש, שהם: '"זבת חלב ודבש" - חלב זב מן העזים, והדבש זב מן התמרים ומן התאנים' (רש"י. שמות יג,ה) שבעיזים יש חלב, ומהתמרים והתאנים יוצא דבש, שזהו טבעם. וכמה שתפעל בכדי לחלוב את העיזים כך יהיה לך יותר חלב (שתחלוב ותשמור ולא ילך לאיבוד) וכך תמרים ותאנים כמה שתכין ותפעל כדי שיצא לך מהם דבש, כך יהיה לך יותר (שלא ילך לאיבוד) ומשובח יותר. שכך זה גם בא"י, בעצם מהותה יש בה השפעה של קדושה, שניראה שזהו מהות הסיפור של: 'רמי בר יחזקאל איקלע לבני ברק. חזנהו להנהו עיזי דקאכלן תותי תאיני, וקנטיף דובשא מתאיני וחלבא טייף מנייהו, ומיערב בהדי הדדי. אמר: היינו זבת חלב ודבש' (כתובות קיא,ב). שבא"י יש במהותה עניין של זבת חלב ודבש. וקודם לזה מובא: 'רב חייא בר אדא מקרי דרדקי דר"ל הוה. איפגר תלתא יומי ולא אתא. כי אתא, א"ל: אמאי איפגרת? א"ל: דלית אחת הניח לי אבא, ובצרתי ממנה יום ראשון ג' מאות אשכולות, אשכול לגרב. יום שני בצרתי ג' מאות אשכולות, שתי אשכולות לגרב. יום שלישי בצרתי ממנה ג' מאות אשכולות, שלש אשכולות לגרב. והפקרתי יותר מחציה. א"ל: אי לאו דאיפגרת הוה עבדא טפי' (' איפגר - לשון בטול: דלית - כרם המודל על גבי כלונסות טריליא"ה בלע"ז: הוה עבדא טפי - שהרי ראית שבכל יום היין מתמעט מן האשכולות וזהו עונש הבטול'. רש"י). שלא במקרה סמכו את הסיפורים האלו, אלא בא לומר שיש שפע בא"י עצמה, אבל כמה שתתחבר יותר לקדושה כך גם ישאר יותר, ואף יגבר, שפירות א"י דבוקים בקדושה. וזהו כמבוא בהמשך: 'רבי יהושע בן לוי איקלע לגבלא. חזנהו להנהו קטופי דהוו קיימי כי עיגלי. אמר: עגלים בין הגפנים. אמרו ליה: קטופי נינהו. אמר: ארץ ארץ הכניסי פירותייך, למי את מוציאה פירותייך לערביים הללו שעמדו עלינו בחטאתינו? לשנה איקלע ר' חייא להתם, חזנהו דהוו קיימי כעיזי. אמר: עזים בין הגפנים. אמרו ליה: זיל לא תעביד לן כי חברך' (שם,ב). הרי שיש קשר בין א"י ובנ"י והקדושה שלנו. כך זהו חלב ודבש, כמה שתשקיע יותר כך יהיה יותר בכמות ובטיב. וכך גם בנ"י בא"י מחוברים לקדושה גדולה, אבל כמה שיותר מודעים לחיבור קדוש זה ופועלים לבניית א"י וחיבורה לבנ"י, כך החיבור הזה גדל וגדל, ומתעלים עוד ועוד בקדושה. עוד ניראה שנאמר סמוך לשבעת העממין, לרמז על הצרות שיש בא"י מהאוייבים ובכלל, כדברי רשב"י: 'תניא רבי שמעון בן יוחאי אומר: שלש מתנות טובות נתן הקדוש ברוך הוא לישראל, וכולן לא נתנן אלא ע"י יסורין. אלו הן: תורה וארץ ישראל והעולם הבא' וכו' (ברכות ה,א). [ניראה ברמז שע"י התורה בא"י מביאים לידי עוה"ב שיתגלה בעוה"ז, שיקדש כל העולם כעין עוה"ב]. שיכול אדם לחשוב שזה דבר רע בשל הצרות, אולם מצד האמת אפילו עם הצרות זה עדיין 'מתנות טובות'. וכך העיזים מזיקים לחקלאות, שלכן 'אין מגדלין בהמה דקה בארץ ישראל' (משנה ב"ק ז,ז) [והעיזים מזיקים אפילו יותר מהכבשים כיון שמגיעים למקומות גבוהים בעץ]. ולכן ניראה כרעה, מגלה התורה בהתמקדות על החלב היוצא ממנה, שזה שווה לאדם יותר. וכן בתאנים אינם מתבשלים בפעם אחת (עירובין נד,ב) כך שלא קוטף בפעם אחד וזהו, אלא טורח שוב ושוב. ובתמרים זה עץ מסוכן ('מה תמרה זו וארז, כל מי שהוא עולה לראשן ואינו משמר את עצמו, הוא נופל ומת...' . ב"ר מא,א) כך שאפשר לחשוב שהם רעים, אבל מצד האמת, הדבש שמהם שווה יותר מהכל. ועוד ניראה, שנאמר על תאנה: 'א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן: מאי דכתיב (משלי כז, יח) "נוצר תאנה יאכל פריה" למה נמשלו דברי תורה כתאנה? מה תאנה זו כל זמן שאדם ממשמש בה מוצא בה תאנים, אף דברי תורה כל זמן שאדם הוגה בהן מוצא בהן טעם' (עירובין נד,א-ב) כך שתאנים מרמזים על מעלת התורה של א"י (וכמה שיותר דבקים בזה כך מתגלים לו עוד ועוד, שניפתחים לו שערי קדושה וחכמה). 'הרואה תמרים בחלום, תמו עונותיו שנאמר (איכה ד, כב) "תם עונך בת ציון". אמר רב יוסף: הרואה עז בחלום שנה מתברכת לו, עזים שנים מתברכות לו, שנאמר (משלי כז, כז) "ודי חלב עזים ללחמך"' (ברכות נז,א). שכך בא"י: 'אמר רבי אלעזר: כל הדר בארץ ישראל שרוי בלא עון, שנאמר (ישעיהו לג, כד) "ובל יאמר שכן חליתי העם היושב בה נשוא עון"' (כתובות קיא,א). שזהו כמו הרמז של התמר. ועל הברכה בא"י (כמו החולם עיזים, מובא על השפע שישנו דווקא בא"י, בגמ' בכתובות קיא. ו)נאמר בספרי (דברים יא,י):'..וחברון מה היתה? פסולת של ארץ ישראל, שנאמר: "קִרְיַת אַרְבַּע הִוא חֶבְרוֹן" (בראשית כג ב). והרי דברים קל וחומר: אם חברון פסולת ארץ ישראל, הרי היא משובחת ממשובחת של ארץ מצרים, שהיא משובחת מכל הארצות; קל וחומר לשבח של ארץ ישראל'. וכן בהמשך: 'רבי שמעון בן יוחי אומר: "תבל" זו א"י, שנאמר "משחקת בתבל ארצו". למה נקרא תבל שמה? שהיא מתובלת בכל. שכל הארצות, יש בזו מה שאין בזו, ויש בזו מה שאין בזו. אבל א"י אינה חסירה כלום, שנאמר( דברים ח) "ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם, לא תחסר כל בה”. ד"א: "ארץ" - אלו שאר ארצות, "וחוצות" - אלו מדברות, "תבל" - זו א"י. ולמה נקרא שמה תבל? - ע"ש תבלין שבתוכה. איזהו תבלין שבתוכה? זו תורה, שנאמר (איכה ב) "בגוים אין תורה", מכאן שהתורה בא"י' (וזה גם כמו התאנה שקשורה לתורה, שהתורה בא"י..) הרי שא"י היא המבורכת ביותר. וניראה שקשורים יחד, שע"י שדבוקים בתורה ומנוקים מעוונות, זוכים לקדש את הטבע, ולכן בא שפע, ומכאן משפיעים לתיקון כל העולם, וזהו "תבל" שניקרא ע"ש התורה, וע"ש שיש בו כל מה שיש בעולם, כי בעצם זה דבר אחד, שמשפיע קדושה לכל העולם. וזהו חלב ודבש, מה שיוצא מתאנים ותמרים ועיזים, שכך זהו מה שיוצא מא"י, טהרה מעוונות, וקדושת תורה, ושפע קודש לתיקון העולם הגשמי כולו, וכך משפיע שיושפע שפע טוב לעולם כולו.