בשבת אנו שובתים מל"ט אבות מלאכה הנילמדות מהמלאכות במשכן. בתורה מצויינת השבת כזיכרון לבריאת העולם וליציאת מצרים. מרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א מרחיב בזה דברים בעמקות גדולה ב'תורת השבת והמועד' במאמר 'שבת בראשית ושבת דורות', ובין השאר מביא שיש הבדל בין שבת בראשית שכנגד שביתת הקב"ה, לשבת שנילמדת מהמשכן, כיון שבמשכן ישנם ל"ט מלאכות, ואילו בבריאת העולם היתה שביתה מל"ה מלאכות (שבשלושה זה אותו עקרון ורק מחשיבים כמלאכה בפני עצמה בשל שהיתה במשכן, והוצאה מרשות לרשות שלא שייך בקב"ה שהוא מקום העולם ולא העולם מקומו). לכן ב"ויכלו" מופיע ל"ה מילים, כנגד שביתת המלאכות שהיתה אז. ראה שם באריכות ועמקות רבה. ובין השאר מביא מהקבלה שהקידוש הוא בעל 72 מילים, 35 ב"ויכלו" ו-35 בברכה ועוד 2 של "יום השישי", סה"כ 72 כנגד שם ה'. וע"פ זה מביא ר"ח ויטאל שאלו המוסיפים 'כי בנו בחרת' וכו' זה טעות כי מוסיף על המילים. וניראה שקיבלו את דבריו ולכן באמת בסידורים זה מופיע בסוגריים, אולם בכ"ז ישנם רבים שאומרים זאת. ואולי אפשר ליישב את דברי הזוהר שאנו מוסיפים 10 מילים ('כי הוא יום' ו'כי בנו בחרת ואתנו קדשת מכל העמים') זה כתוספת ליפוי הברכה (ש'כי הוא יום' זה ליפוי המשפט שישמע ברור יותר, ו'כי בנו בחרת' זה לחזק את הקשר אלינו, אבל לא מדבר בדגש על השבת כשאר הברכה), ואינה מעיקרה, ולכן הזוהר לא סופר אותם אלא רק את העיקר שהוא ל"ה (בלעדיהם). כך שאותם עשרה מילים הם כעין שאומרים "ויהי ערב ויהי בוקר" שאינו ניספר, וכן ברכת היין לא ניספרת בחישוב, כי מדבר דווקא על העקרון של מעלת שבת (אולי ראוי לומר את התוספות בשקט כדי להדגיש את הע”ב מילים העיקריות). אולי עשרת המילים הנוספים הם כנגד עשרת הדברות, שמתן תורה חיבר שמים וארץ ובו ירדה התורה לעולם, וכך קשר השבת נהפך מל"ה השמימי לל"ט במלאכות המשכן בארץ, ולכן אותם עשרה מרמז על ל"ט המלאכות כאן, ועל מטרת השבת לקדש את העולם לה', לחברו לשמים, ולכן הוסף עשרה כדברות. כך יוצא בקידוש מ"ה מילים (ל"ה ועוד עשרה) כנגד הפס' "ועתה ישראל מה ה' אלקיך שאל מעמך כי אם ליראה את ה' אלקיך ללכת בכל דרכיו ולאהבה אתו ולעבד את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך" (דברים י,יב), שהמטרה לגלות שם ה' בעולם, שזה נעשה מכח תיקון העולם ע"י תורה ומצוותיה, עד ששם ה' יתגלה בעולם ("כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים". ישעיהו יא,ט) וזהו יראת ה' ואיתה דבקות בו וברצונו כמתגלה בתורה, ותיקון העולם נעשה כששבת היא ציר מרכזי בזה (ולכן היא מעין עולם הבא המתוקן) וכך בקידוש אומרים מ"ה מילים, שזה חיבור תורה ושבת (ל”ה +עשרת הדברות). לאחר מתן תורה כבר אין קילקול גמור כמציאות שבמצרים שיכלו לשקוע בשער ה-נ' בטומאה, ולכן קשורה שבת ליציאה מגלות מצרים, ששם העבידו אותנו בל"ט מלאכות (ונירמז בא"ת ב"ש "פרך" כמדרש שמובא בתוס') וכך הדרדרנו בטומאה בעבדותינו עד שהגענו לשער המ"ט בטומאה, וכנגד זה באה שבת שהיא היפוכו, מנוחה וקדושה (אולי לכן ל"ט מלאכות ועוד עשרת הדברות כנגד מ"ט שערי טומאה במצרים, שלאחר מתן תורה אין חשש לדרגה כזו כמציאות שבמצרים שכמעט אבדנו. ולהיפך, אפשר לרבים להתעלות עד שער המ”ט בקדושה [אבל לא נ' שערים שאפילו משה לא זכה לשער החמישים בבינה {נדרים לח,א}]) והמשכן בא בעקבות חטא העגל (ראה ב'תורת המקרא' “תרומה" למרן שר התורה הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א) שהוא הגיע בעקבות הקשר שהיה להם למצרים, ולכן ל"ט המלאכות נילמדות מהמשכן, שמתגלה בהקשר לתיקון טומאת מצרים (שבעקבותיה העגל) ולכן בו מתגלה מהם המלאכות שבארץ, שבהם מקדשים את הארץ ונחים בהם מעבודה ומתרחקים מטומאה, ומתחברים לה' שברא את העולם בקדושה. וההפרש בין ל"ה לל"ט הוא בשלוש שמפוצלים כמלאכות (אע"פ שדומים) ועוד אחד שלא שייך בקב"ה, וכך זה כנגד 3 אבות (3 המפוצלים, כמעלת האבות שכל אחד הכיר את ה' בעצמו) וסה"כ 4 כנגד האמהות שדרכן עוברת הנשמה שמחוברת לה', וכך בצרוף השביתה מל"ה מלאכות יוצא סה"כ ל"ט שבהם מתקנים ומקדשים את העולם. וכך התוספת 'כי הוא יום' זה שלוש מילים נוספות, כנגד השלוש מלאכות שפוצלו, ו'כי בנו בחרת' וכו' זה שבע מילים כנגד העולם שניברא בשבוע, שבזה חל ההבדל, שה' הוא מקום העולם ואין העולם מקומו. וסה"כ תוספת של עשר מילים כעשרה מאמרות שבהם ניברא העולם (אבות ה,א) שבהם עשה את המלאכות ומהן שבת בשבת. לכן אולי חיברה התורה בין המשכן ושמירת השבת בארבעה מקומות (כמו שמציין מרן הגרש"ג) כדי לומר שהתוספת של ארבע מלאכות זה בשל העבודות שבמשכן. ושלושה פס' זה לשביתה ממלאכה, ואחד להקרבת קרבנות ציבור בשבת, שכך 3 מלאכות נעשו בבריאה, ולכן כנגדם איסור עשיה, ואחד לא היה שייך כלל בבריאה, ולכן כנגדו לא נאסר אלא נאמר עשיה של הקרבנות. והנה מה שב"ויכלו" ישנם ל"ה מילים הסביר מרן הגאון בצורה מדהימה (כנגד המלאכות בבריאה). אולי אפשר להוסיף שאנו בעולם צריכים לתקן ולקדש את מעשינו, וכנגד מעשינו ממשיכים קדושה מלמעלה כנגדנו, והחיבור בין שמים וארץ נעשה במתן תורה בהורדת שני לוחות הברית, ובשבת מתגלה דימוינו לה', ולכן שני סוגי שבתות (בראשית ומצרים) כחיבור בשני הלוחות, ותפקידנו לגלות שם ה' בעולם כולו. לכן ע"ב (שם ה') פחות שנים (שהם המייצגים את הלוחות\שבתות) נישאר 70 שבהם מתקנים (ולכן גם 70 זקנים) וזה מול זה, שמשמים מתקרבים ומקדשים כנגד מעשינו, לכן חצי מ-ע' זה ל"ה, שב"ויכלו" נאמר כנגד הצד השמימי (וכך בקידוש אנו אומרים ל"ה כנגד השמימי ב"ויכלו" ומוסיפים ל"ה בברכת השבת שלנו, כנגדו, ומוסיפים "יום השישי" להשלמת ע"ב ע"י תוספת של שנים, שניתן ב"יום השישי" 'דאמר ריש לקיש: מאי דכתיב (בראשית א, לא) "ויהי ערב ויהי בקר יום הששי" ה' יתירה למה לי? מלמד שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית, ואמר להם: אם ישראל מקבלים התורה אתם מתקיימין, ואם לאו אני מחזיר אתכם לתוהו ובוהו' (שבת פח,א) שזהו מתן תורה בשני הלוחות). ועוד, ל"ה השמימי בתוספת ל"ט הארצי יוצא יחד 74, שאנו מגלים את שם ה' הגדול בן ע"ב אותיות ע"י חיבור לתורה שמרוכזת בלוחות (שכל תרי"ג המצוות כלולים בעשרת הדברות) וכך מעלים את העולם כולו לגילוי שם ה' השלם. ואולי עוד כנגד השם "א-ל שד-י" שקשור בבריאה, 'דאמר ר"ל: מאי דכתיב (בראשית לה, יא) "אני אל שדי"? אני הוא שאמרתי לעולם די' וכו' (חגיגה יב,א). ש'א-ל' זה 31 והוא שם ה' ('א-ל') ולכן הוא אחד (שם אחד) שזה עוד אחד [המילה עצמה ניספרת כעוד אחד] ועוד 3 אותיות של 'שד-י', הרי סה"כ ל"ה. ול"ט מלאכות זה 'שד-י' בגימטריה קטנה זה 8 (ש-3,ד-4,י-1) ועוד 31 של 'א-ל', סה"כ ל"ט. וכך 31 ('א-ל') כנגד המלכים של א"י (בכיבוש הארץ) ודרך א"י אנו מעלים את העולם לקדושה, מעל הטבע המכוסה מעין לעתיד לבא, ולכן 8 כנגד מעל הטבע והעבודה שבעולם החומרי, ששובתים מהחומרי בשבת (וזה כנגד 'שד-י' שניראה מרמז גם כנגד "ויאכל תנובת שדי" (דברים לב,יג) 'אלו פירות א"י' (רש"י) שא"י היא כמעל הטבע הרגיל) וכן ברית מילה היא לשמונה ימים, והיא קשורה לא"י 'אם מקיימין בניך את המילה - הן נכנסים לארץ. ואם לאו - אין נכנסים לארץ' (ב"ר מו,ט) ובנ"י ניקראים מולים שהמילה מלמדת על מהותנו לה' (וגוים ניקראים ערלים) והשבת היא אות ביננו לה' (ולא לגוים- שגוי השובת חייב מיתה), שאנו מקדשים את העולם ע"י שבת, וזה דרך א"י שהיא מקום הקדושה ולכן אנו ראויים לא"י, לכן 'אם מקבלים בניך את השבת, הם נכנסין לארץ. ואם לאו - אינם נכנסין' (שם). מימלא לכן ל"ט מלאכות כנגד 31+8 כנגד א"י שבה מתקנים את העולם, ובמיוחד בשבת שא"י במעלתה הקדושה כעין עוה"ב, כמו שבת. ועוד, ה' ברא את העולם ע"פ התורה (ב"ר א,א) ולכן חמש כנגד חמשה חומשי תורה כפול כל יום בבריאה, סה"כ ל"ה. וכן ל"ה כשמתווסף אליו שבע של שבוע הבריאה (או כנגד יום השבת) זה יוצא 42 כנגד שם בן מ"ב אותיות, שאנו מעלים ומתקנים את העולם לה'. וזה נעשה ע"י התורה שנאמר בה "ודברת בם" (דברים ו,ז) וכך מקדשים את כל העולם להיות בקדושה כשבת לה' (והיו 42 מסעות ממצרים לא"י, שזה גם קשור לא"י כמו שאמרנו קודם, ובכלל תיקון העולם קשור לעניין א"י שהיא ארץ הקודש, שכל העולם צריך להתקדש להיות קדוש כמותה לעתיד). ועוד, ל"ה בחיבור מספרם בגימטריה קטנה זה 8 (ל-3, ה-5) שמרמז שה' הוא שברא את העולם, הוא מעל העולם. ולנו זה ל"ט שזה 12 (ל-3,ט-9) שהשבת קשורה בברית לבנ"י. ואולי, ה' ברא את העולם ולכן 'אלקים' בגימטריה 'הטבע' (שהטבע ניברא בשם אלקים [בראשית א'] שה' הוא היסוד של הטבע, הוא הטבע האמיתי, שהכל עומד במאמרו, רק שמכוסה מאיתנו) ולכן ה' השלם הוא בן ע"ב אותיות, וההבדל בין המלאכות שלנו לשל ה' כביכול, זה שאצלנו זה לט ואצלו לה, כך שההבדל הוא ב-ה וב-ט, מימלא זהו 'הטבע' ה' של מלאכותיו, ט' של מלאכותינו, ו-ע"ב של שמו הגדול, שביחד מגלים את שמו הגדול בעולם, בקדושת השבת. ואולי אצל ה' זה עם ה' כי ברא את העולם ע"י המאמרות בשם 'אלקים' שזה 5 אותיות, וזהו הנאמר בבריאה ולכן בו נאמר "ויכלו". אבל העולם לא יכל ליברא עד ששיתף את שם הויה (רש"י בראשית א,א) ולכן זה עם עוד 4 אותיות וכך יוצא ט'. ואולי, בשבת אנו מעידים על שה' ברא את העולם, ולכן ל"ט שלנו ועוד ל"ה של ה' יוצא יחד 74 שזהו 'עד' שאנו מעידים על בריאת העולם ומימלא גם על מלכות ה'.