נס השמן וקשרו לנצחון

נכתב על ידי יניב ב-7/12/2016

בחנוכה ישנם שני עניינים שמתחברים, והם: נס פך השמן והנצחון על היוונים. לכאורה מה הקשר בניהם? (בפשטות אפשר שאין קשר אלא הם שני דברים שקרו באותו זמן). מרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א מסביר (לזמן הזה- 'שלימות חנוכה') שזה שני צדדים, שאחד קשור בשני, שנילחמו בשביל ההצלה הרוחנית.. ותמיד ע"י הגאולה בקומה הפיזית יכולים להגיע לקומה הרוחנית, תורה ומלכות יחד (ראה שם). ועוד, זה הקשר שבין טבעי ועל טבעי (שם- 'על מה נקבע חנוכה'). מרן שר התורה הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א מסביר (מועדי ישראל- 'נס פך השמן') שאצל היוונים (באחת הפילוסופיות) האש היתה הכח של התחלת העולם והוא הכח השולט בעולם, ולכן בנס שהאש לא כילתה ראו כרמז לעליונות הרוח על הכח (כמו בסנה) וזה מקביל לכך שהתגברו על היוונים. ועוד הסביר שהמנורה נעשתה ע"י החניתות, ולכן ראו בזה רמז לנצחונם, ולכן מדליקים חנוכיה [ולא בשל פך השמן, וי"ל כניראה שנס ה-פך הוא לקביעה של שמונה ימים] (שם- 'מנורת ביהמ"ק של החשמנאים') וע”פ זה אפשר להבין גם קשר בין נס השמן שקשור למנורה שקשור לנצחון. והנה אולי אפשר להוסיף גם שהמלחמה ביוונים היתה בשל שהעולם הלך אחרי יון בשל שהתלהבו מההצדדים הנוחים שביוניות, שפיארו את היופי והחכמה המורכבת (פילוסופיה) ולכן זה משך את האנשים אחריהם. וגם אם לא התלהבו מהיוניות עצמה, היה נח להתחבר אליהם כדי לקבל הטבות. ולכן קיבלו על עצמם את הרעיונות היוונים האלו. ולכן בנצחון עליהם זה מתבטא היטב במנורה, שגם היא היתה מורכבת וצריכה הרבה חכמה, עד שאפילו משה התקשה בעשיתה: 'תנא דבי רבי ישמעאל: שלשה דברים היו קשין לו למשה עד שהראה לו הקב"ה באצבעו. ואלו הן: מנורה' וכו' (מנחות כט,א) ולכן זה כעומד מול החכמה המורכבת של היוונים. והמנורה כמובן היתה יפה מאוד בשל כך, ולכן זה דומה ליופי שהיוונים פיארו, רק שאצלנו זה תקף רק אם זה מחובר לקדושה, כמו במנורה. וניראה שלכן בגמ' במנחות (כח,ב) מוזכרת המנורה של החשמונאים, וממשיכה הגמ' בברור פרטי המנורה, ומסיימת בקושי שבעשיתה (כט,א) כך שאולי באו לרמז על הקשר הזה לחשמונאים. ועוד שהיוונים היו מיוחדים בפילוסופיה שלהם, באהבת החכמה (שזהו פילוסופיה- אוהב חכמה), ולכן מול זה עומדת אהבת החכמה שאצל היהודים, וזה מתגלה ע"י המנורה שהיא מרמזת לחכמה שקשורה בתורה, שלכן מכוונת כנגד קה"ק ששם התורה: 'דתניא (במדבר ח, ב) "אל מול פני המנורה יאירו" מלמד שמצדד פניהם כלפי נר מערבי, ונר מערבי כלפי שכינה' (מגילה כא,ב). ואולי אפשר שראו בנס השמן קשרים לכל המקרים שהיו בזמנם. שהנה מדוע גזר אנטיוכוס על המילה דווקא?- כניראה שזה משום שהיוונים פיארו את הגוף, ולכן היה רע בעיניהם שיחתכו מהגוף, בשביל המילה, שכביכול פוגם בגוף, לשיטתם, ולכן אסרו את מילה. ולכן ראו בנס השמן רמז לזה, שהמנורה היתה מאוד יפה, והמעט שמן הספיק להרבה זמן, שכביכול החסר (שלא היה מספיק בשביל להדליק בו), הוא השלם, הוא הספיק לכל הזמן, כמו שהמילה, החיסור הזה בגוף, הוא השלמות. עוד גזרו ביוונים שלא לשמור שבת, והמנורה היא בעלת שבעה קנים, כנגד ימי השבוע (והנר המערבי הוא האמצעי, כך השבת באמצע, בין שלושת הימים שלפניו והשלושה שלאחריו) כשמכוונים הנרות אל הנר המערבי שכלפי השכינה (מגילה שם) שזה רומז שכל ימי השבוע מכוונים אל השבת, והיא מכוונת לשכינה, שהרי קדושת השבת היא כנגד שביתת ה' בבריאה [שזהו שכינת ה'] (וכן כנגד השכינה בעולם, שזהו שבת כנגד שה' הוציאנו ממצרים) ולכן ראו בזה כנגד גזרת היוונים שלא לשמור שבת. ונאמר במדרש: '"וחשך"- זה גלות יון, שהחשיכה עיניהם של ישראל בגזירותיהן. שהיתה אומרת להם: כתבו על קרן השור שאין לכם חלק באלקי ישראל' (ב"ר ב,ד). הרי שהיונים זוהו כהחשכת עיני ישראל בגזרותיהם, ולכן בנס המנורה שהיתה הדלקת אור מרובה, ראו בזה כהיפך מגזירות היוונים שהחשיכו עיניהם. וההחשכה היתה בכך שאמרו להם לכתוב על קרן השור שאין להם חלק בה', ועם השור משתמשים לחרישה ולבקע את הקרקע שליד העצים (לצורך העץ) ולכן זה מזכיר את השמן שמעץ הזית, ובפרט שגם את השמן עושים מהזיתים ע"י שמתחילים בגלגול אבן כבדה עליהם, שזה נעשה ע"י שור שמסובב את הגלגל אבן הזו, ולכן מזכיר את השור. (וכן הקרן היא גוש קשה, שלא כגוף שיש בו שומניות). וכן מושחים את מלכי ישראל בשמן מקרן: 'אין מושחין את המלכים אלא מן הקרן. שאול ויהוא נמשחו מן הפך שהיתה מלכותן מלכות עוברת. דוד ושלמה נמשחו מן הקרן שהיתה מלכותן מלכות קיימת' (יר' סוטה ח,ג) הרי שהמלכות התמידית היא מקרן, וזה להיפך מה שרצו שיכתבו על הקרן שאין להם חלק בה', שמול זה בקרן מושחים את המלכים שהם מייצגים את מלכות ה' בעולם, ובמלכות תמידית זה מקרן, שכך זה כנגד מלכות ה' שהיא תמידית. לכן נס השמן הזכיר את עניין הקרן שגזרו היוונים.. ובפרט שעל השמן של המשיחה הזה נאמר שם קודם 'תני ר' יהודה בי ר' אילעאי אומר: שמן משחה שעשה משה במדבר מעשה ניסים נעשה בו מתחילה ועד סוף. שמתחילה לא היה בו אלא שנים עשר לוג שנאמר "ושמן זית הין". אם לסוך בו את העצים לא היה מספיק, על אחת כמה וכמה שהאור בולע והעצים בולעין, והיורה בולעת. וממנו נמשחו המשכן וכל כליו, השולחן וכל כליו, המנורה וכל כליה. ממנו נמשח אהרן ובניו כל שבעת ימי המילואים, ממנו נמשחו כהנים גדולים ומלכים' וכו'. הרי שגם בשמן המשחה נעשה נס שהשמן הספיק הרבה יותר ממה שהיה ראוי מצד הכמות של עצמו, כמו בנס פך השמן. וכן בשמן המשחה השתמשו למשוח את המשכן לקדשו, כמו שבימי החשמונאים חזרו וטיהרו את המקדש. ולכן נס השמן ניראה בעיניהם כרמז משמים לעניינם, שביטלו את גזירת הרישום בקרן. וניראה שאולי לכן מיד נאמר ביר': 'אין מושחין כהנים מלכים. אמר רבי יודן ענתונדריה: על שם (בראשית מט) "לא יסור שבט מיהודה". אמר ר' חייה בר אדא: על שם (דברים יז) "למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו בקרב ישראל", מה כתיב בתריה: "לא יהיה לכהנים הלוים"'. שזה היה חטאם של החשמונאים שמלכו אע"פ שלא היו מבית דוד, ובנוסף גם היו כהנים. כמו שמביא הרמב"ן: ... וזה היה עונש החשמונאים שמלכו בבית שני. כי היו חסידי עליון, ואלמלא הם נשתכחו התורה והמצות מישראל, ואף על פי כן נענשו עונש גדול, כי ארבעת בני חשמונאי הזקן החסידים המולכים זה אחר זה עם כל גבורתם והצלחתם נפלו ביד אויביהם בחרב. והגיע העונש בסוף למה שאמרו רז"ל (ב"ב ג ב): כל מאן דאמר מבית חשמונאי קאתינא עבדא הוא, שנכרתו כלם בעון הזה. ואף על פי שהיה בזרע שמעון עונש מן הצדוקים, אבל כל זרע מתתיה חשמונאי הצדיק לא עברו אלא בעבור זה שמלכו ולא היו מזרע יהודה ומבית דוד, והסירו השבט והמחוקק לגמרי, והיה עונשם מדה כנגד מדה, שהמשיל הקדוש ברוך הוא עליהם את עבדיהם והם הכריתום' (רמב"ן. בראשית מט,י) לכן מוצמד ביר', בין שמן המשחה לאיסור למלוך שלא מבית דוד ובפרט לכהנים (אם כי בפשטות זה נאמר שם בשל היותו חלק מהעניינים של משיחת המלכים שנאמרו שם). עוד ניראה שהיוונים היו עובדים לכמה אלילים, ע"פ הסוגים השונים קבעו לאיזה אל להקריב (או לכמה מהם) כגון לאל המקום, ולאל השייך לכח מסויים וכדו'. לעומת זאת במנורה ישנם כמה קנים, שזה ניראה כעין כמה, כביכול שונים, אולם כל המנורה היא מקשה אחת, והכל לה' (שהכל מכוון לקה"ק), שזה ההיפך מהיוונים, שאצלנו כל כוחות הטבע השונים, כולם תחת מלכות ה'. וכך גם יום אחד הספיק לשמונה, כעין מאחד את המרובים. וכן 'שכשנכנסו יוונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל, וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום, בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן, שהיה מונח בחותמו של כהן גדול, ולא היה בו אלא להדליק יום אחד' וכו' (שבת כא,ב). שלעומת השמנים המרובים שטימאו מצאו רק פך אחד קטן, שזה דומה למרד החשמונאים, שבתחילה רוב העם שתק, ואף ניגרר אחר המתייונים, ורק מעטים קיצוניים עדיין שמרו בשלמות הטהרה נאמנות לה', שזהו כעין הפך המועט. אולם 'נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים' בסופו של דבר מהקטן יצא מרובה, שהתגברו החשמונאים המעטים, וטיהרו מההתיוונות שהיתה של רבים, וכן גירשו את היוונים שהיו המרובים. וכל זה התגלגל ע"י משפחת מתתיהו בן יוחנן כה"ג, שכך גם הפך היה בחותמו של כה"ג. וכן המנורה שמאירה עם נרות מרמזת על "נר ה' נשמת אדם" (משלי כ,כז) [והמשך הפס' “חפש כל חדרי בטן", שממלא את כל האדם, כך גם היה במנורה 'אמרו רבותינו זיכרונם לברכה: כיון שהיו מדליקין מן המנורה, כל חצר שהייתה בירושלים, הייתה משתמשת לאורה' [תנחומא תצוה סימן ג]) שזה כנגד נשמת האדם (שמחייהו), והמנורה מכוונת לקה"ק שם הארון עם התורה, שזה החיבור של האדם עם התורה, שלומדה, שזה מול גזרת היוונים שלא ילמדו תורה. וכן גם "נר לרגלי דברך ואור לנתיבתי" (תהלים קיט,קה) שדבר ה' הוא המאיר ומכוון לנו את הדרך, שלא כרצון היוונים שנלך בדרכם שלא בדרך של התורה, ולכן ראו בנס של השמן במנורה שהמשיך לדלוק ולהאיר לנו, כרמז למעשיהם, שהמשיכו ללכת בדרך ה', ולכן זכו לנצח את היוונים הטמאים (ולכן גם הפך טהור). וכן ניראה שההתחלה היתה בפתח הרע של המתיונים שפנו למלך 'ויצווה המלך בידם ללכת בדרכי הגויים ובחוקותיהם ויקימו בית משחק בירושלים במשפט הגויים' וכו' (חשמונאים א,א,טז-יז), והמשחקים הרי הם אנרגטים, שאצל היוונים זה קשור ביסוד האש, ולכן האש שלא מכלה את השמן מרמזת על נצחונם וביטול הבעיות שהיו.

להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן

חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
תגובות ודיון על החידוש (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה
ציורים לפרשת השבוע