"לך ה' הגדלה והגבורה והתפארת והנצח וההוד כי כל בשמים ובארץ לך ה' הממלכה והמתנשא לכל לראש" (דה"י א, כט,יא). ניראה ששלמה השתמש בחמשה שבחים, כנגד התורה שהיא חמשה חומשים. שכאן בא לשבח את ה' על בניית המקדש, ולכן מחברו לתורה, כיון שמרכז המקדש הוא קה"ק ששם התורה (ארון הברית). ובכלל ניראה שהמקדש הוא מכח מתן תורה, שהמקדש מחבר שמים וארץ, ולזה שואב כח מהחיבור שנעשה ממתן תורה שה' ירד על הר סיני. וכן המשכן נעשה בעקבות חטא העגל שפגם בחיבור של השכינה בגלוי בעולם, כמו שהעמיד מרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א ('תורת המקרא' “תרומה") מימלא החיבור בעצמותו הוא מכח מתן תורה. ותפקיד התורה היא לגלות שם ה' בעולם, לחברו לעולם כדי שיהיה הכל בגלוי לה', ומימלא אז יתקיים "כי כל בשמים ובארץ לך ה' הממלכה” בגלוי. וניראה בגדולה היא כנגד "בראשית" שבה בריאת העולם, והגדולה זה '..וגם ל' גדולה נופל על בנין בית המקדש, כדכתיב (לעיל כב) "והבית לבנות לה' להגדיל למעלה"' (רש"י) הרי שזה מכוון לבניית המקדש, והרי המשכן מכוון כנגד בריאת העולם, ולכן בו מוכח מהם המלאכות שה' שבת בבריאת העולם, ולכן מכוון כנגד בראשית. הגבורה כנגד ספר שמות שבו ה' הוציא את בנ"י ביד חזקה ממצרים, וזהו הגבורה 'והגבורה שנתת לי גבורה להלחם עם שונאי ישראל..' (רש"י). והתפארת כנגד ספר ויקרא שבו מצוות הקרבנות, ולכן כנגד זה תפארת שהוא בניין המקדש: '"והתפארת" - כל שבחות אלו שבחו על שנתן לו הקב"ה כח לקבץ ממון לבנין ב"ה שנקרא פאר' וכו' (רש"י) מימלא מרמז גם על הנעשה במקדש. וניראה שזה רומז לקרבנות, כיון שלשון פאר נאמר קודם "ולתפארת" (דה"י א,כב,ה) ושם נאמר לדוד שלא יבנה "ויהי עלי דבר ה' לאמר דם לרב שפכת ומלחמות גדלות עשית לא תבנה בית לשמי כי דמים רבים שפכת ארצה לפני" (שם ח) הרי שמחובר עם עשית מלחמה, וזהו כמו כאן שנאמר אחר "והגבורה" ולפני "והנצח" שניצח במלחמות. ועל שפיכת הדמים אמרו חז"ל 'דבר אחר, אמר לו הקב"ה: חייך, כל דמים ששפכת היו לפני קרבנות, שכן כתיב: "כי דמים רבים שפכת ארצה לפני”. אמר ר"ש בן יוחאי: אין "לפני" אלא קרבנות, שנאמר: "ושחט את בן הבקר לפני ה'”. אמר לו דוד: א"כ ולמה איני בונה אותו? אמר לו הקב"ה: שאם אתה בונה אותו הוי קיים ואינו חרב. אמר לו: והרי יפה? אמר לו הקב"ה: גלוי וצפוי לפני שעתידים לחטא ואני מפיג חמתי בו ומחריבו וישראל ניצולין וכו' (פסיקתא רבתי ב) הרי שנאמר בהקשר (כללי) עם קרבנות. [ואף אי הבניה בשל שלא יחרב מזכיר את "פארך חבוש עליך" (יחזקאל כד,יז). לשון פאר בחורבן]. והנצח כנגד ספר במדבר, שבו מסופר על המלחמות שעשו עם סיחון ועוג ועם מדיין, ושללו את רכושם, וההסכם של שנים וחצי השבטים שיחלצו לפני בנ"י במלחמה על א"י. וזהו "והנצח" - שנתן לו הקב"ה נצחון לשלול שלל העובדי כוכבים לצורך הבנין' (רש"י). וההוד כנגד ספר דברים, שאת ספר דברים אמר משה ששכינה מגרונו, שהוא חיבור התורה עם האדם, וזה מרמז על הוד, כפס' “ה' אדנינו מה אדיר שמך בכל הארץ אשר תנה הודך על השמים" (תהלים ח,ב) [ומובא כאן שמים וארץ כפס' בדה"י] ובהמשך שם נאמר "ותחסרהו מעט מאלקים" (ו) שהכוונה למשה '… נ' שערי בינה נבראו בעולם וכולן ניתנו למשה חסר אחד, שנאמר "ותחסרהו מעט מאלקים"' (ר"ה כא,ב). שמשה קשור לעניין ההוד הזה, וזהו כדרשת הגמ': 'ואריב"ל: בשעה שעלה משה למרום, אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה: רבש"ע, מה לילוד אשה בינינו? אמר להן: לקבל תורה בא. אמרו לפניו: חמודה גנוזה, שגנוזה לך תשע מאות ושבעים וארבעה דורות קודם שנברא העולם, אתה מבקש ליתנה לבשר ודם? (תהלים ח, ה) "מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ אשר תנה הודך על השמים". אמר לו הקב"ה למשה: החזיר להן תשובה' וכו' (שבת פח,ב). הרי שהפס' הזה נידרש על מתן תורה וכוחו של משה בהקשר לתורה. ושם בהמשך: '… מיד הודו לו להקב"ה, שנאמר (תהלים ח, ב) "ה' אדונינו מה אדיר שמך" וגו' ואילו "תנה הודך על השמים" לא כתיב'. כך שניראה שההוד במקום שיהיה בשמים נעשה במקדש.. וכן אצל משה היו קרני אור, וחז"ל ראו בזה קרני הוד: 'רבי ברכיה הכהן בשם רבי שמואל אמר: הלוחות היה ארכן ששה טפחים ורחבן ששה והיה משה אוחז בטפחים, והשכינה בטפחים, וטפחים באמצע, ומשם נטל משה קרני ההוד. רבי יהודה בר נחמן בשם רבי שמעון בן לקיש אומר: עד שהיה כותב בקולמוס נשתייר קמעא, והעבירו על ראשו וממנו נעשו לו קרני ההוד, שנאמר: ומשה לא ידע כי קרן עור פניו' (שמות רבה מז,ו). הרי שיש חיבור בין הוד (קרני הוד) למתן תורה אצל משה (מהקירבה ללוחות או מהקולמוס) ולכן "וההוד" מרמז על "דברים”, שזהו התגלות החיבור השלם של משה והתורה.