פתיחה בבראשית ללמד שא"י שלנו
"בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ" (בראשית א,א) '"בְּרֵאשִׁית" אמר רבי יצחק: לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מ"הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם" (שמות יב ב), שהיא מצוה ראשונה שנצטוו ישראל. ומה טעם פתח בבראשית? משום (תהלים קיא ו) "כֹּחַ מַעֲשָׂיו הִגִּיד לְעַמּוֹ לָתֵת לָהֶם נַחֲלַת גּוֹיִם". שאם יאמרו אומות העולם לישראל: "לסטים אתם שכבשתם ארצות שבעה גוים", הם אומרים להם: "כל הארץ של הקב"ה היא; הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו. ברצונו נתנה להם, וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו". (רש"י). ומקורו של רש"י בתנחומא: 'אמר ר' יצחק: לא היה צריך לכתוב את התורה אלא מהחדש הזה לכם. ולמה כתב מבראשית? להודיע כח גבורתו, שנאמר: "כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים"' (בובר בראשית סימן יא). ואמנם במדרש לא מפורט ההמשך שמביא רש"י, אלא שרש"י מסביר מה זה אומר שהודיע לנו בשביל נחלתנו (והסברו ע"פ בראשית רבה א,ב [ומה שמביא מהתנחומא, זה משום שבפרושו מרבה להשתמש בתנחומא, ולכן גם כאן הביאו כעיקר]). אמנם הסבר זה הוא יפה, אולם לא מספק, כיון שאם בא להסביר מדוע נכתבה התורה עד פרשת החודש, הרי מספיק היה להביא את פרשת הבריאה, שהיא "כח מעשיו" ולא את כל הנאמר עד "החודש"?- מדברי הבראשית רבה יש הסבר שממנו אולי אפשר להסביר זאת: 'רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי פתח (תהלים קיא, ו): "כֹּחַ מַעֲשָׂיו הִגִּיד לְעַמּוֹ וְגוֹ'" מה טעם גילה הקב"ה לישראל מה שנברא ביום הראשון ומה שנברא ביום השני? מפני עובדי כוכבים ומזלות, שלא יהיו מונין את ישראל ואומרין להם: הלא אומה של בזויים אתם. וישראל משיבין אותן ואומרין להם: ואתם הלא בזויה היא בידכם, הלא כפתורים היוצאים מכפתור השמידום וישבו תחתם. העולם ומלואו של הקדוש ברוך הוא, כשרצה נתנה לכם, וכשרצה נטלה מכם ונתנה לנו, הה"ד "לָתֵת לָהֶם נַחֲלַת גּוֹיִם וְגוֹ'" הגיד להם את כל הדורות'. מימלא יוצא שזה לא רק סיפור הבריאה עצמה, אלא כל ההיסטוריה באה כדי לומר את ההשתלשלות של מה קרה בעולם, ודרך זה להבין שהכל מונהג ע"פ ה', כמו שמובא בהיסטוריה, ומזה מוכח שהכל ע"פ רצון ה', ולכן רצונו עכשיו שיהיה שלנו. אולם רש"י לא מביא זאת, אלא מדבריו משמע שרק הבריאה עצמה היא הטענה (וכך גם אפשר להבין את דברי הב"ר)? ובנוסף, הרי אם זה רק כדי לטעון נגד הגוים, הרי יכולים לספר זאת גם אח"כ?- אלא צ"ל שהמדרש רבה מדבר על עצם זה שהתורה סיפרה את הקורות, ולכן מובן שמביאים גם פס' שהוא בכלל בדברים (דברים ב,כג. “כַּפְתֹּרִים הַיֹּצְאִים מִכַּפְתֹּר, הִשְׁמִידֻם וַיֵּשְׁבוּ תַחְתָּם”) שגם הוא חלק מעצם סיפור הדברים. אבל שאלת רש"י (והתנחומא) היתה על עצם ההקדמה של הסיפורים למצוות, שלזה לא עונה התשובה שהסיפורים חשובים. אלא עניינו הוא עצם הידיעה שהארץ שלנו (שהטענה היא בעיקר לנו, שנדע להאמין בדרכנו, שהרי הגוים לא האמינו בתורה), שזה הדבר הראשון שנדע, שזה בא לומר שאמנם התורה מתחילה מפרשת החודש, אבל בעצם התורה במהותה עומדת על כך שא"י שלנו: 'ד"א "ואבדתם מהרה" - אע"פ שאני מגלה אתכם מן הארץ לחו"ל, היו מצויינים במצות; שכשאתם חוזרים לא יהיו לכם חדשים. משל למלך שכעס על אשתו, וחזרה בבית אביה. אמר לה: הוי מקושטת בתכשיטיך, וכשתחזרי לא יהו עליך חדשים. כך אמר להם הקב"ה לישראל: בני, היו מצויינים במצות, שכשאתם חוזרים לא יהיו עליכם חדשים, שירמיהו אמר (ירמיה לא) "הציבי לך ציונים" - אלו המצות שישראל מצויינים בהם'. (ספרי דברים מג). לכן חשוב שנדע שהארץ שלנו, שרק על גבי זה אפשר לקיים את התורה כראוי, ומימלא זהו עומק תרוצו של רש"י והתנחומא, שהקדים את זה למצוות, כדי לומר שהארץ שלנו, שזה הבסיס לתורה. ולכן מובן שלא שאל מדוע התורה סיפרה בכלל, שודאי שכל סיפורי התורה יש בהם לימוד על גבי לימוד עד סודות גדולים בכל מילה ותג, אלא שאל מדוע 'פתח בבראשית', שזהו משום שזהו היסוד והבסיס לכל התורה, שזהו א"י, ומימלא כיון שכבר התחיל בזה, אז המשיך כסדר. או שכיון שהחל לעניין ירושת הארץ, אז המשיך בדורות להראות את ההבטחה לאבות, ושהם הניבחרים וכו'. ובנוסף, העולם ניברא בשביל התורה (רש"י שם) לכן ע"י סיפור הדורות מוכח עניינם של ישראל לתקן את העולם, כעולה ממעשי האדם והאבות, וגם מוכח הקשר של האבות לא"י (בהבטחות, וכן שנאמר לאברהם "ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך" [יב,א] 'להנאתך ולטובתך ושם אעשך לגוי גדול. כאן אי אתה זוכה לבנים ועוד שאודיע טבעך בעולם' [רש"י] הרי שא"י היא מהותית בתיקון העולם של האבות ושלנו כהמשכם) ומימלא בזה מתגלה הקשר שלנו לא"י. (וראה בדברי מרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א [תורת השבת והמועד] שמצוות א"י היא מהאבות, ומימלא יוצא מזה שזה לא רק סיפור, אלא זה ממש מצוה, ולכן ראוי להתחיל בה כמצוה הראשונה, וזהו עומקו).