ו,יז: הנני מביא את המבול מים: מהו לשון 'מבול'? שד"ל: "משורש נבל, מלשון 'יעלה נבל', שהוא עניין נפילה והשחתה, ולפי זה אין בכלל מילת 'מבול' הוראת שטף מים, ויפה אמר 'את המבול מים', ואין המילה (מים) סמוכה (ל'מבול') ... פירושו מבול של מים", כלומר נפילה של מים. מעניין.

ו,יט: שנים מכל תביא אל התיבה: כמה חיות באו מכל סוג חיה? שד"ל: "שניים שהם ארבעה, כי כל אחד מהם צריך שיהיה זכר ונקבה, וראייה ממה שכתוב אחר כך 'שבעה שבעה איש ואשתו', שלא ייתכן לחלק שבעה לזכרים ולנקבות". מעניין.

ח,יא: והנה עלה זית טרף בפיה, וידע נח כי קלו המים: מניין ידע זאת נח? שד"ל: "ראה נח כי העלה רענן (טרף) והבין כי לא מצאתו צף על פני המים, אך היא תלשה אותו מן העץ, אם כן בהכרח היו האילנות בלתי מכוסים במים".

ט,ד: אך בשר בנפשו דמו: מדוע אין לאכול בשר עם הדם? שד"ל: "הטעם שלא יאכלו אותו בלא שחיטה, שהיא להוציא את הדם, מלשון 'שחט' שעניינו מיצוי, והשחיטה היא המיתה היותר קלה, וכל הריגה חוץ ממנה ושתהיה בלא הוצאת דם, יש בה אכזריות וצער בעלי חיים".

ט,ט: הנני מקים את בריתי אתכם: מהו לשון 'ברית'? שד"ל: "הפוך מן 'בתר', על שם הבתרים שהיו רגילים לבתר לשניים בכריתת ברית, ועניין הברית איננו תמיד בקשר אהבה, גם לא תנאי, אלא כל הבטחה נקראת ברית".

ט,יג-טו: את קשתי נתתי בענן ... וזכרתי את בריתי: וכי ה' צריך סימנים כדי להזכיר לו לבצע את מעשיו? שד"ל: "אין האל צריך סימן שיזכירהו דבר ... היו הקדמונים מנחשים ומעוננים בקשת לומר שהוא רומז לדבר עתיד להיותה שליח האל, והתורה הרחיקה כל זה באומרה שאינה אלא סימן שלא יהיה עוד מבול ... והנה התורה האלוהית מכזבת השיבושים האלה באומרה כי הקשת אות ברית שלום".

ט,כד-כה" את אשר עשה לו בנו הקטן ... ויאמר ארור כנען: מדוע נענש כנען, הרי אביו חם חטא? שד"ל: "נראה שהוא ('בנו הקטן') כנען, כי חם לא היה בנו הקטן, ובני בנים הרי הם כבנים ... ונראין כי חם ראה והגיד, וכנען עשה מעשה ... הכוונה לומר 'ארור חם' (ולא 'ארור כנען'), ולא רצה להזכיר הקללה על בנו אלא על בן בנו ... אולי כנען היה חביב לאביו יותר משאר בניו להיותו בנו הצעיר".

י,יא: ויבן את נינוה: מהי העיר נינוה ומדוע נבנתה? שד"ל: "היא עתה נחרבת, ואצלה עתה עיר מוסול". רבותי, ההיסטוריה חוזרת.