לשבות במדבר

מתוך ספרי מעגלי החיים-"שבת בפשט ובסוד"  050-6284-199

כאשר עלה רבנו ה"בן איש חי" זצ"ל לביקור בארץ ישראל, התנה עם ראש השירה המוסלמי כי ביום השבת תשבות השירה כולה. הלה הסכים לתנאי תמורת תשלום נכבד.

שיירת הגמלים עשתה את דרכה בדרך לא דרך, במדבר השומם והצחיח, ובהגיע ערב שבת, החל רבנו לפרוק את המטלטלים מעל הגמל.

פנה מנהיג השירה ונתן עליו בקולו: "מה? כלום מתכוננים אתם לעכב את השיירה בלב המדבר? הלא המקום שורץ חיות רעות ושודדי דרכים. אתם מסכנים את חיי כולנו".

דבריו אמת היו, כפי שהתברר מאוחר יותר, אבל רבנו לא חת. הוא ענה שהשיירה רשאית להמשיך בדרכה, אך הוא ופמלייתו ישבתו כאן, ובצאת השבת יאיצו פעמיהם להשיגם. ואכן, פנה ראש השיירה להאיץ בגמליו, אך הללו מיאנו למוש ממקומם...

לנוכח התעקשותם של הגמלים, הוכרחו הכל לחנות שם, בלב הישימון. אבל הערבים, שחששו מהתנפלות שודדים, התפזרו סביב, לחסות בצל נקיקי הסלעים.

רבנו ובני פמלייתו לא שתו ליבם לסכנה, לבשו בגדי שבת ועמדו לקבל את פני המלכה במישורי המדבר. ממקום מסתורם, עקבו נוסעי השירה הנכרים בתימהון אחר היהודים השרים ומזמרים כאילו מצויים הם בבית הכנסת, במקום ישוב. התפילה הסתימה, רבנו קידש על היין והסב עם מלוויו לסעודת השבת, כאילו היה מסב ליד שולחנו, בביתו...

לפתע נחרדו. הבחינו בכנופיית שודדים שהגיחה מעבר להרים ושעטה לעבר היהודים המזמרים. "הם אבודים", חלפה במוחם המחשבה הנוראה.

ואז ארע הפלא: השודדים התקרבו, ירדו מעל סוסיהם והתקדמו לעבר היהודים. לפתע נסוגו במהירות, עלו על סוסיהם והתרחקו בדהרה.

הערבים הנדהמים הגיחו ממחבואם, סיפרו לרבנו על נס ההצלה המופלא, נישקו בהערצה שולי גלימתו ואמרו: "עתה ידענו כי אין כאלוקי היהודים".