"לכולם נתן לאיש חליפות שמלות ולבנימין נתן... וחמש חליפות שמלות" (מה, כב)

עוד לפני שהתוודע יוסף אל אחיו, הוא נתן חלק גדול יותר לבנימין, כמו שכתוב: "ותרב משאת בנימין ממשאות כולם חמש ידות" (מג, לד). אפשר להבין שהאחיםן התגברו על נטייה לקנא בבנימין אז, מפני שהיו נתונים בעיצומו של תהליך שהבינו שבא עלינהם כעונש על מכעירת יוסף, שנבעה מקנאתם בו.

אבל מתעוררת השאלה, מדוע כאן, אחרי שכבר התוודע אליהם יוסף, הפלה את בנימין לטובה, ולא חשש לקנאת האחים בו?

נראה שהיה כאן נסיון לאחים, לראות אם הפנימו את המסר של חומרת מדת הקנאה. דווקא אחרי שהוכיחו נכונות למסור נפש עבור בנימין, הוא ראה צורך להעמיד זאת במבחן שוב; מעין מה שקורה לאדם אחרי יום כיפור - הוא עומד בנסיון, האם יצליח לשמור על הרמה הרוחנית הגבוהה שהשיג ביום כיפור.