chiddush logo

מרד – ’המורד מטורף‘ מצעד האווילות או סוד הקיום

14/8/2016

כשהמקדש עלה בלהבות ואחרוני הלוחמים התבוססו בדמם, כמעט ולא נותר איש שיספר את מה שהתחולל שם. גיבורי המרד נלחמו עד טיפת דמם האחרונה ומי שנותר ונלכד חי לא שפר גורלו. 
’רחמנותם‘ של הרומאים הועידה להם - מיתות משונות, עבדות, או כלי משחק לחיות טרף כשעשוע להמוני באי האצטדיונים. 
מובן שבסיטואציות אלו, לאיש מהם לא היתה אפשרות, לכתוב ולתעד את מהלכו, של מה שאנו מכנים ’המרד הגדול‘.יוצא מן הכלל, הוא יוסף בן מתתיהו, שבעת הזאת הולבש בזהותו החדשה כיוספוספלביוס. 
המצביא היהודי שקיבל את חסותה של המשפחה הקיסרית הפלבית, של אספסיאנוס ובנו טיטוס. זה שקיבל את מלוא התנאים לשבת ולתאר את מהלך המרד,כראות עיניו של מי שבגד בעמו וחצה את הקווים, של מי שסייע לאויבי עמו להכניעם.
רק פתי יקבל את הצהרותיו בדבריו נאמנותו לאמת. רק פתי יקרא את דברי השבח שהוא מרעיף על קלגסי רומא או את דברי הנאצה על מנהיגי המרד, ויחשוב שיש  בהם מידה של אמת. 
אך מצער הוא, שדורות של חוקרים, סופרים והוגי דעות, הולכו שולל אחר תיאוריו המרושעים, שהפכו גיבורים עזי נפש לפושעים, שודדים ורצחניים.
לא פעם שאני ניצב מול חומות ירושלים, ובמיוחד אם מדובר בשעת לילה, אני רואה מול עיני את הנועזים שבאחינו, אלו שהסתערו על מכונות המלחמה, שהכו וכתשו את טיטוס ולגיונותיו, שהנחילו לדורות את סיסמת ’לחירות ירושלים‘. אני בוש להביט בהם, להסתכל בעיניהם. אני שומע את זעקת העלבון שלהם, את  תחושת הבגידה. את השאלה המהדהדת, ”אתם באמת מאמינים שהיינו שודדים,רודפי ממון, וכל אימת שהיה לנו משעמם עסקנו ברצח ומלחמת אחים, הנטרפהעליכם דעתכם?“ ואז, אני משפיל מבט.
שנים מקננת בי תחושת העוול והעיוות, המנוצלת ע“י מיטב אויבי הלאומיות היהודית. 
כל מי שיש בו ניצנים של עמידה על עקרונות, או על ערכים, מואשם באופן מיידי; כבריון, כקנאי, או כמי שעוד יחריב את הבית השלישי. העיוות ההיסטורי של יוספוס  הפך לסוג של תובנה אנטי לאומית המקדשת את הכניעה והבגידה.
מאן דהוא הפך את המציאות. הבוגדים, התבוסתנים, סייעני האויב הפכו לגיבורים. כשבאותה העת גיבורי ישראל ומחרפי נפשם על הקיום היהודי, הפכו לשודדים בריונים ורצחנים. לתובנה זאת מגייסים גם את דברי חז“ל, תוך עיוות מכוון בהבנת דבריהם והתעלמות ממכלול המקורות שעוסקים בנושא. ההיתלות במהלך של ריב“ז, מתעלמת מהביקורת שיש עליו בחז“ל, מתוך בחירה לראות במעשה זה; דגם לפשרנות, לויתור על עקרונות,למחיקת ערך הלאומיות.ב 
משך שנים רבות מלווה אותי חיזיון דימיוני שלא נותן לי מנוח:”על סיפונה של אניה בנמל קיסריה, מונחים כלובי ברזל, אליהם נדחסו אחרוני לוחמי המרד, שנפלו בשבי הלגיון הרומי. שבע מאות לוחמים יועדו לקשט לטיטוס ולאביו הקיסר אספסיאנוס את תהלוכת הניצחון ברומי. שם יובלו השבויים בשלשלאות לכל מצהלות ההמונים צמאי הדם. בלב המשלוח החי, שניים ממנהיגי המרד, יוחנן מגוש חלב ושמעון בר גיורא. בר גיורא המנהיג ההרואי של המרד, מיועד להוביל את תהלוכת השבויים בפורום שברומא. שם יערפו את ראשו, במוות אכזרי שעיקרו השפלה. אך גם בשעה זו אין בעיניהם של המנהיגים והלוחמים כל פחד. הם בזו למוות ביום בו מסרו עצמם למען המקדש, העיר והחרות הלאומית. לפתע ממולם מעורבב עם חיילי הליגיון הרומי, מבחינים הם בדמותו יוסף המכונה בפי חבריו החדשים יוספוס. קשה להבין מה הניע אותו להגיע אל ספינת השבויים, לראות בעלבונם את אלו שעד לא מכבר היו מבני עמו, איתם יצא כתף אל כתף למלחמה בצורר הרומי. בצעד נינוח ובראש גאה מתקדם יוספוס אל עבר הכלובים, מצד השבויים עולה נהמה של זעם ושטף קללות לראשו של הבוגד. יוספוס אינו חושש, הוא מתקרב אל הכלובים ומחפש את שנואי נפשו, את שמעון ויוחנן מנהיגי המרד. אך לפני שיוספוס הוציא מילה מפיו עלה קולו של שמעון: ”בוגד שפל, שמך ייזכר לדראון כמי שמכר את עמו ומקדשו, בבוגדנות עלובה“. על פניו של יוספוס התפשט חיוך, ובשקט שהשתרר פתאום נשמעה תשובתו: ”הזיכרון שייך למי שיכתוב את ההיסטוריה“. שמעון השפיל את מבטו. הוא ידע, שבזמן שיוספוס יישב ויכתוב בנחת את אירועי המלחמה, לא יהיה מי שיעמוד מנגד ויספר את סיפור גבורתם
בבור קברו של שמעון בר גיורא ובבור כלאו של יוחנן בן לוי מגוש חלב, נקבר סיפורם שללוחמי החירות. סיפורם מעתה, נתון לחסדו המפוקפק של הגדול בבוגדים שקם לעם היהודי. במשיכת קולמוס הוא ישחיר את שמם לדראון עולם ויפאר את שמו של מפקד בכיר, שבגד וחצה את הקווים בשעת מלחמה. כשהוא סמוך ובטחו שגרסתו לאירוע המרד, יחידאית. 
שלושים שנים לפחות בוער בי השקר של יוספוס, ועלבון הלוחמים. שנים שאנ ימתווכח, מסביר ומרצה. שנים רבות שהתחייבתי לעצמי ולאחרים שאכתוב. טרדות הזמן סוחפות, ולא נמצא הפנאי לכתוב, אך התסיסה לא חדלה. עת החלו ימי בין המצרים של קיץ תשע“ו, גמרתי אומר, לשבת ולכתוב. החיבור נכתב ברצף אחד, תוך כשבועיים וחצי, של ימים ולילות. החיבור הזה חסר עד מאוד, בכמה וכמה נושאים שלא הספקתי לגעת, בדמויות שהיה ראוי לדבר בם בהרחבה. החיבור חסר עריכה לשונית ועריכה בכלל. 
יש עניינים שדנתי בהם שוב ושוב ויש שקיצרתי בהם. חסרה גם קריאה ביקורתית של מי שמכיר את הנושא. אך החלטתי שמה שנדחה שלושים שנה, לא ידחה שוב, והנה הוא כאן. השתדלתי לאשש את דברי הן על המקורות הן על חוקרים ומחקרים, אך שגיאות מי יבין. אני מזמין את הקוראים, להגיב, להעיר ולהאיר וגם להתווכח, ובלבד שנמלא את החוב לאחינו לוחמי החרות גיבורי התהילה. זכות להודות לספרנים בספריית באוני‘ בר אילן, לספרנים בספריית מכללת אורות,למעצב הגרפי יצחק למפרט שעבד מולי במקצועיות ובחן, לחברים שנתנו עצה ועידוד, לשומעי השיעורים במכללת אורות ובישיבת הרעיון היהודי שמחכימים אותי בדיונים המתפתחים, ודוחקים בי לכתוב, לילדי שהתגייסו לסייע בכל העניינים טכניים ולא הפסיקו לשאול אותי ’אבא כבר סיימת?‘, ולדגנית כל ביתי שהכל שלה. 
צופה ישועה מיכאל בן ארי קרני שומרון תשע“ו

להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
דיונים - תשובות ותגובות (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה
ציורים לפרשת שבוע