בשנת 1947 (תש"ז) ר' שלמה'לע קארליבאך למד בישיבת לייקווד בארצות הברית אצל ר' אהרן קוטלר. יום אחד ר' אהרן קוטלר הודיע שמגיע לישיבה הרב של טהרן, ר' שלמה'לע חשב שמדובר ברב פרסי, לתדהמתו הרבה כשהגיע היום שהרב הגיע, והנה חסיד בעלז לפניו, יהודי עם שטריימל וגרביים לבנות (ווייסע זאקן). התברר שהוא היה שליח של האדמו"ר מבעלז בטהרן לחזק שם את היהדות.

וכיון שר' שלמה'לע התעניין בחסידות והיה לו כמה ספרים, והרי הוא למד בישיבה ליטאית, זו היתה הזדמנות פז בשבילו להכיר את החסידות, וגם אותו רב הרגיש בודד, הוא נמצא בישיבה ליטאית בלא ספרי חסידות, ולכן שלמה'לע הביא לו ספרי חסידות שהיו באמתחתו, וכל השבת שלמה'לע הסתובב סביב אותו רב ולמד ושמע ממנו דברי חסידות.

בצאת השבת הרב כשהרב ראה את הצימאון הגדול שיש לבחור שלמה'לע לחסידות, וביקש משלמה'לע שילווה אותו בטיול קצר, והם טיילו מסביב לאגם שנמצא בלייקווד ושוחחו. תוך כדי אומר הרב לשלמה'לע אני רוצה לספר לך סיפור, אבל אני חייב להשביע אותך בתקיעת כף שתספר את הסיפור הלאה, כמו שאבי עשה לי, וכמו שאבי אבי עשה לאבי, עד תקופת ר' אלימלך מליז'נסק, הרבי של החוזה מלובלין.

תשמעו טוב מה היה הסיפור:

בזמן ר' אלימלך מליז'נסק תלמיד המגיד ממזריטש, היה יהודי ששמו מוישעלע (לשם העניין). אותו יהודי שכר מרזח מהפריץ של הכפר, וגויי הסביבה היו קונים משקאות וכך היתה פרנסתו. הגיע תקופה שהלקוחות לא שלמו את חובם, ולמוישעלע לא היה מספיק כסף לשלם לפריץ את דמי השכירות, הפריץ הודיע לו שאם הוא לא ישלם, אחת דתו להזרק לבור. מוישלעלע לא ידע מה לעשות. אשתו אמרה לו יש צדיק גדול ששמו מיילך (כך היה מכונה ר' אלימלך אצל המון העם) והוא יעזור לך, אמר לה בעלה אני לא מאמין שהוא יכול לעזור בדברים כאלה.

עבר עוד תקופה והפריץ מגיע ונוקב בתאריך מסוים, שאם עד אז הוא לא משלם אחת דתו להיזרק לבור. לא היתה למוישעלע שלנו ברירה והוא תופס כמה מטלטלים ומתחיל ללכת לכיוון שהעירה ליז'נסק שבה גר הצדיק ליימך.

בדרך הוא פוגש בעגלה שנסעו בה תלמידי ר' אלימלך גם הם לליז'נסק כדי להסתופף בצל רבם הקדוש, ואחד מהם היה תלמידו החוזה מלובלין (שלימים נהיה הוא עצמו מנהיג חסידים). הם ראו יהודי הולך בדרך, ושאלו אותו לאן מיועדות פניך רבי יהודי? אמר להם לליימך, שאלו לו מה מציק לך? סיפר להם את הסיפור. אמר לו החוזה: אל תדאג תחזור הביתה, ופשוט כשהפריץ יבא לביתך תתחבא ממנו טוב טוב, כי אם לא, תקבל כאילו מכות ממנו, מכות עד כדי מות. הוא ענה להם: אני הולך רק למיילך לא למישהו אחר.

כשמוישעלע הגיע לר' אלימלך, אמר לו ר' אלימלך: אל תדאג, סע הביתה, "הפריץ עוד יתן לך מאה אלף רובל." מוישעלע יצא מר' אלימלך מאוכזב, וחשב לעצמו: ליימך לא מבין בענייני שכירות ופריצים, חבל על הבזבוז זמן שהגעתי לכאן.

מוישעלע חזר הביתה וחכה בפחד לבאות. הגיע היום המיועד, הפריץ דופק בדלת עם משרתו, מוישעלע מתחבא טוב טוב, אבל הפריץ מוצא אותו, ומכה אותו מכות רצח וכמעט שפרחה נשמתו.

הפריץ חוזר הביתה ומספר לאשתו בגאוה מה עשה למוישעלע הסרבן. כשאשתו שמעה מה קרא, התחילה להרים את קולה בצעקות, מה עשית למוישעלע הרי אתה יודע את הפעמים שהתייעצנו אותו ובזכות עצותיו הצלחנו בעסקים, מה עשית לו, לך מהר תפייס אותו במאה אלף רובל, מהר מהר. הפריץ נבהל מאשתו ורץ במהירות לפייס את מוישעלע.

הוא דופק בדלת, ואשתו של ר' מוישעלע שואלת: מי שם? הפריץ נשמעת התשובה, מוישעלע אומר לאשתו אל תפתחי מי יודע מה הוא בא לעשות לי עוד, הפריץ מתחיל להתחנן פתח לי אני רוצה לתת לך מאה אלף רובל. מה? מאה אלף רובל? הפריץ השתגע? חושב מוישעלע.

פתאום מוישעלע נזכר במה שאמר לו ר' אלימלך: "הפריץ עוד יתן לך מאה אלף רובל".

התלמיד של ר' אלימלך החוזה מלובלין ראה רק את ההתחלה, שמוישעלע יקבל מכות, ור' אלימלך ראה גם את הסוף, שהפריץ יתן לו מאה אלף רובל.