"לשחת כל בשר" (ו, יז)

יש קושי בתיאור התורה של המבול כאסון כלל עולמי, שהרי נמצאו שרידים ארכיאולוגיים של תרבויות שלא נמחו לפני 4000 שנה; והמחקר המדעי בתחום דמוגרפיה אבולוציונית מוכיח שלא כל האנושות באה ממשפחה אחת שמלפני 4000 שנה.

הסבר אחד הוא, שהכל היה בדרך נס, שהרי בדרך הטבע, לא ייתכן מבול כמתואר בפסוקים: אין די מים באטמוספירה כדי להציף את העולם מעל ההרים הגבוהים. לא ייתכן שאדם אחד או כמה אנשים, מצויידים בטכנוטלוגיה הפרימיטיבית דאז, יאסוף נציגים מכל המינים, יכניס אותם לתיבה, ויציידם באוכל לשנה. לא ייתכן שהחיות ששרדו את המבול יאכלסו את כל היבשות שהם מאכלסות כיום. ואם נניח שחיו שם לפני המבול, לא היו יכולים להגיע אל נוח, שהרי יש ימים והרים באמצע (אלא אם נניח שהגיאוגרפיה דאז היתה שונה משל היום).

ומאחר שהכל היה נס, אינו משאיר סימנים שאפשר לגלות אח"כ באמצעים טבעיים.

הסבר אחר הוא, שאכן לא היה מבול כלל עולמי. הרי למרות שהתורה אומרת שכל האנושות מתה, ר' יוחנן אומר (נדה סא ע"א) שעוג מלך הבשן שרד את המבול, ותוספות שם (ד"ה זה) אומרים שגם סיחון אחיו שרד את המבול[1]; והזוהר (בראשית כה ע"א) אומר שהעמלקים שרדו את המבול; ורמב"ן (בראשית ו, ד) כותב שר"א אבן עזרא סבור שהנפילים שרדו את המבול.

גם לגבי היקף השטח שהוצף, הגמרא (זבחים קיג ע"א) אומרת שהמבול לא ירד בארץ ישראל; ואשר לפסוק "ויכוסו כל ההרים הגבוהים אשר תחת כל השמים" (ז, יט), מסבירים תוספות שם (ד"ה לא) שהכוונה היא שחום המבול שלט גם שם, או שהכוונה היא שבמקום שירד המבול, המים כיסו את ההרים, אבל לא בארץ ישראל; ולפי פרקי דרבי אליעזר, פרק כג, מי המבול משאר הארצות הציפו את ארץ ישראל (והובא ברמב"ן, ח, יא, המסביר על פי זה שלכן האילנות בארץ ישראל שרדו). אם כן, תיאור הפסוקים מציג תמונה חמורה יותר מזו שהתרחשה באמת,לפי חז"ל.

אם היו יחידים או גזעים ששרדו את המבול, התיאור התנכ"י אינו סותר את המחקר המדעי.

איך ייתכן שהתורה מגזימה בתיאור? הרמב"ם במורה נבוכים (ח"ב פרק כט) כותב שלעיתים נביא מתאר אסונות בהגזמה, כגון "וריחק ה' את האדם" (ישעיהו ו, יב) כאשר הכוונה רק לעם ישראל, וכגון "ותרעש הארץ ממקומה" (ישעיהו יג, כג) על מפלת מלכות בבל. אם כן, אפשר שהפסוקים המתארים את כילוי האנושות בעצם מכוונים לעונש חמור לעם אחד. ואף שרמב"ם דיבר על הנביאים, אפשר שזה נכון גם בתורת משה. שהרי ייתכן שסיפור המבול (כמו סיפור הבריאה ושאר סיפורי האבות) לא נכתב לראשונה ע"י משה רבינו, אלא נכתב ע"י נביא בן אותו זמן, וזה נמסר מדור לדור, והגיע למשה, וה' ציווה עליו מה לכלול בתורה ואיך לכתוב, וזה התקדש כחלק מהתורה. וכיון שזה נכתב ע"י נביא בן אותו דור, זה מתואר מנקודת מבטו ולפי הבנתו. ולכן אם בני האדם חשבו אז שכל האנושות הוכחדה (כמו שבנות לוט חשבו), מובן מדוע כך נכתב בתורה.

עוד אפשר לפרש שאכן כל בני האדם נמחו במבול, כמו שכתוב "אמחה את האדם אשר בראתי" (ו, ז), אבל  הרי פסוק זה מתייחס למי שנאמר עליו "וכל יצר מחשבות לבו רק רע" (ו, ה). לפי המחקר המדעי, היו גזעים אחדים של בני אדם. סיחון ועוג היו ענקים, וכנראה בא מגזע אנושי אחר שהתפתח יותר מוקדם. ייתכן שגם העמלקים הם מגזע אחר, חסר מוסר, ואינם אחראים למעשיהם, ולכן אין מקום שה' יעניש אותם על מעשיהם (אלא מצווה עלינו להילחם בו עד מחייתו). לכן אומרים חז"ל שהם לא נמחו במבול. רק על הגזע האנושי שלנו, homo sapiens sapiens voluntas , אומרת התורה שנמחה לגמרי, חוץ ממשפחת נח.